שתיקה שווה ראשות ממשלה

הבחירות הכלליות בפתח, אבל אל תצפו לכלום - לא לדיונים מעמיקים על אידיאולוגיות, לא לעימותים מתוקשרים בין המועמדים. גם הפעם, כמו בשנים קודמות, ראשי המפלגות והמועמדים לראשות הממשלה יעשו הכול כדי להתחמק ולברוח מדיונים רציניים על מה שהם מציעים לציבור. אזרחי ישראל יכולים רק לחלום על סדרת עימותים בסגנון האמריקני, עימותים המסננים ומזקקים את רשימת המועמדים עד רגע ההגעה אל הקלפי.

מריחים בחירות, כתבות אחרונות:

ח"כים בקדימה בוחנים: פרישה ומרוץ עם לבני

לבני התפטרה: לא מכרתי את המדינה לחרדים

ש"ס לא מחכה לדרעי: "הוא לא משיח של מנדטים"

במקום לפרוס את מרכולתם ולעמוד בפני חיצי הביקורת של התקשורת והציבור, המועמדים שרוצים לנהל את חיינו מנהלים תחרות מביכה על שתיקה. שאול מופז לא הסכים להתעמת עם ציפי לבני, שלי יחימוביץ' לא רצתה לשבת באותו הפאנל עם יצחק (בוז'י) הרצוג ועמיר פרץ, בנימין נתניהו בוודאי שלא חשב להיפגש באולפן טלוויזיה עם משה פייגלין ואפילו זהבה גלאון נחרדה למשמע הבקשה לחלוק את המסך עם אילן גילאון. אם זה לא היה אצלנו, זה היה יכול להיות מצחיק. בינתיים, זה בעיקר פתטי.

הפחדנות של הפוליטיקאים הישראלים מעוררת תמיהות: מדוע הם מתאמצים כל כך לברוח מדיונים רציניים? מה גורם להם להשיב בשלילה לכל הזמנה לעימות מול מתחריהם? ייתכן כי מדובר באסטרטגיה פוליטית מתוחכמת, שמבוססת על פיצוח הגנום של הבוחר הישראלי, שכנראה לא רוצה לשמוע כלום לפני שהוא מקבל החלטות גורליות הנוגעות לעתידו. ייתכן. מאידך, יכול להיות שדווקא הפוליטיקאים הבינו כי גם אם יתייצבו לעימות, הם לא מעניינים אף אחד.

נתניהו מול מרדכי לפני יותר מעשור. ברק לא התייצב(צילום: צביקה טישלר)

ביום שישי האחרון שפטתי בתחרות נואמים צעירים ארצית מטעם ארגון רוטרי, שנערכה בפקולטה לחקלאות ברחובות. 20 נערים ונערות מבתי ספר יסודיים ומתיכונים ברחבי הארץ העפילו לגמר זה והציגו בפני הקהל והשופטים את כישוריהם. מה המסקנות מאותם נאומים? אז כך: מבחינת כישורים אורטוריים, לישראל עתיד מזהיר. הדור הבא יודע לדבר. לא בכדי קבוצות הדיבייט הישראליות שולטים בצמרת העולמית כבר שנים רבות.

הזוכה, אריאל פרנקנטל

אז לנאום בני הנוער יודעים, אבל על מה הם מדברים - זו כבר שאלה אחרת. רק ארבעה מ-20 הנואמים נגעו בדבריהם בנושאים פוליטיים או אקטואליים, והמחאה החברתית והרשתות החברתיות כיכבו. כל השאר בחרו לעסוק בתאונות דרכים, באידיאל היופי, בתזונה נכונה ובאנורקסיה. אף מילה על איראן, הפלסטינים, השטחים, השלום או הפערים החברתיים הגדלים והולכים.

"אין מה להתפלא על הפוליטיקאים הישראלים", אומר יועץ התקשורת ארנון פרלמן, ששימש כדוברו של ראש הממשלה אריאל שרון, והיה מממציאי "מדיניות השתיקה", במהלך קמפיין הבחירות המוצלח של שרון ב-2001.

"הפוליטיקאים לא מדברים ולא מתעמתים, וגם לא מגיעים לטלוויזיה, כי זה לא מעניין את הציבור", הוסיף פרלמן, ששפט לצידי בתחרות. "כשאתה מקשיב לצעירים האינטליגנטים והמוכשרים האלה, שמחוברים כל כך טוב למציאות, מדברים על אנורקסיה ותזונה נכונה, אתה מבין שהציבור עוסק במה שמעניין אותו אישית, וזה לא פוליטיקה. אז למה שהפוליטיקאים ידברו על דברים אחרים?".

בתחרות שאורגנה ביוזמת "רוטרי" זכה במקום הראשון תלמיד כיתה י' מתיכון אמי"ת בר-אילן, שנושא נאומו היה "אלימות בכבישים - סיבות והשלכות". אריאל לומד בחוג רטוריקה הנלמד בבית ספרו, בהנחיית המורה אורית אוברציגר.