צרפת-ישראל: מסרקוזי הידיד, להולנד הלא ידוע
סרקוזי קנה את אהדת הציבור הישראלי בהצהרות תמיכה ובהפגנת רגש. עדיין לא ברור מה עמדתו של יריבו הולנד כלפי ישראל, אך שליחו ביקש לרמוז כי מה שהיה הוא שיהיה. בסופו של דבר, שאיפות השלום של פריז לא ממש מעניינות את הבוחר, כנראה שגם לא את ירושלים. 3 ימים לבחירות בצרפת
מצעו של המועמד הסוציאליסטי המוביל לנשיאות צרפת, פרנסואה הולנד, כולל 60 הבטחות. הבטחה מספר 59 עוסקת בהסגת הכוחות הצרפתיים מאפגניסטן ובניסיון להחיות את תהליך השלום הישראלי-פלסטיני. זו המחשה טובה למקומם של יחסי החוץ בכלל וענייני האזור שלנו בפרט בסולם העדיפויות של הבוחר הצרפתי.
כמו במקומות אחרים בעולם, אפילו במדינות הנחשבות לבעלות השפעה ומעמד בינלאומי, לבוחר חשוב לדעת אם מקום העבודה שלו יהיה בסכנה, אם מס הירושה יעלה או יירד באחוז אחד או בשניים, אם המשטרה תדע לדאוג לביטחונם האישי של בני משפחתו ואולי גם אם בשכונה שהוא מתגורר בה יגדל מספר המהגרים. השאלה אם הנשיא ניקולא סרקוזי יהיה שושבין של הסכם ישראלי-פלסטיני או אם יריבו הולנד יצביע בעד או נגד הכרה במדינה פלסטינית נותרת בשולי השוליים של מערכת הבחירות.
קווי המתאר הבסיסיים של מדיניות צרפת באזורנו לא ממש השתנו בעשורים האחרונים, למרות חילופי השלטון. היא דגלה אז וממשיכה לדגול גם היום בשמירה על ביטחונה של ישראל ובכינון שלום מוסכם בינה לבין מדינה פלסטינית בגבולות 67', שבירתה במזרח ירושלים.
אז למה בכל זאת אנחנו רואים בסרקוזי ידיד, בשיראק לא ידיד ובמיטראן חצי-חצי? עיקר ההבדל הוא בסגנון ולא בתוכן. שיראק נחשב עוין בשל קרבתו לעולם הערבי וסגנונו הבוטה לעתים כלפי ישראל. סרקוזי לעומת זאת, קנה את אהדת הציבור הישראלי, ובצדק, לא רק משום שפתח כל נאום בהצהרה שהוא ידיד ישראל, אלא משום שתמיד ידע להפגין רגש כלפי העם היהודי והמפעל הציוני.
אני זוכר שבאחת ממסיבות העיתונאים הראשונות לאחר בחירתו לנשיא ב-2007 הוא נשאל איך בדעתו ללחוץ על ישראל "שלעולם לא מקשיבה לצרפת", כדברי העיתונאי. סרקוזי הגיב בכעס: "וכי למה שיקשיבו לנו? כבר שנים שהישראלים שומעים מאיתנו רק ביקורת, טענות והטחות אשמה, אז למה אתם מצפים?".
ואכן, סרקוזי פעל במהירות לפתוח ערוצי הידברות ולפתח יחסי אמון עם הצמרת הישראלית.
הוא דיבר מלבו ורכש לעצמו מעמד בציבור הישראלי שלאיש מקודמיו לא היה. גם הוא לא חסך מישראל ביקורת, בעיקר בשלהי כהונתו כשאיבד סבלנות ביחס לדשדוש בתהליך השלום, אותו ייחס בעיקר לחוסר מוטיבציה של ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, אבל איכשהו מפיו נשמעו הדברים אחרת. הסיבה לכך היא שלמרות הביקורת, כל מי שמכיר אותו יודע שביום פקודה, אם חלילה תיקלע ישראל לצרה, סרקוזי לא יפנה לה גב.
לשמוע, ללמוד ולהבין
ומה לגבי הולנד? לא הרבה ידוע על עמדותיו בנושאי חוץ בכלל והמזרח התיכון בפרט, אבל מפלגתו מחזיקה בדעות אופייניות לשמאל האירופי ואלה לא תמיד נוחות לישראל. הולנד משתייך לפלג המתון של מפלגתו ובפגישותיי עמו טרם הפך למועמד מצאתי אדם אינטליגנטי מאד, קשוב וסקרן, אך בעל ידע שטחי על הסכסוך. הוא בעיקר ביקש לשמוע, ללמוד ולהבין.
הולנד בחר לא לבקר באזורנו במסגרת מסע הבחירות שלו והסתפק בכך ששלח הנה את ראש הממשלה לשעבר לורן פביוס, המשמש לו שליח אישי בנושאים בינלאומיים. נפגשתי עם פביוס והבנתי שהגיע הנה בעיקר להרגיע. לישראל יש יחס חשדני משהו כלפי הסוציאליסטים ועל כן המסר שבפיו היה בעיקרו: מה שהיה הוא שיהיה.
עם כל הכבוד לרצונה ההיסטורי של צרפת לשחק תפקיד מפתח בפתרון הסכסוך הישראלי-ערבי,
מבחינתה של ישראל השאלה היחידה החשובה באמת היא האם תמשיך צרפת להוביל את הקו הקשוח כלפי איראן שהנהיג הנשיא סרקוזי. עמדתו הבלתי מתפשרת בנושא זה נובעת לא רק מהשקפת עולם אסטרטגית מפוכחת, היא גם תוצר ישיר של האחריות ההיסטורית של אירופה כלפי העם היהודי, על פי ראייתו של הנשיא הצרפתי.
האם זו הרוח שתפעם גם בלבו של הולנד אם ייבחר? נחיה ונראה.
דניאל שק היה עד לאחרונה שגריר ישראל בצרפת ומבכירי המומחים לאירופה בשירות החוץ
לפנייה לכתב/ת 
