צרעת מודרנית: חוף בוגרשוב והמדרון החלקלק
בנו חומות למבצרכם. החליטו מה נכנס ומה לא. כשאתם מורידים את הזבל, אל תסתפקו רק בזבל הגשמי. יש גם זבל רוחני שחודר אליכם הביתה. השליכו אותו לכל הרוחות - בין אם זו תוכנית טלוויזיה, ובין אם התנהגות שלא מתאימה לכם
את המצורע
לא היו שולחים לבית חולים, כי מחלתו לא הייתה פיזית. היא הייתה מחלה פסיכו-פיזית, נבעה מהנפש, ועל כן נשלח המצורע
אותו אל מחוץ למחנה, לשבת בדד, עד אשר יירפא הנגע.
עוד בערוץ היהדות - קראו:
- למי אכפת שהיה מין קבוצתי בחוף?/ הרב חיים נבון
עשינו שבת עם לירז צ'רכי - קראו
הכל אודות אמא שלי/ טור בלתי נשכח של אריאנה מלמד
יש מחלות מוסריות ונפשיות שמחייבות חיבוק, תמיכה וקירוב לבבות. יש עיוותים שמחייבים הוצאה מחוץ לבית. כך לא נוהגים בביתנו, כך לא מתנהגים בביתי. זה מחוץ לתחום. מי שלא יודע לנעול את דלת ביתו, צפוי למכת זבובים ואולי אף עכברים. מי שהוא נטול חוט שידרה, שלא יתפלא כי אינו לא מסוגל לעמוד זקוף ולצעוד, להילחם בסכנה או לברוח ממנה, ובקיצור – להתמודד.
אדם נמצא בחוף הים עם ילדיו, ולצדו מבצע זוג מאוהב, מתוך הסכמה מלאה, יחסי מין – צריך להגיד בקול ברור: לא כאן, לא אצלנו בבית. החוף ציבורי והוא שייך לכולם. לא צריך משטרה, ולא צריך משמר אזרחי. צריך רק ציבור עם חוט שידרה, שיאמר לזוג הנאהבים – לא כאן!
גם למראה תוכנית טלוויזיה פופולארית שאינה יודעת גבולות, ועוברת את גבולותיכם ההורים, מתוך רעב לייצר רייטינג - ראויה לתגובה מיידית: כבו את הטלוויזיה, ואמרו לילדיכם: לא אצלנו! כן, גם אם הם ילכו לחבר לראות את זה.
הפייסבוק ממכר ואתם חוששים מהקשרים שהילדים הקטנים והמתבגרים הצעירים שלכם יוצרים? הגידו להם לא! המתבגרים שלכם חוזרים מאוחר, ומסתובבים במקומות שלא מתאימים לסולם הערכים שלכם – אמרו לא! הילדים שלכם מכורים למותגים, ומדלדלים את כיסיכם וגם החינוך לאיפוק שאתם מנסים להעניק להם – אמרו להם לא, זה לא הסגנון שלנו.
לדעת לסרב
פרשת השבוע מלמדת אותנו לומר "לא!" תופעת הצרעת (בין אם אנו מבינים אותה ובין אם לאו), נמצאת מחוץ לחומות העיר. גם אתם - בנו חומות למבצרכם. החליטו מה נכנס ומה לא. כשאתם מורידים את הזבל, אל תסתפקו רק בזבל הגשמי. יש גם זבל רוחני שחודר אליכם הביתה. פנו אותו, וזרקו אותו לכל הרוחות.
אבל אל תסתפקו רק בהשלכת הזבל ובנעילת הדלת. תווכו את המשמעות לילדיכם. הסבירו להם מדוע הגפתם את החלונות, מדוע נעלתם את הדלת בנעילה כפולה. למדו אותם לעשות כן גם בבגרותם. למדו אותם את סודם המורכב של הגבולות.
למדו אותם שלא כדאי להתקרב אל המצוק; שכדאי להישאר כמה מטרים רחוקים ממנו. למדו אותם לא לקחת סיכונים בעולמם הנפשי, כי על אף שהנפש היא בלתי נראית – היא קיימת, ועוד איך.
הפלורליזם התרבותי שבאקלימו אנחנו חיים, החליש אותנו, ההורים והמורים. מי אתה שתאמר שאסור לקיים יחסי מין בחוף הים? מי אתה שתתערב להם? מי אתה שתכריח אותם? והנה פרשת השבוע מלמדת אותנו את סוד המצורע: יש עיוותים שצריך לשלוח אל מחוץ למחנה. לא להתפשר, לעמוד איתנים אל מול פרצופים חמוצים ואפילו דמעות. בסופו של דבר, ילדינו ייצאו מכך מחוזקים ומחושלים לקראת סערות החיים שעוד נכונו להם.
מעניין שלא נתברר במקרא מהו עוונו וחטאו של המצורע, ובכל זאת דינו חמור. נגזרת עליו בדידות זמנית, ודווקא בזמן שהוא זקוק לתמיכה חברתית. זה מלמד אותנו שיש לתפוס את ההידרדרות בעודה באיבה. יש לזהות את הסימנים המקדימים ולהסיק מסקנות.
לא הכל טהור, לא הכל כשר, ולא הכל מותר. יש את מה שמכניסים, יש את מה שמוציאים, ויש את מה שצריכים לשנות, לעצב, ולטהר לפני שמכניסים לראשם של הילדים ולראשינו אנו.
פורסם לראשונה 21/04/2012 23:26
לפנייה לכתב/ת 
הרב רפי פוירשטין
מומלצים
