עם גב מכופף ומקל הליכה. גיל הזהב מורד באסד

הפנים האחרות של המהפכה: בדרך כלל כשחושבים על מהפכות, המחשבה הראשונה שעולה בראש היא שצעירים הם אלה שיוזמים אותן ונלחמים בהן. אולם, המהפכה בסוריה מוכיחה כי גם הזקנים וגם הקשישים, שסבלו שנים רבות משלטון הבעת' של חאפז אל-אסד ובנו בשאר אל-אסד, נוטלים בה חלק פעיל ואף מקריבים את חייהם למען המטרה הנעלה - הפלת המשטר בדמשק.

המהפכה נגד "הקצב מדמשק" - כותרות אחרונות:

• תומכי אסד שידרו: "מורדים גררו גופת חייל ברחוב"
• יותר מ-20 נהרגו בפיצוצים במטה מודיעין באידליב
• עריקים ליד ארמון אסד, קרב ליד הים התיכון
• אסמה אסד קיבלה 25 אלף דולר לתמונה ב"ווג"
  

רשת החדשות הקטארית "אל-ג'זירה" פרסמה לאחרונה כתבה בנושא תחת הכותרת: "הקשישים - הפנים האחרות של המהפכה הסורית", ובה גוללה מספר סיפורים לא פשוטים של אזרחים סורים מבוגרים, שלמרות הגיל והקושי הפיזי, ניסו גם כן לתרום את חלקם להתקוממות העממית או שמצאו את עצמם בטעות בעין הסערה. 

דרבן את צעירי המהפכה. צפו במחאתו של אבו סובחי א-דרה הקשיש

א-דרה נורה למוות ליד שיחי הפטרוזיליה שמכר למחייתו

אבו סובחי א-דרה נמצא בשנות השמונים לחייו. הסורי הקשיש החליט להצטרף באופן פעיל למהפכה בארצו עוד כשהייתה בחיתוליה. כבר לפני שנה נראה א-דרה מהלך באחת ההפגנות שנערכו בעיר דומא שבפרברי דמשק כשגבו מכופף והוא נשען על מקל ההליכה שלו. במהלך אותה הפגנה הוא בירך את צעירי המהפכה ודרבן אותם להמשיך בה באמצעות שיר שדקלם של משורר סורי ידוע.

מוכר הפטרוזיליה שהפך לסמל המהפכה

אולם באופן סמלי וטרגי, במקום למות בשיבה טובה במיטתו, מת א-דרה בחודש שעבר מירי כוחות הביטחון של בשאר אסד ובכך הצטרף לרשימה הארוכה של הקורבנות בסוריה שעל פי הערכות האו"ם מגיעה לכעשרת אלפים. 

פעילי אופוזיציה במדינה הערבית העלו לרשת סרטון וידאו קשה לצפייה שמתעד את רגע מותו של א-דרה על רצפת הרחוב בעיר דומא, כשמול גופתו נותרו עומדים צרורות הפטרוזיליה שמכר ברחוב כדי להתקיים. סיפורו המיוחד של אבו סובחי א-דרה נודע לכל בדומא ואחד מצעירי המהפכה אמר כי האיש הקשיש הפך לעוד אחד מסמלי המהפכה הסורית. 

קשישה שנעקרה מבית בחומס לאחר תקיפות הצבא בעיר. צפו

בדומה לפעילי אופוזיציה רבים שמוצאים את מותם במהלך התנגשויות עם כוחות הביטחון של אסד, או במקרה הטוב מושלכים לבית סוהר, נראה כי המצב בקרב זקני העם הסורי איננו טוב יותר. על כך יעיד סיפורו של איסאמעיל עות'מאן א-סאלחה, בן 70 ואב לעשרה מאזור מערת א-נעמאן במחוז אידליב הצפוני.

עצרו את האב כדי לסחוט את בנו

א-סאלחה כלוא בבית סוהר מאז שנעצר על ידי כוחות הביטחון הסוריים בימיה הראשונים של המהפכה, וכל זאת למרות שלא היה קשור - על פי אחד מבניו - לשום פעילות שקשורה להתקוממות נגד המשטר. בנו המודאג של א-סאלחה סיפר ל"אל-ג'זירה" כי עד כה לא קיבל שום מידע על אביו מאז היום שבו נעצר באחד ממחסומי כוחות הביטחון. הבן הסביר כי הוא חושש לבריאותו של אביו, שסובל מסכרת ומלחץ דם גבוה. הוא הניח כי הסיבה למעצרו של אביו היא כדי לסחוט בן אחר שלו שהיה פעיל אופוזיציה באידליב ועזב את סוריה לאחר שחרורו ממעצר. 

אינספור סיפורים יש בפיהם של צעירי המהפכה הסורית, על הקשישים שהיו להם למשענת ברגעים הקשים. חאלד אבו סלאח, פעיל אופוזיציה מוכר בחומס, נזכר בראיון ל"אל-ג'זירה" ברשידה אל-יאסין, אשה בשנות השבעים לחייה שהייתה ידועה בכינוי "אם המהפכנים". "כאשר האנשים פחדו לתת מקלט למי שדרבנו להפגין, היה הבית של בעלה, מחמוד אל-בוידאני, המקלט היחיד שלהם בבאבא עמרו", סיפר אבו סלאח.

לא רק גברים וילדים: קשישה שעברה עינויים על ידי אנשי אסד

לדברי אבו סלאח, "אם המהפכנים" הייתה מטפלת בפעילים, מקפידה לתת להם אוכל ותמיד מתעניינת בשלומם כשלא היו בביתה. הוא סיפר כי גם היא, בדומה לסורים רבים, איבדה את מרבית משפחתה בהתקפות חמושות של המשטר הסורי - נכדה נהרג וכך גם בעלה, זמן קצר לאחר מעצר בנם בידי כוחות הביטחון.

בן אחר של אל-יאסין הצליח להינצל ממוות והועבר מחוץ לסוריה לאחר שנורה בראשו.

למרות כל הסבל, סיפר פעיל האופוזיציה אבו סלאח, "אם המהפכנים'"המשיכה להאמין בניצחון על המשטר בדמשק והעניקה כל מה שהיה ברשותה לפעילים. אולם אז היא לקתה בלבה במהלך פלישת כוחות צבא לשכונתה בחומס, החיילים סירבו לסייע לה והיא המשיכה לסבול עד שהלכה לעולמה. "בכינו עליה כמו שלא בכינו על אף הרוג לפני כן. חשנו שאיבדו חלק גדול מהשכונה הנעלה הזאת", הסביר אבו יאסין ונראה שבימים אלה, מוות בשיבה טובה הוא בהחלט משימה לא פשוטה בסוריה.