מפתח חשיבה מרחבית: למה חשוב לשחק בפאזל

פאזל הוא משחק מחשבה נהדר, את זה כל אחד יודע לומר. אך מחקר שנערך לאחרונה באוניברסיטת שיקגו מצא כי ילדים שמשחקים בו בגיל צעיר מפתחים במידה ניכרת את יכולותיהם התפיסתיות, מה שנותן לנו, כהורים, סיבה נוספת להכיר אותו יותר מקרוב.

עוד סיבות טובות לשחק עם הילדים: 

איך להעביר לילד מסרים במשחקי קופסה וקלפים?

נדנדה טובה לריכוז: 5 משחקים לפיתוח כישורים

בדקנו: משחקי הילדים שמבטיחים שקט במושב האחורי

הפאזל נולד ככל הנראה לפני 250 שנים במוחו של יוצר מפות ומומחה בחריטה. הוא הדביק מפה על לוח מעץ, חתך את החלקים על פי המדינות ועזר לילדים ללמוד על העולם. מאז התגלגלו הרבה חלקים מתחת לגשר, חתיכות העץ הפכו לקרטון ושיאי גינס נשברו (24,000 חלקים, תאמינו או לא). קיסמו של הפאזל מדבר למבוגרים וילדים כאחד ויש בכוחו להוות משחק התפתחותי מגיל צעיר.

הפאזל מפעיל ומפתח חשיבה מרחבית, שכן הוא עוסק בצורות ובקשר ביניהן. החשיבה המרחבית הינה מרכיב דומיננטי בתפקוד המוח האנושי והיא מאפשרת לנו לנוע במרחב ולהפעיל דברים. בעזרתה אנו מבינים את התכונות של כל מה שסביבנו - על צורותיהם, גודלם ומשקלם. בהמשך הופכת החשיבה המרחבית ליכולת מופשטת של הבנת המתמטיקה, המדע והטכנולוגיה. בנוסף, היא משתתפת בתהליכי הקריאה והכתיבה ומאפשרת לנו, למשל, לזהות את התוספת הקטנה שהופכת את האות ח' לאות ת'.

לפאזל יתרונות רבים נוספים. הוא מגרה את הידיים הקטנות לאחוז, לסובב ולתרגל מיומנויות של מוטוריקה עדינה; הוא מעודד פתרון בעיות (אם לא הולך מכיוון אחד, ננסה מכיוון אחר...); הוא ממקד את הקשב, מתרגל את הריכוז וממחיש את הרעיון שכל דבר שלם מבוסס על פרטים קטנים יותר.

המחקר שהצביע על הקשר בין משחק בפאזל ובין שיפור החשיבה המרחבית בחן צילומי וידאו של הורים המשחקים עם ילדיהם בביתם לאורך התקופה שבין גיל שנתיים לארבע ובדק את יכולותיהם התפיסתיות של הילדים בגיל 4.5 שנים. הוא מצא כי כאשר הורים שיחקו עם ילדיהם, בין השאר גם בפאזלים, הם השיגו ציונים גבוהים יותר במבחנים הבודקים חשיבה מרחבית.

אבל המשחק בפאזלים אינו מתחיל בגיל שנתיים, אלא הרבה קודם לכן. כיצד? בדיוק לשם כך הכנו עבורכם מדריך מיוחד - מגיל תשעה חודשים ומעלה.

תשעה חודשים: הפאזל הראשון

את הפאזל הראשון לא צריך לקנות והוא נמצא בכל בית: במגירות ובקופסאות המרתקות את התינוקות הצעירים, שפשוט חייבים לגלות מה יש בפנים. המכסה של הקופסה הוא ההתאמה הראשונה שהתינוק יכול ללמוד לעשות בעצמו. גם שתי קערות פלסטיק או כוסות אחת בתוך השנייה מאפשרים לתינוקות ללמוד את הצעד הראשון של החשיבה המרחבית.

טיפים להורים:

הכניסו צעצוע או שניים לקופסה עם מכסה ומשכו את תשומת הלב של התינוק כאשר אתם מקישים על הקופסה הסגורה ("טוק טוק טוק, מי שם?"). הדגימו כיצד אתם מסירים את המכסה ותנו להם לגלות מה יש בפנים.

