אמריקנו? סטירה צרפתית. סרקוזי לקראת בחירות

זה לא אנחנו, זה אתה: בשבועות הראשונים לכהונתו כנשיא צרפת החלו לחלחל לתקשורת תמונות של ניקולא סרקוזי לבוש בגדי ספורט ומדלג בקלילות במעלה מדרגות ארמון האליזה לאחר ריצת בוקר מרעננת. סרקוזי, ידיד ומעריץ של ארצות הברית, למרות האנגלית הרצוצה שבפיו, קיבל ללא ספק השראה מסגנון הנשיאות האמריקני שכולו אומר קרבה לאזרח שבאה למשל לידי ביטוי בנאומים בלתי אמצעיים בדיינר מקומי - על המבורגר ובירה ועם שרוולים מופשלים.

נשיא צרפת נלחם על חייו הפוליטיים:

• סרקוזי: "יש יותר מדי מהגרים בצרפת"
• סרקוזי: "מתי האפיפיור מגיע? קרלה בטלוויזיה"
• יורד נמוך? "סרקוזי 'משפר גובה' בצילומי ילדים"
• קמח הושלך על מי שצפוי להיות נשיא צרפת, הולנד
  

אולם לעיסוק הגדל והולך בחייו האישיים של סרקוזי, כולל גירושיו מססיליה ונישואיו לקרלה ברוני, היה אפקט בומרנג בצרפת. המדינה בעלת המסורת המלוכנית אוהבת את מנהיגיה מורמים מעם, מעונבים וצועדים על שטיח אדום. סגנונו העממי של הנשיא התפרש דווקא אצל רבים מבוחריו מהימין השמרני כזילות מעמד הנשיאות.

הצרפתים מעדיפים נשיא מורם מהעם ולא עממי. בובות סרקוזי וברוני(צילום: MCT)

קיבל השראה מהנשיאים בבית הלבן. סרקוזי מדווש על אופניו(צילום: AFP)

ברור שלא זו הסיבה היחידה לכך שסרקוזי יתקשה לשחזר את ניצחונו המשכנע ממאי 2007. אך הסגנון, אולי אף יותר מהתוכן, עלול להיות בעוכריו של הנשיא הצעיר והנמרץ. קופצני, לא ממוקד, לא יסודי, אימפולסיבי, נרקיסיסטי, אלה רק כמה משמות התואר שדבקו בו. האם יצליחו להאפיל על אומץ לבו הפוליטי, על ניסיונותיו לנער את כלכלת צרפת המנומנמת משהו ולחלץ אותה מנטל כבד של מסים וזכויות סוציאליות מפליגות ועל ההערכה שזכה לה בזירה הבינלאומית? ייתכן מאוד שכן. זה חודשים רבים שהסקרים בצרפת מצביעים, גם לאחר פיגוע הירי הרצחני בטולוז, על יתרון משמעותי ליריבו הסוציאליסטי פרנסואה הולנד.

על הפער שבין הבטחות לתוצאות

השנים האחרונות היו קשות במיוחד לכל מנהיג מכהן, ללא ספק והמשבר הכלכלי העולמי הביא לחילופי שלטון במדינות מפותחות רבות. הרי כשהציבור סובל, מישהו צריך ללכת, גם אם אחריותו הישירה למצב הקשה שבו שרויים האזרחים היא חלקית בלבד.

לא כל שכן מנהיג כמו סרקוזי, שנבחר על סיסמת "הנשיא של כוח הקנייה", כלומר זה שיחזיר לאזרח הצרפתי את התחושה שתמורת עבודה (תחום שהצרפתים לא מצטיינים בו) הוא יזכה לשכר הוגן שיפרנס אותו בכבוד.

ברור שבאווירת המשבר הכלכלי העולמי שפרץ כבר בשנת כהונתו השנייה (2008), היה קשה לממש את הרפורמות הכלכליות מרחיקות הלכת שהבטיח בעת מסע הבחירות המבריק שהעלה אותו לשלטון. לזכותו יירשמו הצלת קרנות הפנסיה מקריסה ואמצעים שונים להגברת פריון העבודה, אבל הפער בין הבטחות לבין תוצאות נשאר גדול ועלה לו ככל הנראה באובדן חלק מהגרעין הקשה של בוחרי הימין.

נואם בחסד אך מואשם ברדידות(צילום: AFP)

באופן כללי, אחת הטענות הנפוצות ביותר ביחס לסרקוזי היא שהוא "קמפיינר" מעולה, נואם בחסד ונוטף כריזמה, אבל שהוא מייצר רעיונות בקצב כה מסחרר שאין כל סיכוי להביא למימושם. הוא הואשם ברדידות ובכך שמצד אחד הוא ממהר לאבד עניין בנושאי המהות השונים, אך מצד שני ממעט להאציל סמכויות לראש הממשלה ולשרים.

ידיד אמיתי של ישראל

מניסיון אישי אוכל רק לומר שמדובר באדם מרשים ביותר שמקרין עוצמה וגם קסם אישי ושמדובר בידיד אמיתי של ישראל.

התחום שסרקוזי זכה בו להכרה הרבה ביותר הוא תחום יחסי החוץ והשבת מעמדה הבינלאומי של צרפת בעיני העולם. תקופת כהונתו כנשיא האיחוד האירופי (במהלכה פרץ המשבר הכלכלי העולמי) נחשבת לאחת הטובות בתולדות הארגון ומעורבותו במלחמת גיאורגיה-רוסיה ב-2008 ולאחרונה בלוב, זיכו אותו בשבחים.

למרבה הצער, נושאי חוץ הם עניין שולי במערכות בחירות בצרפת וזו הקרבה ובאה אינה שונה מקודמותיה.

חבר צרפתי המצוי ברזי העולם הפוליטי אמר לי לאחרונה: "למה הצרפתים כבר לא אוהבים את סרקוזי? כי יש להם תחושה שהוא לא באמת אוהב אותם. במקום לאחד אותם אל מול פני המשבר, הוא יצר סכסוכים בין קבוצות שונות בחברה". וכך אולי ייסגר המעגל. הנשיא שנכנס לזירה עם דימוי של יחסי קרבה בלתי פורמליים עם אזרחיו עלול לעזוב אותה עם דימוי של פוליטיקאי אגוצנטרי ומנוכר.

דניאל שק היה עד לאחרונה שגריר ישראל בצרפת ומבכירי המומחים לאירופה בשירות החוץ