ראיתי ספארי אנושי בגונדר

השבוע חזרתי מביקור עם משלחת רופאים מישראל באתיופיה. הביקור היה מוצלח, אבל לא על עבודתה המוצלחת של משלחת המרפא מארץ ציון אני רוצה לספר לכם, אלא לבשר לאומה כי מדינת ישראל הרשמית השיקה בתקופה אחרונה ספארי אנושי בקרן אפריקה.

פרשת העלאתם של בני הפלשמורה לישראל משתרעת על פני שני עשורים. אני באופן אישי מתנגד סדרתי לעלייה הזו מהסיבה הפשוטה, שלחלק ניכר מהם אין שמץ של קשר ליהדות וליהודים. מלבד זאת, העלייה הזו היא בשם אינטרסים של כל מיני גופים ועמותות למסחטת כספים על גבם של מסכנים, הרוצים בסך הכול להיטיב עם מצבם הכלכלי במדינה נחשלת כמו אתיופיה.

עוד בערוץ הדעות של ynet:

אביב הגיע, עוני בא / רפאל דיין

בג"ץ מגרון - ההוכחה שיש שופטים בירושלים / יריב אופנהיימר

תלויים בחסדי הדוד מאמריקה. צולם באחרונה במחנה גונדר (צילום: נתי מרכוס)

אחת הסאגות העצובות מחכה לפתרון (צילום: נתי מרכוס )

מצבם הקשה של בני הפלשמורה במחנות המתנה בגונדר רובץ על כל ממשלות ישראל בשני העשורים אחרונים. כל ממשלות ישראל נושאות באחריות בכישלון בטיפול בבעיה, בעיקר בכך שלא ידעו לקבל ההחלטות כואבות מול לחצם הכביר של כל מיני עמותות וגופים קיקיוניים. ממשלת נתניהו החליטה להעביר את המשך טיפול העלאתם של בני הפלשמורה לידיה של הסוכנות היהודית וקבע גם מכסה סופית. בכך אמורה, לכאורה, לבוא לסיומה אחת הסאגות הארוכות והעצובות בשני עשורים אחרונים.

כמו כל התנהלות של ממשלת נתניהו, היא התאפיינה בחוסר עקביות גם במקרה הזה. הממשלה העבירה את הטיפול לסוכנות היהודית, אבל לא כסף להמשך העלאתם והטיפול בהם. את זאת הותירה הממשלה לחסדיהם של הדודים העשירים מאמריקה. אינני יודע מתי בפעם האחרונה ביקרתם בספארי ברמת-גן, בגן החיות התנ"כי בירושלים או שהרחקתם עד הספארי בקניה. אני רוצה לספר לכם כי בתמיכה של ממשלת ישראל ושליחותיה הוקם ספארי אנושי באתיופיה ולשם מגיעים עשירים מאמריקה לצפות מקרוב ביהודים שחורים אקזוטיים הפוצחים בשירה עברית עתיקה כגון: הבה נגילה, דוד מלך ישראל חי וקיים.

כמהים לצאת מחיי הדלות(צילום: נתי מרכוס )

מה יותר מרגש עבור יהודי עשיר מאמריקה? (צילום: נתי מרכוס )

סיורם של העשירים מאמריקה בספארי האנושי בגונדר מלווה בהסברים המשרתים את מדינת ישראל. מה יותר מגניב את אותו יהודי עשיר מניו-יורק מאשר לצפות בילדה אתיופית ענייה ודלה בעלת חיוך כובש בלבוש מביש באמצע מחנה רעוע. מה יותר מרגש את אותו יהודי עשיר מדאלאס מאשר לשמוע על אותה מדינה קטנה הניצבת מול צבאות אויב ובכל זאת, מרחיקה עד אפריקה הרחוקה להציל את בניה אבודים. הכול נעשה בגסות אופיינית לתורמים ולמתרימים על גבם ועל חשבונם של קבוצת אנשים מסכנים שנטשו את מעט מטלטליהם בכפרם ונהרו לכיוון מחנות המתנה כחלק מהכמיהה שלהם לצאת מחיי הדלות.

התוצאה של מדיניות לא-עקבית (צילום: נתי מרכוס )

עוני ודלות לקידום השנור. גונדר בימים האחרונים (צילום: נתי מרכוס)

אותם יהודים עשירים עורכים, בחסות מדינת ישראל ונציגיה, סיור מודרך, כיאה למדריכי ספארי מיומנים. גם המדריכים יודעים באיזה כפתור רגיש ללחוץ. המדריכים מספרים להם סיפורים קורעי לב שלא מותירים את היהודים עשירים אדישים מול ארנקם המלא.

הבעיה בסיפור המביש הזה טמונה דווקא בישראל. הסוכנות היהודית קולטת את יהודי אתיופיה כמעט שלושה עשורים. למרבה הפלא, אני לא זוכר שעד היום הצליחה הסוכנות למנות יוצא אתיופיה לתפקיד בכיר. מן הראוי היה שהסוכנות תתעלה מעסקנות פוליטית זוטא ותמנה למשל סמנכ"ל בן העדה ולא תסתפק במינויים זוטרים של יוצאי אתיופיה העוסקים רק בנושאים של יוצאי אתיופיה בלבד. בשיטת נאה דורש נאה מקיים, ראוי שהסוכנות תעשה חשבון נפש נוקב בנושא.

אילו הייתה הסוכנות היהודית ממנה בן העדה לתפקיד ראוי בין מקבלי ההחלטות, ניתן היה להימנע מלצאת לסיור מאורגן בספארי האנושי של גונדר או שניתן היה לעשותו בצורה אנושית ופחות מבזה את הקהילה האתיופית. למעשה, בסיורים המאורגנים של הסוכנות היהודית לא רואים בבונים אפריקנים, לא קופים מקפצים ולא אריות שואגים, אלא בני אדם שהפכו לבני ערובה של המדינה ושל אי רצונה להביאם לארץ. הם הפכו למסחטת כסף של ארגונים שגילו ששחורים עניים אפריקנים תמיד מביאים כסף מהדוד סם.

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il