כאשר אתם סוגרים שוב, הניחו את המכסה על הקופסה כך שדחיפה קלה יכולה להפילו ותנו לתינוק את ההזדמנות לפתוח בעצמו. ייקח זמן עד שהוא ינסה, ועוד יותר זמן עד שיצליח להציב את המכסה במקומו, אבל ההישג שווה את המאמץ.

חיזרו על המשחק עם קופסאות גדולות, קטנות, שקופות או צבעוניות - והגיוון ירחיב את הלמידה.

בגיל זה התינוקות צעירים מדי מכדי לדעת איך להכניס בכוונה את הקערה הקטנה לגדולה, אך כאשר הם עוקבים במבטם אחר ההורים העושים את הפעולה הם לומדים את הקשר. המשחק הראשוני יתבצע כאשר אתם מכניסים והם מוצאים - וכך תרוויחו גם משחק תורות, החשוב לכל אינטראקציה חברתית.

גיל שנה: צורות לתוך מיכל 

משחקים של הכנסת צורות למיכל על פי צורתם הם השלב הבא לקראת הפאזל ה"אמיתי". הצורה התלת-מימדית והחור אליו מכניסים אותה פשוטים יותר להבנה ולהפעלה. כדי להצליח להכניס את הצורה לפתח הנכון דרושה חשיבה מרחבית והבנה "מה מתאים למה?", בדיוק כמו בפאזל. העניין שההורים מגלים במשחק יעודד את התינוקות לשחק בו. ברוב המקרים הם יזדקקו לעזרה והדגמה כיצד לפתור את חידת ההתאמה בין הצורה והפתח שלה.

טיפים להורים:

תוכלו לעזור לתינוק להכיר את ההתאמה באופן מוחשי, בהנחת ידכם על ידו של התינוק כאשר הוא אוחז בצורה. באחיזה משותפת כוונו את ידו אל החור ואף רשרשו עם הצורה בגבולות הפתח, כדי להדגיש את צורתה לפני שהיד שומטת אותה.

כאשר התינוק מנסה להכניס צורה שלא לפתח המתאים, חזרו על התהליך וכאשר היד שלכם על היד שלו, הראו לו שגם אם דוחפים בכוח - זה עדיין לא נכנס.

השפה והחשיבה מתפתחות ביחד ומגבירות האחת את השנייה. ולכן כדאי ללוות את המשחק במילים שתואמות לפעילותו של התינוק: עיגול, מרובע, משולש, להכניס, להוציא וכו'.

כאשר התינוק מאבד עניין במשחק, פנו למשחק אחר וחזרו אל הפאזל לאחר מספר דקות.

אם התינוק מאבד עניין במשחק לאחר שהוא מצליח להכניס את כל הצורות לכל הפתחים, סימן שהוא זקוק למשחק דומה אבל מאתגר יותר, עם צורות מורכבות ופתחים מכיוונים שונים.

גיל שנה וחצי: רואים את התמונה מתחת לחלק

בתקופה זו הפעוטות מגיעים לשלב שהם יכולים להתמודד עם צורות שטוחות ולהתאים חלקי פאזל מעץ למסגרתם. הפאזל הראשון והקל ביותר הוא זה שכאשר מסירים את החלקים מהמסגרת רואים את אותה התמונה - כמו בלוטו. הידית המחוברת לחלקים מקלה על מלאכת הסרתם - ובהתחלה זה כל הכיף, פשוט להוציא ושמישהו אחר יחזיר למקום. ככל שההורים יתמידו לעשות את חלקם, כך תתחזק הוודאות במטרת המשחק המקורית - היכולת להתאים.

טיפים להורים:

התחילו במשחק כאשר הפאזל שלם והחלקים במקומם.

עזרו לילדכם להצליח להתאים: קרבו את הלוח, סובבו או הטו אותו. תחושת ההצלחה היא המנוע שיוביל לניסיון נוסף והתרגול יוביל להצלחה מלאה.

נצלו את התמונות שעל החלקים לספר לילדכם מה הוא רואה ולמה זה קשור (הכלב הקטן בתמונה הוא כמו הכלב הגדול שלכם, הברווז משמיע קול וכו').

