"אמא, גם ילדים מתו בשואה?"

יום השואה הוא רק הזדמנות אחת מני רבות בה נתקלים ילדים בחלקים הלא נעימים של החיים. עבור הורים רבים הקושי בימים אלו נובע מכך שהם אינם יודעים כיצד להסביר לילדים על מה שארע. אך לפני שנתחיל ב"תכל'ס" חשוב להבין כי חינוך אינו ממוקד בהכנה לימים עצובים. החינוך כולל את כל מה שמתרחש בין הילדים וההורים, לאורך כל שעות היממה – בחגים ובימי חול, בשעות לחוצות ובעת פנאי, בשמחה ובעצב.

עוד על יום השואה בערוץ הורים:

החפצים ששמרו עלי בשואה

איך מסבירים לילד את זוועות השואה?  

אמא של נפתלי מספרת: כך שרדתי את השואה

אם אנחנו שבויים ברעיון של לגדל ילד מאוד מאושר, כזה שאף פעם לא יפגוש שום מכשול או תסכול – אנחנו מונעים ממנו להתמודד בהדרגה עם רגעים קשים. אם הוא יודע, על סמך ניסיון חייו, שהמופקדים על פתרון כל קשייו הם ההורים – יהיה לו קשה מאוד כאשר ירגיש כאב או עצב והוא כנראה יהיה חסר אונים ויתקשה לתפקד כראוי. אין ביכולתנו למנוע מהילדים שלנו חוויות לא נעימות, אך אנחנו בהחלט יכולים לשתף אותם, לשוחח איתם, להוות עבורם כתובת בכל שאלה, ולעזור להם לפתח את משאבי ההתמודדות שלהם.

לכן חשוב שנספר לילדים שלנו מה קורה לנו כאשר אנחנו עצובים או חולים. נספר על חוויות נעימות, וגם על חוויות שדורשות התמודדות עם קושי. שיחות כאלה עם ילדים נותנות לגיטימציה לדון בעניינים כואבים ומבהירות להם כי אנחנו יודעים שהם יכולים להתמודד עם קשיים.

"היה לי תינוק והוא מת בשואה"

כאשר משוחחים עם ילדים בחום ובאהבה, גם שיחה בנושא קשה יכולה להיות מעצימה. אני, למשל, תמיד ידעתי שסבא וסבתא שלי הם ניצולי שואה. לא היה זה סוד במשפחה. כשהייתי ילדה צעירה ויום השואה קרב שאלתי את סבתי אם היא הכירה מישהו שמת בשואה. "כן", היא ענתה לי, הביטה בי בגובה העיניים ואמרה: "היה לי תינוק, והוא מת בשואה".

אנחנו זוכרים בפירוט (מה אמרנו, מה הרגשנו – מעין סרט תיעודי קצר) מעט מאוד אירועים מתקופת הילדות. כל זיכרון כזה מלמד על השקפת העולם שגיבשנו לעצמנו. אני זוכרת היטב את הסיטואציה הזו בביתה של סבתא – כי משמעותה עבורי היא שאפשר היה לדבר עם סבתא על כל נושא, גם אם הוא קשה וכואב, ולשמוע ממנה את האמת. עם כל הקושי, זו חוויה מעצימה מאוד.

סבתא שלי ואני יכולנו לדבר על הכול. עם הרבה כבוד, בגובה העיניים, באהבה וברוך. היא הדגישה בפני תמיד שיש לנו מדינה ושאנחנו צריכים לשמור עליה. "אני נולדתי במלחמת העולם הראשונה ועברתי את מלחמת העולם השנייה. אני מקווה שלא יהיו יותר מלחמות. היום יש לנו מדינה – ואנחנו מוגנים". המסר של סבתא היה תמיד אופטימי.

