למה לא הופתעתי מבקבוקי התבערה

אתחיל דווקא מהסוף. יידוי בקבוקי התבערה על בתי פליטים ועל גן ילדים של עובדים זרים בדרום תל-אביב הוא אירוע מחריד. זה פשע שנאה לכל דבר. הוא צריך לזעזע עד עמקי נשמתנו כל אחת ואחד מאיתנו, ללא כל קשר לדעתנו לגבי מבקשי מקלט בישראל.

ועתה אחזור דווקא אחורה. כי מה שקרה באותו לילה לא הגיע משום מקום. זהו שיא נוסף במסכת הגזענות ושנאת הזר שפושעת בחברה שלנו. זורקי בקבוקי התעברה הספציפיים לא מעניינים אותי כי הם רק הסימפטום. המחלה האמיתית מקננת במוסדות הממשלה, בעירייה ובכל אחד מאיתנו, שממשיך לשתוק לנוכח גילויי הגזענות. זו מחלה שכולנו בדרך כזו או אחרת לוקים בה. האירוע אמש הוא אמנם שיא חדש באכזריות, אבל הוא המשך ישיר של המסרים שחלקים מנבחרי הציבור משדרים לנו.

עוד בערוץ הדעות של ynet:

מי באמת סובל ביהודה ושומרון? לקחי המילואים / יניב בלומנפלד

ציונות ופטריוטיזם - זו אזרחות אמיתית / יוסי לונדין

מפמפמים לנו שזרים הם איום על המדינה, מפחידים אותנו במספרים דמיוניים. שר הפנים שלנו משקיע את כל כוחותיו ומשאבי משרדו כדי לעצור בלילות כמה מאות ילדים שנולדו, גדלו והתחנכו כל חייהם בישראל. כלל לא משנה לו שהם נולדו בתקופה בה המדינה בעצמה איפשרה להם להישאר ולהתחנך כאן. משדרים לנו שעובדים זרים הם כמו כלי עבודה בשירותנו.

כדורסלן זר יכול לקבל מעמד במדינה תוך מספר שנים ואילו אשה שסעדה קשישים מעל 20 שנה זכאית בתום תקופת העסקתה רק למעצר וגירוש. מספרים לנו שמדובר בתוכנית זדונית של השמאל להציף את הארץ בזרים, בעוד שאלי ישי בעצמו הוא זה שמעניק אישורי עבודה חדשים למהגרים ומקדם את חברות כוח האדם הפרטיות המרוויחות הון מהסיפור. מנסים לגרום לנו להאשים את המהגרים עצמם במצב שנוצר בעוד שהממשלה היא זו שבוחרת להתנהל ללא מדיניות הגירה שמעוגנת בחוק.

הגן בשכונת שפירא אחרי הפגיעה (צילום: מוטי קמחי)

ואם לא די בכך, הרי שבאופן מכוון מפנים את קהילת מבקשי המקלט לאזור מוחלש ממילא, שכונות דרום תל-אביב. שם, בחצר האחורית, במקום שאיש לא מתעניין בפליט האריתראי וגם לא בתושבים הוותיקים.

הפנינו את האצבע האחד נגד השני במקום להתאחד. מפגינים אלו מול אלו לאחר ההתקפה (צילום: ירון ברנר)

בכל אחד יש גזען קטן 

בהפגנה נגד השלכת בקבוקי התעברה נוצרו שני מחנות: תושבי השכונה מצד אחד מול המפגינים ותושבים חדשים מצד שני. מדוע בכלל יש הפרדה? הסיבה היא ששוב נפלנו לתוך מלכודת ההפרד ומשול שראש הממשלה שלנו טומן לנו. שוב הפננו את האצבע האחד נגד השני, במקום להתאחד נגד הרשויות והממשלה.

אל תבינו אותי לא נכון, יש גזענים שמזעזע אותי לשמוע את דבריהם. אבל הגזענות לא מוגבלת לאזור מסויים - בדרום העיר, בצפון ובמרכז. ואנחנו צריכים ללמוד לזהות גם את הגזען הקטן שיושב בכל אחד מאיתנו, גם אם זה לא נעים.

בשכונות דרום תל-אביב גרים אנשים שמתמודדים יום יום עם מצוקה אמיתית. הדרך היא לשתף פעולה, לפעול למען כלל תושבי השכונה ללא פטרונות. לדבר האחד עם השני כפי שעשינו בעקבות ההפגנה. לפעול יחדיו נגד מדיניות גזענית ומפלה, לפעול נגד חברה שמתייחסת לחלק מהחיים בה כאל אנשים סוג ב, לפעול נגד מי שמעדיף לייבא תושבים חדשים לשכונה במקום לדאוג לאלו שכבר חיים בה, לפעול נגד מעצרים של ילדים שנולדו וגדלו כאן כל חייהם, לפעול נגד גזענות ואפליה באשר הן.

כל עוד נמשיך לשמר את מאזן הכוחות הנוכחי של פעיל למען פליטים מול תושב שכונה ותיק, נותן עזרה מול פליט נזק - אנחנו משחקים לידיים של בנימין נתניהו, אלי ישי, ברוך מרזל, יובל שטייניץ, מיכאל בן ארי ועוד. אנחנו נותנים להם לחוכך את ידיהם בהנאה, בעוד שאנו נלחמים זה נגד זה במקום יחדיו מולם.

ועכשיו אחזור שוב להתחלה שהייתה בעצם הסוף. מה שקרה שלשום בלילה הוא מחריד. הוא פשע שנאה לכל דבר. הוא צריך לזעזע עד עמקי נשמתנו כל אחת ואחד מאיתנו ללא קשר לדעתנו לגבי מבקשי מקלט בישראל. אבל המעשה הבא יהיה באחריותנו אם נמשיך לשתוק נוכח גזענות באשר היא.

רותם אילן ממובילות המאבק נגד גירוש ילדי מהגרי העבודה, עמותת ילדים ישראלים

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il