גיל שנתיים: כבר לא מנסים "סתם"

היכולת להתאים את חלקי הפאזל אחד לשני מבוססת על תהליך הדרגתי ובו עם כל התנסות - מבינים משהו נוסף. תחילה צירוף החלקים הוא מקרי ולא מתוכנן, והפעוטות פשוט מנסים לצרף שני חלקים הנקרים בדרכם. רק לאחר פעולה חוזרת כזו של ניסוי וטעייה הם יבינו, בשלב כלשהו, שכדאי לבחור חלק ספציפי כדי להתאים, ולא לנסות סתם.

על הילדים בגיל זה לדעת לדמיין איך החלק יראה כאשר מסובבים אותו, וזוהי כבר פעילות מוחית מתקדמת. כאשר הורים מראים לילדם כיצד לסובב חלק כדי שיתאים לחיבור עם חלק אחר, הם מציבים עוד "לבנה" במבנה ההבנה הזו. מאוחר יותר תספיק הנחיה מילולית בלבד ("נסה לסובב") ובשלב הבא ילמד הפעוט לסובב את החלק בעיני רוחו.

טיפים להורים:

השתמשו בשפה מרחבית לתאר את הפעולות הנערכות במשחק: גבוה, רחב, פינה, זווית, עיקול - לא משנה מה, העיקר שיש לזה שם. ילדכם יסתקרן להבין למה אתם מתכוונים ושימוש חוזר יאפשר לו לקשר בין המילה ובין המשמעות שלה. ילדכם ייקח אתו את השפה "החוצה" וילמד להסתכל על העולם מתוך ראייה מרחבית (העץ הגבוה, השביל המתעקל, השער הרחב) ויפרש במוחו את היחסים בינו ובין סביבתו. ניצני חשיבה מרחבית זו, יהוו את הבסיס להבנה מתמטית בהמשך החיים.

בנות פחות אוהבות פאזלים?

נקודה נוספת שעולה מהמחקר היא שהורים נוטים להציע לבנים פאזלים מורכבים יותר ולהקדיש יותר זמן למשחק משותף בפאזל. זו הסיבה שהבנים הציגו תוצאות גבוהות יותר במבחנים מן הבנות.

מדוע זה קורה? קשה לבודד את הסיבה המדוייקת לתופעה ולקבוע האם בנות מתעניינות פחות במשחקים המערבים חשיבה מרחבית או שפשוט הן מנותבות לכך על פי ציפיות חברתיות. כיום ידוע כי ישנם הבדלים בין המינים במנגנון הביולוגי של הראייה, כאשר תינוקות בנות נולדות עם יותר תאי ראייה הרגישים לצבע ומרקם – תכונה המובילה אותן לנסות ולהבין "מה זה?".

בנים, לעומת זאת, נולדים עם יותר תאי ראייה הרגישים לתנועה במרחב והם נוטים לפרש "מאיפה זה בא?" כאשר הם מבחינים בגירויים דומים.

מקור ביולוגי זה יכול להסביר בחלקו את העניין הרב יותר של הבנים בדברים שזזים בסביבתם ואת נתיב התפתחותה של חשיבתם המרחבית.

כהורים עלינו לזכור שהבדלים קלים אלו מושפעים מאוד מחוויות היום יום והם אינם נתון קבוע ונוקשה. להורים מודעים יכולה להיות השפעה מכרעת על צמצום הפערים בין הבנות והבנים גם בפיתוח החשיבה המרחבית, כמו בכל תחום אחר.

ובקשר לבנות שבכלל לא מסתכלות על פאזלים: אולי הן יתקשו להתעלם כאשר יציגו להן את הפאזל עם הצבעים והדמויות שמדברות לליבן.

ואם הילד לא אוהב פאזלים?

לא כל הילדים נמשכים למשחק בפאזלים ואין מה לדאוג בשל כך - זו לא חובה. הם יכולים לפתח את חשיבתם המרחבית בהמון דרכים נוספות. מצד שני, ילדים נוטים לעסוק בדברים המוכרים להם ולכן החשיפה וההזדמנות לשחק עם ההורים תהפוך את הפאזל למקור הנאה ולמידה. גם המחקר הראה כי כל הילדים שהוריהם שיחקו עימם בפאזל, אפילו בהזדמנויות בודדות, שיפרו את יכולותיהם המרחביות. 

הכותבת היא מרפאה בעיסוק לתינוקות עם עיכוב התפתחותי