שלוש שנות שירות: סיכום העונה של עומרי כספי

מכאן, ממסך המחשב שמולכם, מהכותרות בבקרים המוקדמים, ממשחקי הטלוויזיה אל תוך הלילה ומהתמונות היפות לצד קובי בראיינט, לברון ג'יימס ואחרים - עומרי כספי נראה זוהר כתמיד. הישראלי הראשון בליגה הטובה בעולם הוא עדיין חלומה של כל אם עברייה ותשוקתו של כל מפרסם לדגני בוקר. אך בזכוכית מגדלת, דברים נראים אחרת.

ורק בכדורגל הישראלי יש מהומות

• מאמן בני לוד דרך על שחקן ועוכב לחקירה
• לימור לבנת: "דרוש פסק זמן בכדורגל"
• אבו סובחי: "אם לפ"ת לא הורידו נקודות, גם לנו לא יורידו"
• אבי לוזון: אני דוחה את המחזור הקרוב
  

עוד שחקן בליגה. פעם קצת למעלה, פעם קצת למטה. לא יותר מזה, לפעמים קצת פחות. זהו עומרי כספי של 2011/12 אם לומר בכנות: זו לאו דווקא הייתה עונה רעה של כספי. מצד שני, היא גם לא הייתה מוצלחת וגרוע מזה - היא ממש לא הייתה מעניינת.

עומרי כספי בפוזה מוכרת העונה. שנה שירצה לשכוח?(צילום: AP)

בליגה של 30 קבוצות ו-500 שחקנים, הדבר הכי גרוע הוא להישאב לבינוניות אפורה ומתסכלת. להתברג איפשהו באזור המקום ה-143 בליגה בנקודות (7.1), 120 בריבאונדים, ו-110 באחוזים לשלוש (31.4). באלה ובשאר הנתונים ישנה ירידה ברורה, לעיתים חדה, שמגיעה עם שקט מדכא. משחקן המסוגל לעלות מהספסל, ליצור מהומה ושינוי, הפך כספי לשחקן רוטציה סולידי, אשר לעיתים אף מקבל בראש ממאמנו, ביירון סקוט.

האינטנסיביות ההגנתית ירדה פלאים, בייחוד בחצי הראשון של העונה, השיא השנה לא עלה על 14 נק', גם זה בדר"כ במשחקים לא צמודים, ושמועות שונות על מעבר בעונה הבאה עלו.

גם הבאזז התקשורתי סביב "השחקן היהודי מישראל" כבר עבר חלף. נותרה אותה רוטינה שגרתית - כל שלושה ימים בממוצע משחק שכולל 20 דק' מהספסל, 7 נק' ברגעים לא חשובים, הפסד בדרך כלל של אחת הקבוצות החלשות במזרח ואז השם של כספי מופיע בכותרת במקום מעלליו של בראיינט או סן אנטוניו.

כספי במדי הקינגס. היה כבר יותר טוב בסקרמנטו(צילום: רויטרס)

לבקר את עומרי כספי הפך לטאבו, ("איך הישראלים אוהבים לא לפרגן!"), אבל אחרי שהפך לבן בית באחוזתו של דייויד סטרן, הכדורסלן הישראלי הטוב ביותר צריך לקבל ביקורת. השתתפות כ-"עוד אחד" כבר לא תספיק בעונה הבאה. אנחנו נמשיך כנראה עם הכותרות.

מכתב שחרור מהבקו"מ

לא משנה כמה ננסה להתנתק מהישראליות שלנו, במיוחד ימים ספורים לפני יום הזיכרון ויום העצמאות, הכחול והלבן יקיפו אותנו תמיד. במיוחד כשמדובר ב"שגריר" למרות ועל אף דברי החבר דוידוביץ' פה מעליי, הישראליות מקבלת משנה תוקף. מקורותינו באוהיו מוסרים כי עומרי כספי נקרא לפני מספר ימים לחדר המפקד ב"קוויקן לואנס ארנה", כשעל השולחן המתין מכתב. כמו כל חייל טוב, גם לפורוורד מקליבלנד הגיע מכתב השחרור שלו לאחר שלוש שנים.

כספי סוגר בימים אלו עונה שלישית בליגה הטובה בעולם, על כל המשתמע מכך, ואין בשורות משמחות יותר מבחינתו של עומרי. המשמעות היא כמובן כפולה - מעבר לסגירת שלוש השנים, כספי יפתח את עונת 2012/13 משוחרר מתמיד. הוא כבר לא זר בקליבלנד, בטח שלא זר בליגה וכעת, כשחבלי הלידה מאחוריו, יוכל כספי לעבור את קפיצת המדרגה המתבקשת.

די.ג'יי אגוסטין. כספי צריך ללמוד ממנו(צילום: AP)

בסך הכל היתה לכספי עונה לא רעה בכלל במדי האדום-צהוב-כחול. הממוצעים אמנם ירדו מעט, אך זה קרה לא מעט בגלל שדקות המשחק שלו ירדו. למעשה, כספי קלע העונה 0.35 נקודות לדקת משחק, בדיוק כמו בעונה שעברה והוריד 0.17 ריבאונדים לדקת פרקט, גם כאן כמו בעונה שעברה.

