הפתאנים בהודו: מוסלמים מזרע דוד המלך?
בחג הקורבן הם לא אוכלים מהגמלים, ואת ברית המילה הם מקיימים בגיל שישה ימים. הנשים לובשות חצאית כדי להוסיף צניעות, ובעבר קיימו "ערי מקלט". הפתאנים שחיים בהודו ובטיבט מוסלמים, אך טוענים כי שורשיהם - בשבטי ישראל האבודים
יצאתי למסע לאורך ההינדוס, ונכנסתי לנוח באחת החוות בקרבת הכפר אלאצ'י שבמחוז לאדק. ערב שבת היה, ובשער ניצבה טיבטית שקיבלה את פני בקידה. אולי אני מפריע בהכנות? מחשבה מגוחכת! אך השלווה והחום יצרו אווירה שבתית שעוררה בי תהייה: האם ייתכן וכאן מתגוררים שרידי יהודים?
"יצאנו ממצרים - לאן הגענו?"
- אנוסי בלמונטה: מתפללים ומשחקים פוקר ביום כיפור
- "בני משה" בפרו: יש משכן ומזבח באמזונס
- היהודים האבודים במיאנמר: לאלוהים קוראים פטיאן
- יהדות אתיופיה: מנהרת הזמן לימי בית שני
- שניים סינים עם חומש גדול
נסעתי שנית בכדי לערוך מיפוי לפתאנים. ד"ר נברס, איש הקשר, שלח אותי לרג'אסטן ואוטר-פרדש. נברס הדגיש כי הפתאנים הינם קסטה מכובדת. "לא ייתכן שפתאני לא ידע שיש לו שורשים בבני ישראל. אם פתאני אומר שאין לו שורשים כאלה, הוא לא אמיתי".
"היינו שייכים לבני ישראל"
את מסעי פתחתי בג'איפור שברג'סטאן. משפחתו של ג'ביד היגרה מקאבול אל מרכז הודו, ואבותיו התיישבו בטיגריה. אביו, עבדול-סתאר ניאות לשוחח. "איננו שייכים ליהודים", אמר, "אך היינו שייכים לבני ישראל".
בספרים עתיקים שקרא מסופר כיצד קיס, מלכם של "באני-איסראיל", ניאות להיפגש עם המצביא אבן-וליד וקיבל עליו את דת מוחמד. קיס נסע לנביא שבירך אותו ואת פמלייתו כי יהיו חייליו המוצלחים. עבדול-סתאר הינו צוּפי המתייחס בכובד ראש לשַרִיעַת, אך גם אל קוד חוקי הפשטון-ואלי, ובו החובה לכבד כל אורח ולהעניק לו את מלוא ההגנה והביטחון.
חסן חאן-פתאן, ראש הכפר, דיווח כי לפני כ-700 שנה הגיעו משפחות הפתאנים לטיגריה. לדבריו, רבים מהם חיים לאורך הגבול. אבותיו לא השתייכו אל בני ישראל, אך היו מונותאיסטים עוד לפני בוא מוחמד.
פניתי לשכונת שאנטי-קולוני שבפאתי ג'איפור בכדי לאתר את חביב מיאהן הקשיש, שהיה בן 138 (לדבריו) בעת המפגש. נינו שימש לנו כמתורגמן. צלילותו הייתה מרשימה. הוא שלל קשר בין הפתאנים לבין עשרת השבטים האבודים, וציין כי הפתאנים גדולי מימדים ואינם חוששים מאיש. מששאלתיו במה האריך ימים, השיב כי נמנע כל ימיו מעישון ומאלכוהול. שתה תה ואכל מרק עדשים. חביב מת ב-2009 כתוצאה מדלקת ריאות בהיותו בן מאה וארבעים שנה!
"לכבוד אבינו דאוד, עליו השלום"
בגעגוענה שמעתי על קיום נישואין תוך-שבטיים ועל קבורה בבית קברות נפרד מזה המוסלמי. בני הלוהאר שבקישנגרד הם חרשי ברזל, ויש להם מנהגים ייחודיים. בעת פתיחת בית המלאכה, למשל, הם לוקחים סוכריות, מניחים אותן על המחרטה, ומכריזים: "סוכריות אלו הן לכבוד אבינו דאוד, עליו השלום". לאחר הכנת הקפה נאכלות הסוכריות.
