אז יש או אין כסף?

אין כסף

אין כסף לעובדים סוציאלים המשתכרים משכורות עלובות, אין כסף לרופאים המותחים בעבודתם את גופם עד מעבר ליכולת האנושית. מורים שישבו בשקט, עובדי אבטחה ונקיון שיאמרו תודה, עשרות אלפי פועלים המשתכרים שכר מינימום במפעלים וכל חלומם הוא רק להמשיך ולעבוד, שיודו שיש להם בכלל עבודה.

אמהות חד הוריות, קשישים ומעל לכל - כמות בלתי נתפסת של מאות אלפי ילדים מתחת לקו העוני. כל אלה שימתינו כי כסף אין. אז נכון שהפרה, שזה אתם, קצת מרזה בזמן האחרון ועצמותיה בולטות, אבל אין מנוס, חייבים לחלוב. כי אין כסף. פשוט אין.

תבינו, אם נפרוץ את מסגרת התקציב נגיע חלילה למצבה של יוון ואת זה, מסביר לנו הנגיד, ושוב בצדק, את זה אנו לא יכולים להרשות לעצמנו.

זהו המצב וכדאי שתשלימו איתו. כן, אין ברירה. נעלה את מחירי הדלק, נמציא תעלולים כגון: דמי שימוש רכב, מסים ואגרות כיד הדמיון הטובה עלינו. כי אין ברירה. אין כסף. והמדינה צריכה. נעשה הכל, אנחנו טובים בזה, בכדי לחלוב עוד את הפרה. נכון שהיא כבר רזה, נכון שעצמותיה בולטות אבל יש עוד ממה לקחת ואת זה, סמכו עלינו, אנו יודעים לעשות.

איפה הכסף?

יש כסף

בעצם, יש כסף והרבה כסף, טונות של כסף, כי אם לא אז איך ניתן היה לקיים תקציב בטחון מפלצתי שבינו לבין חלק גדול ממנו לביטחון אין ולא כלום.

יש כסף לחמקנים בעלות דמיונית שאפילו בארה"ב הגיע הקונגרס למסקנה שזהו אחד ה"פלופים" הגדולים של המאה.

וכמובן יש כסף להטבות מופלגות לאנשי קבע לתנאי פרישה דמיוניים, גם אם מקום שירותם של רובם הוא אי-שם במרכז הארץ.

ויש גם כסף והרבה לכבישים, תשתיות, מבני ציבור בהתנחלויות קטנות מאוכלסות בקבוצות תמהוניים, כשברור לכל שבכל הסדר שלא יהיה, אין שום סיכוי שיישארו. ומיליארדים ילכו לטמיון.

ויש לא מעט כסף לעשרות אלפי אנשים שהחליטו שאת לימודי התורה שבהם חשקו חייבים אחרים לממן. יש כמובן הרבה כסף לרשת ענפה של עשרות אלפי עסקניים דתיים, משגיחי כשרות, רבנים העוסקים במרץ רב במירור חיי האזרחים ובבדיקות קפדניות של מוצאם, כדי למצוא את הפושעים המתוחכמים שאינם יהודים במאה אחוזים ולכן מצידנו שיוציאו כסף ויסעו לקפריסין אם חפצה נפשם להינשא.

והרבה כסף. נהרות של כסף יש לוועדי העובדים החזקים, איתם חלילה אסור להתעסק. זאת כיוון שידם קלה על ההדק ובנוסף, ולא פחות חשוב, הם מהווים אחוז נכבד ממתפקדי המפלגות הגדולות, אז מי יעז להתעסק איתם?

הנמלים הפכו מזמן לנחלתם הפרטית ואם הסטייקים שהובטחו להם לא היו בעובי מספיק אז מה הבעיה? השבתה מהירה, נזק של מאות מליונים למשק, וכמובן כניעה מהירה של הממשלה.

כשנותנים כוח אז לוקחים ורוצים עוד ועוד. לאחרונה התבשרנו כי מסכת הייסורים של נוסעי הרכבת עומדת להגיע לסיומה, נחתם הסכם פתטי בין עובדי הרכבת ושר תחבורה מרוט נוצות, שממהר להודיע עליו במסיבת עיתונאים כעל הישג אדיר.

אז בואו נבדוק מהו ההישג? שימו לב, עובדי הרכבת שגם כך נהנים משכר גבוה, "יסכימו" לטיפול מקצועי ובטיחותי בקרונות החדשים, תמורת הסכמתם יקבלו 40 אלף שקל מענק לכל עובד ועוד תוספת שכר של 25%, כמובן ביטול השעיית חברי הועד האלימים ו... התחייבות לא לפטר איש מהעובדים עד שנת 2030!!! עלות ההסכם - 100 מיליון שקל. 100 מיליון שקל כדי שעובדי הרכבת יסכימו ליותר בטיחות ברכבת.

זו לא בדיחה, זה ההסכם. ושר התחבורה האומלל מרכין ראשו ולקינוח אף שומע את הגברת המקסימה - גילה אדרעי הופכת אותו ללעג ולקלס בעיני כל ומתפארת בבריונותה. כמובן, על הכל מנצח מזכיר ההסתדרות הכוחני עופר עיני והממשלה המצטיינת בדברי רהב כלפי כל העולם, נאלמת דום.

אנחנו מאוד חזקים, נלמד לקח את הטורקים, נפציץ את האירנים, ננזוף במדינות אירופה ואם צריך גם נחנך את ארה"ב. אבל עופר עיני, ש"ס והמתנחלים? עד כאן. כאן נגמרת "גבורתה" של הממשלה כי כפי שאמרנו, למה להתעסק איתם? זה ממילא יסתיים בכניעה מבישה.

אז יש כסף או אין כסף? תחליטו בעצמכם.