מעבר לכך, וכמו שלא מעט שחקנים צעירים וחסרי ניסיון אחרים הרגישו, העונה הקצרה והדחוסה נתנה את אותותיה: כשכספי שיחק יום אחרי יום המספרים שלו היו נמוכים (6.6 נקודות) מאשר לאחר יום מנוחה (7.1), יומיים (9.2) או שלושה (8.3). ההבדלים בין המספרים יום אחרי יום לאלו לאחר שלושה ימי מנוחה ברורים גם בריבאונדים (3.4 לעומת 4.3), אסיסטים (0.9 מול 1.7) ואחוזים משלוש (31.3 לעומת 45.5). מעניין היה לראות את כספי בעונה רגילה.

מבט על שחקנים אחרים שעברו את מחסום העונה השלישית מוכיח שלא מעט מהם שדרגו את המשחק שלהם משמעותית. דוגמה נפלאה מייצר לנו מרקו בלינלי, שלאחר שלוש עונות עם ממוצעים חד ספרתיים (2.9 נק', 8.9 ו-7.1) הוא הקפיץ את ממוצעיו ל-10.4 ו-11.7 בשתי העונות הבאות. גם די.ג'יי אגוסטין, ברנדון באס וארון אפללו מייצרים תקווה לכספי, עכשיו, עומרי, חובת הביצועים עליך!

(יוני לב ארי)

כספי בצילומים לקורנפלקס. עדיין תשוקתו של כל מפרסם(צילום: יועד כהן)

דירוג העוצמה

בשבוע האחרון: 0-5

מה ששבוע אחד יכול לעשות. חמישה ניצחונות רצופים, כולל לפנות בוקר על שיקגו. המרחק מהבולס כנראה לא ייסגר, אבל אם עדיין לא אמרו לכם, אז כדאי שתפנימו: זו הקבוצה של לברון ג'יימס. נקודה.

בשבוע האחרון: 0-4

אחרי המנוחה הקצרה לפארקר ודאנקן, לפתע לשחקנים של פופוביץ' יש סיכוי אמיתי לסיים המקום הראשון במערב. מה זה משנה? האמת, שלא יותר מדי – דנבר, פיניקס, יוטה או יוסטון. העיקר שזו לא ממפיס...

בכפיים, בכפיים. רק בלי ממפיס. פארקר והספרס(צילום: AFP)

בשבוע האחרון: 0-5.

11 ניצחונות ב-12 משחקים לקבוצה שמגיעה בכושר הטוב ביותר בפלייאוף. 7 משחקים רצופים (!) עם 100 נק' ומעלה. רחמיי עם אורלנדו מג'יק שכנראה תפגוש אותם בסיבוב הראשון, ועוד ללא דווייט הווארד.

בשבוע האחרון: 1-3

הכל בסדר באוקלהומה, באמת שכן, לפחות עד שפוגשים את לוס אנג'לס קליפרס. מאזן 3-0 עונתי וכמה אנשים שלא ירצו לפגוש שוב את בלייק גריפין. בקרוב בחצי גמר הפלייאוף במערב הקרוב לביתכם?

בשבוע האחרון: 2-2

אם לא תתרחש תקלה בלתי צפויה, הבולס יסיימו ראשונים במזרח. דריק רוז שוב לא כשיר, והשאלה הגדולה היא מה יהיה איתו בפלייאוף. בינתיים יש בשורות חיוביות מכיוונו של ריפ המילטון.

אז לא הבנו, אתה משחק או לא? דריק רוז(צילום: AP)

בשבוע האחרון: 1-3

מאזן 2-5 ללא קובי בראיינט הפצוע שעשה הסבה קצרה לעמדת עוזר המאמן, טריפל דאבל של פאו גאסול, התעלות של רמון סשנס ברבע הרביעי. ג'ק ניקולסון מבסוט.

7. בוסטון סלטיקס 26-37 (5)

בשבוע האחרון: 1-3

אחרי שאייברי בראדלי השתלט על הסלטיקס, גם שון וויליאמס, אקס מכבי חיפה, נשאר בירוק אבל רק ב-NBA. האם בוסטון יכולים לעשות משהו ללא קו קדמי בפלייאוף? בספק.

בשבוע האחרון: 1-3

בתור אוהד יוטה, אני חייב לכעוס על גריפין וחבריו שאפשרו לפיניקס לנצח ולעלות שוב למקום השמיני על חשבון הג'אז. אבל מאוד יכול להיות ש"הנקמה" תגיע בדמות סדרה קשה במיוחד מול ממפיס.

בשבוע האחרון: 1-3

אחרי עונה מלאת פציעות, רודי גיי נמצא על הגל ושישה משחקים ברציפות סיים כקלע המצטיין של הדובים. עם קצת מזל ואמונה, גם המקום הרביעי במערב בהישג יד.

בשבוע האחרון: 1-3

אם במקרה נופלת בידיכם ההזדמנות, אנא צפו ב-6-7 הדקות הראשונות של המשחק בין הניקס לניו ג'רזי בליל רביעי האחרון. הביטו ותבינו באופן מלא את השינוי שעבר על ניו יורק מאז לכתו של מייק ד'אנטוני. מיאמי, הישמרי לך.