להתאים את התשובה לגילו של הילד

ונחזור להווה. חשוב שכאשר אנו משוחחים עם הילדים שלנו על נושא קשה וכואב נעשה זאת ברגישות רבה במיוחד, עם דגשים אופטימיים. ניתן, למשל, לספר להם סיפור על השואה שמתאים לגילם (למשל "צ'יקה, הכלבה בגטו" מאת בת-שבע דגן). חשוב גם שנשתף את הילדים ברגשותינו ונזמין אותם לחלוק עמנו רגשות ומחשבות. אם בחרתם להקריא סיפור אז תוכלו לשוחח אחר כך: מה חשב הילד בסיפור כאשר נפרד מצ'יקה? מה הרגיש? מה עשה?

בשיחה על יום השואה יכולות לעלות בקרב הילדים שאלות מגוונות. חשוב כי נתאים את התשובה לגיל הילד וליכולותיו המתפתחות. נפעיל שיקול דעת על מנת שלא להעמיס עליו משא אותו יתקשה לשאת. לפניכם מוצעות מספר שאלות נפוצות בקרב ילדים ותשובות אפשריות להן:

מה זה שואה?

"שואה זה אסון גדול".

אם הילד ממשיך לגלות התעניינות נתן לומר לו שזה קרה מזמן, במקום מאוד רחוק, ושאנשים רבים מתו בשואה. המסר שלנו: אנחנו משיבים לשאלותיך וניתן לך מענה, גם אם השאלות הן קשות. אנחנו סומכים עליך ומבינים כי אם אתה שואל – אתה רוצה ומסוגל לדעת.

מי הם הנאצים?

"אלו אנשים רעים מאוד. הם אהבו רק אנשים מהעם שלהם ושנאו עמים אחרים".

ניתן גם לומר, אם הילד מתייחס לכך בשאלתו, כי הם גם הרגו אנשים מעמים אחרים. לבסוף נאמר כי אנשים טובים הגיעו, נלחמו בנאצים והצילו אנשים רבים. בכך נעביר מסר אופטימי: נכון, יש גם רעים – אבל הטובים מתגייסים ומצליחים לנצח.

למה הנאצים הרגו אחרים?

"כי הם היו רעים מאוד. הם חשבו, שכל מי ששונה מהם – לא מגיע לו לחיות".

המסר שלנו יהיה שאנחנו מכבדים ומעריכים את השונות, כי היא הופכת את חיינו למגוונים ומעניינים, ומאפשרת בחירה. נשוחח עם הילדים על אורחות חיים: יש אנשים חילוניים ויש דתיים. חלק אוהבים קולנוע, ואחרים מעדיפים תאטרון – האפשרויות השונות מעשירות את חיינו. יש לנו חופש לבחור, בתוך מסגרת ברורה של כבוד לזולת.

בשואה מתו גם ילדים?

"כן, גם ילדים מתו בשואה".

הילדים שלנו רוצים לשמוע, בעיקר, ששואה כזו לא תקרה להם. לכן מיד נוסיף מסר מחזק: אנו חיים במדינת ישראל – יש לנו היום מדינה משלנו וצבא חזק ששומר עלינו. שואה כזו לא יכולה לקרות שוב.

האם כואב למתים?

"לא. מי שמת, כבר לא מרגיש שום דבר ולא כואב לו".

האם המתים חזרו אחרי המלחמה?

"לא. מי שמת לא חוזר".

למה יש צפירה? אני פוחד ממנה

"הצפירה היא באמת חזקה. אתה תהיה בגן, יחד עם הגננת ועם כל הילדים – כולכם תעמדו יחד בצפירה".

מומלץ לשאול את הילד מה יעזור לו להתגבר על הפחד. אפשר לנשום נשימות ארוכות, עמוקות ומרגיעות, ניתן לדמיין שאני נמצא עכשיו עם אמא ואבא או לצייר אחרי הצפירה איך אני מרגיש – כך שניתן יהיה לדבר על הציור אחר כך, בבית.

הכותבת היא בעלת תואר שני בפסיכולוגיה חינוכית יישומית, מורה במדרשה להנחיית קבוצות, מכון אדלר