על מה הם מדברים כשהם מדברים על איראן
הרמטכ"ל ער לעצבנות בציבור סביב נושא תקיפה אפשרית. המידע וההערכות שמסר גנץ בנוגע לסנקציות לא באמת יצרו חילוקי דעות בינו לבין נתניהו וברק. כדאי לצאת מהלחץ
כרגע אין חילוקי דעות מהותיים בין ראש הממשלה נתניהו ושר הביטחון ברק לבין הרמטכ"ל ובכירי צה"ל בשאלה איך צריכה ישראל להתנהל בחודשים הקרובים בסוגיית הגרעין הצבאי האיראני. בין הדרג המדיני לדרג הצבאי שוררת תמימות דעים כמעט מוחלטת כי צריך כעת לתת לאיראן סולם, סיבות טובות וזמן לרדת מהפטריה האטומית לפני שפותחים בתהליך שבסופו מחליטים אם פעולה צבאית ישראלית באיראן נחוצה ואם לאו.
ככל הנראה, נכון לעכשיו עדיין לא התקיים בישראל דיון קונקרטי בפורום קבלת החלטות מוסמך בשאלה אם לתקוף או לא לתקוף באיראן.
לכן אל תתנו לכותרות התקשורת העולמית, בעיקר האמריקנית, לבלבל אתכם. הדברים שאמר הרמטכ"ל בני גנץ בראיונות ערב יום העצמאות לעיתונים בישראל אינם משקפים דבר מעבר לכוונתו של גנץ להציג בפני הציבור הישראלי את תמונת המודיעין והערכת המצב העדכניים לגבי תוכנית הגרעין הצבאית האיראנית.
אגב, המידע וההערכות שמסר גנץ בראיונות ערב יום העצמאות לעיתונות הכתובה בישראל זהים לחלוטין לאלה שמנפיקים בימים אלה קהיליית המודיעין האמריקנית והפנטגון. גנץ גם רצה לרמוז לציבור קוראי העיתונים בישראל ערב יום העצמאות כי ההחלטות בסוגיה אסטרטגית כבדה זו, כולל החלטות על הפעלה - או הימנעות מהפעלה – של כוח צבאי, מתקבלות, ויתקבלו,
רק אחרי שיקול דעת מעמיק וסדור, באחריות ובלי התלהמות. זה הכול. אבל כוונות טובות אינן מספיקות. התקשורת העולמית, בעיקר האמריקנית (וכמה אנשי תקשורת ישראלים) הצליחה לדלות מדבריו של הרמטכ"ל עדות לחילוקי דעות בין גנץ ועמו הממסד הצבאי לבין ראש הממשלה נתניהו ושר הביטחון ברק בשאלה עד כמה נחוצה פעולה צבאית נגד איראן בתקופה הקרובה.
לא מדובר על מידע מוצק אלא בפרשנויות המתבססות על השוואת טקסטים: אלו שהשמיעו באחרונה בפומבי נתניהו וברק מול דברים שאמר רב אלוף גנץ בראיונות החג. מהשוואה זו הקישו הפרשנים כי נתניהו וברק כבר נואשו מהסנקציות ומהמו"מ שרק נפתח עם איראן ולכן הם מתכוונים לתקוף את מתקני הגרעין באיראן תוך זמן קצר. אולי אפילו כבר בקיץ הקרוב. לעומתם, אומרים הפרשנים (בעיקר האמריקנים), גנץ סבור שצריך לתת לסנקציות, לאיום הצבאי ולמו"מ עם איראן למצות את עצמם לפני שעושים שימוש, בלית ברירה, באופציה הצבאית. מה שאומר שיש בין חצי שנה לשנה לפחות עד שבישראל יצטרכו להחליט בעניין זה. בקיצור הרמטכ"ל הישראלי אינו סבור שצריך יהיה לתקוף את איראן בזמן הקרוב.
הבעיה עם השוואות טקסטים מסוג זה היא שהן מתבססות על הנחה שהדברים שאישים ישראלים כולל קצינים בכירים אומרים בפומבי, משקפים את כל מה שהם חושבים על הנושא האיראני. אני יכול לומר מידיעה שזה לא כך. נושאי תפקיד בכירים בממסד הישראלי מודעים היטב לעובדה שכל הברה שהם מוציאים מפיהם זוכה לפרשנויות לא רק בוושינגטון ובפריז אלא גם בטהרן ולכן הם נזהרים שלא לתת ביטוי גלוי למה שהם אומרים בחדרי חדרים ובוודאי שלא למסקנותיהם בתחום המבצעי. צריך גם להבין שתוכן הטקסטים שמשמיעים האישים באוזני העיתונאים מושפע בצורה מכרעת מהקהלים שאליהם מכוונים המסרים.