מנהג אחר, ה"טילאק" - חצאית בורדו התלויה דרך קבע במקום מרכזי בבית. כאשר נכנס גבר זר, לובשת בעלת הבית את החצאית על בגדיה בכדי להוסיף על צניעותה. טקס המילה, נערך ביום השישי ללידה, ושטיח התפילה נקי מאיורים - בניגוד לזה האסלמי. האמנם בני הלוהאר הינם מצאצאי דוד? כאשר שאלתי, השיבו כי הם מוסלמים. גם דאוד היה מוסלמי. איננו יודעים על קשרים יהודיים.
הגעתי אל טונק בעיצומו של חג הקורבן. בבית המלוכה המקומי נוהגים לשחוט ולהקריב גמל בנוסף לצאן. זהו מנהג חדש יחסית, שהנהיג המלך עמיר-חאן. רוב הפתאנים בעיר נמנעים מאכילת גמל בכל ימות השנה. כאשר הם נשאלים מדוע, הם מתקשים להסביר. שמשיר, קולונל פתאני בדימוס, סובר כי הפתאנים הם צאצאי חייליו של אלכסנדר מוקדון. שיחותינו בספרייה הקליגרפית שבעיר הביאוהו להרהור מחודש אודות מוצאו.
פתאן - פתון: איש חזק
במאליאבד שבאוטר-פרדש פגשתי את חאלד אפרידי, דודו של נברס, שהבהיר כי המילה "פתאן" באה מסנקסריט, ומשמעותה איש חזק. "בתנ"ך שלכם כתוב שהבן של יונתן בן שאול נקרא פתון (דברי הימים א',ח', 35), אנו הפתאנים, מצאצאיו". בתו של אפתחר הגיבה על כך בכעס: "אינני רוצה לשמוע על כל קשר שהוא עם ישראל. אני מוסלמית. כזאת נולדתי וכך אשאר".
קווי-כמאל חאן אישר רבים מהמנהגים, וכאשר שאלתי על "עין תחת עין, שן תחת שן" – השיב: קיימנו דין זה רק בעבר. כיום נחלשנו והחוקה ההודית אוסרת. גם גאולת דם יש אצלנו. באפגניסטן היו ערי מקלט לרוצח בשגגה, אך בהודו הרבה מנהגים פסקו מלהתקיים. לדעתו, ייתכן קשר עתיק לבני ישראל, אך אל איכות הקשר הזה מתלווה גם כעס רב על "היהודים הנוהגים ביד קשה במוסלמים החיים בארצם".
מוצאו של פרופ' מוחמד חאן מחיים גאנג', אך הוא מתגורר שנים רבות בלקנאהו. "הפתאנים בחיים גאנג' אינם מחונכים",
אמר, וביקש שלא אסע לבקרם. למרות זאת, הגעתי לחיים-גאנג' בשעת אחר-צהריים. איש גבה קומה בשם אנסר-אחמד חאן פאתן ניגש, שאל למבוקשי ונענה ברצון לשאלותיי. לשיחה הצטרף איש נוסף שסרב להזדהות, ורק אמר: "לפני שהיינו מוסלמים היינו יהודים, אבל עכשיו אנחנו מוסלמים, מוסלמים חזקים!"נסענו לביתו של כוש-נאווז, מנכבדי הקהילה. תקרובת הוגשה והשיחה נמשכה שעה ארוכה. לקראת סיומה שאלתיו האם אפשר שאנחנו אחים? כוש חייך: "אפשר, אתה הישראלי הראשון שמגיע לכאן", והעניק לי חיבוק דוב ממושך.
מעגל החיים הפתאני הינו עולם הולך ונעלם ועימו מנהגיהם. יש להוסיף ולתעד. לנסות לזהות איזה מן המנהגים מקורו באסלאם, מה הגיע מההינדים, ובאילו מנהגים ניכר שריד יהודי עתיק.
הכותב מרצה בקורס "מעבר לסמבטיון – על קהילות נידחות", הנערך במרכז הרצוג ללימודי יהדות , השייך לרשת בתי המדרש בישראל .
לפנייה לכתב/ת 