כאשר שר הביטחון ברק או ראש הממשלה נתניהו מתראיינים בימים אלה (ביוזמתם) ל-CNN מטרתם העיקרית היא להשפיע על מהלך המו"מ בעניין הגרעין שהחל לפני כשבועיים בין האיראנים לבין חמש החברות הקבועות במועצת הביטחון וגרמניה. לכן הטקסט מכוון לאוזניים ועיניים בינלאומיות. הוא נועד ליצור לחץ ותחושה של דחיפות בעיקר בממשלים בוושינגטון ובבירות אירופה, אצל האייתוללות בטהרן ובקרב הממסד היהודי בארה"ב. לעומת זאת, כאשר נתניהו נואם ערב יום השואה ב"יד ושם" בירושלים קהל היעד הוא הציבור הישראלי.
ראש הממשלה מבקש להכינו לכל התפתחות אפשרית, כולל לאפשרות הקיצונית שבה צה"ל יתקוף באיראן והעורף בישראל יספוג בתגובה מטחים כבדים של טילים ורקטות. קובעי מדיניות בישראל הגיעו מזמן למסקנה, וזה כולל את נתניהו ואת ברק אישית, כי אסור לישראל ליזום או להסתבך במלחמה שאין סביבה קונצנזוס בקרב הרוב היהודי במדינה. זה מתכון לכישלון אפילו אם זו רק מראית עין של כישלון. לעומת זאת קונצנזוס מבטיח עמידה נחושה ודבקות במשימה הן בחזית והן בעורף. אבל כדי להשיג קונצנזוס צריך להסביר ולהכין את דעת הקהל וזה מה שעושה נתניהו חרף הביקורת הנמתחת עליו. גם קהל היעד של גנץ בראיונות שהעניק לחג היה הציבור בישראל.
חילוקי דעות של ניואנסים
אלא שגנץ לא התכוון להכין את הציבור לגרוע מכול. להפך, הוא ער לעצבנות השוררת בציבור סביב נושא התקיפה ובסך הכול רצה להרגיע קצת את הרוחות. הוא גם רצה, כאיש מקצוע לתת תמונה מאוזנת של ההיבטים העיקריים של סוגיית הגרעין האיראני. וזה מה שעשה. מי שינתח באיזמל דק את העובדות וההערכות שהשמיעו לאחרונה נתניהו, ברק גנץ ושר ההגנה האמריקני פאנטה ימצא מעט מאוד הבדלים ביניהם. בעיקר הבדלים הנובעים מקהל היעד ומהמטרה שאותן רצו הדוברים להשיג.
אין זאת אומרת שאין חילוקי בתוך הצמרת המדינית-ביטחונית-מודיעינית בישראל, ובינה לבין קובעי המדיניות בוושינגטון. אלא שלפחות כרגע מדובר בניואנסים. למשל, לא כל הצמרת הביטחונית שלנו מגדירה באותו אופן כמו הדרג המדיני בירושלים את גבולות מה שמכונה "מרחב החסינות". כלומר את המצב שבו ישראל לבדה כבר לא תוכל לעכב בצורה משמעותית את תוכנית הגרעין הצבאית האיראנית. שרירים וקיימים גם חילוקי הדעות עם ארה"ב ביחס לשלב שאם יגיעו אליו האיראנים לא תהיה ברירה אלא לפעול - אפילו בכוח - כדי לעצור את תוכנית הגרעין הצבאית האיראנית.
אבל כרגע שוררת תמימות דעים חוצת אוקיינוסים ויבשות שצריך לתת זמן לסנקציות, לעצם האיום בפעולה צבאית ולדיפלומטיה להשיג את מלוא האפקט שלהם על איראן. רק כשיהיה ברור שהאמצעים הללו מיצו עצמם בלי להביא תוצאות – נניח בעוד כשלושה-ארבעה חודשים – יעלו מחדש ה"אופציות האחרות" על השולחן. על פי הפרשנות, זו המדיניות המקובלת על שני אגפי בניין משרד הביטחון בקריה והיא מוסכמת גם בין ירושלים לוושינגטון. זה מה שאמר הרמטכ"ל בראיונות החג – לא יותר אבל גם לא פחות. גם אני יכול להמליץ לצאת קצת מהלחץ.
לפנייה לכתב/ת 
