הבחירות ומרחב החסינות של נתניהו
הקדמת הבחירות לא תעכב את המאבק בגרעין. ההתעסקות של אובמה במערכת הבחירות שלו תקשה עליו להעניש את ישראל, והחתירה לקלפי דווקא נותנת אמינות לאיום בתקיפה. ואיך יושפעו תהליך השלום והיחסים עם ארה"ב מהתוצאות ב-4 בספטמבר?
הקדמת הבחירות ל-4 בספטמבר לא רק שלא תמנע תקיפה באיראן, אלא במובנים מסוימים עשויה דווקא לקדם את המאבק בגרעין האיראני. טועה מי שחושב שראש הממשלה בנימין נתניהו הולך לבחירות הללו בגלל חולשה. יש לו קואליציה יציבה, אולם הרכבה אינו מאפשר לה להתמודד עם האתגרים שיוצבו לה בעתיד הקרוב.
ראש הממשלה למעשה הולך לבחירות כדי לבצר את שרידותו הפוליטית, בתקופה שבה יידרש להחלטות קשות בכל התחומים. כגולש גלים פוליטי מיומן זיהה נתניהו את שיאו של גל התמיכה בו והוא ממהר לרכוב עליו, לפני שהוא מאבד תנופה. הוא נהנה כעת מרוח גבית לא רק בזירה הישראלית - גם התנאים בזירה האזורית והעולמית נוחים.
במבט רחב יותר אפשר לראות שהעולם הערבי - אם נקפיד שלא לאתגר אותו - ימשיך בחודשים הקרובים להיות עסוק בעצמו וברק אובמה יעמוד לצידנו כחומה בצורה בזירה הבינלאומית, לפחות עד הבחירות בארצות הברית. לכן, סביר להעריך שעצם ההחלטה על הקדמת הבחירות בישראל לא תייצר איומים ביטחוניים או מדיניים חדשים וגם לא תתגבר איומים קיימים. אולי יהיו כמה החלטות ממשלה חיוניות הנוגעות לתקציב הביטחון שיצטרכו לחכות, אבל מדובר בנזק שניתן לעמוד בו. מה שחשוב באמת הן ההשלכות שיהיו לתוצאות הבחירות על הביטחון הבינלאומי של ישראל ועל מעמדה הבינלאומי.
שלושה נושאים יושפעו בצורה קריטית מתוצאות הבחירות הקרבות בישראל: הגרעין האיראני, סיכויי ההסדר עם הפלסטינים והיחסים עם הממשל האמריקני. הקדמת הבחירות מסייעת למערב במשא ומתן הדיפלומטי שהוא מנהל כעת עם איראן במטרה לסכל את תוכנית הגרעין הצבאית שלה. נתניהו אינו מסתיר את כוונתו לתקוף את מתקני הגרעין באיראן לפני שאלה נכנסים ל"מרחב החסינות" המבוצר. לכן, החלטה שלו ללכת לבחירות כשעמדתו בנושא כה ברורה ועקבית מפגינה ביטחון שהציבור הישראלי מאחוריו ומעניקה אמינות לאיום הישראלי.
האיום הזה הוא אחד ממנופי הלחץ החזקים על וושינגטון ועל האירופים שלא 'לעשות הנחות' לאיראנים במשא ומתן, ונראה שאפילו האיראנים מתחילים לחשוש ממנו. עד עתה הם נטו לזלזל באיום הישראלי. כעת הם מבינים שפעולה ישראלית, בין אם תצליח ובין אם תיכשל, תחייב אותם ואת הקליינטים שלהם להגיב, מה שיסבך אותם בעימות לא רצוי עם ארה"ב. שהרי וושינגטון, בעיקר בתקופת בחירות לנשיאות, לא תוכל לעמוד מנגד כאשר חייליה ובעלות בריתה באזור מותקפים.
עוד בחדשות ynet:
להקדמת הבחירות יש אפקט חשוב נוסף: היא מייצרת עבור נתניהו וממשלת ישראל "מרחב חסינות מדיני" מפני תגובה אמריקנית שלילית אם ישראל תחליט לתקוף את איראן. בתחילת ספטמבר יהיה נתניהו כבר אחרי הבחירות ואם יתממשו ההערכות הוא גם יהיה ראש הממשלה ולא יתקשה להקים קואליציה יציבה וממשלה שתקבל את דעתו בעניין התקיפה באיראן. הנשיא האמריקני ברק אובמה לעומת זאת יהיה עדיין בעיצומה של מערכת הבחירות משלו. בתקופה זו, לפחות עד נובמבר, הוא יתקשה לנקוט בעצמו בצעדי ענישה נגד ישראל או לתמוך בצעדים כאלה באו"ם, אם תהיה הצעה להטילן על ישראל בשל התקיפה.
מכאן שלישראל יש מינימום חודשיים של חופש פעולה - לפני שענני החורף מפריעים לפעולת חיל האוויר ובשעה שהיא יכולה להניח שארה"ב, בחירוק שיניים, תעזור לה להתגונן מפני תגובה טילית ורקטית של איראן והקליינטים שלה (חמאס, הג'יהאד האיסלאמי וחיזבאללה), ותסייע לנו במישור המדיני. יש מי שטוען שזה בדיוק השיקול המרכזי שהניע את נתניהו להקדים את הבחירות.
נתניהו לא חייב לחכות עד שייבחר מחדש. אם יתברר כבר בסוף מאי או יוני השנה שהמשא ומתן עם האיראנים אינו מניב את התוצאות המינימליות שיכולות להתקבל על דעתה של ישראל, יוכל ראש הממשלה, בעצה אחת עם שר הביטחון, אהוד ברק, להציע לקבינט הביטחוני להחליט על תקיפה מיידית באיראן. אם ההצעה תתקבל, יוכל לתקוף ללא שהיות, אפילו שמדובר בעיצומה של מערכת בחירות ולפני שנתניהו קיבל מחדש את אמונו של הבוחר. יש לכך תקדים.
ב-7 ביוני 1981 חיל האוויר הישראלי הפציץ את הכור העיראקי תמוז שליד העיר אוסירק, במטרה למנוע מעיראק לייצר נשק להשמדה המונית במה שכונה מבצע אופרה. רבים שייכו את עיתוי התקיפה לבחירות לכנסת העשירית שהתקיימו כשלושה שבועות לאחר מכן, ובהן ניצח הליכוד בראשות מנחם בגין את המערך בראשות שמעון פרס, ברוב דחוק, לאחר שהמערך הוביל בהפרש ניכר בסקרים. כיום ידוע כי בעיתוי התקיפה לא נשקלו שיקולים אלה.
המסקנה: מה שבגין יכול היה לעשות לפני 31 שנים, חרף התנגדותו של פרס באותו זמן וחרף התנגדותם של כמה מראשי מערכת הביטחון כמעט באותם נימוקים שהם מביאים כיום כנגד תקיפה באיראן - יכול גם נתניהו לעשות בתמיכת ברק.
החזית הפלסטינית: לעצור את הבעבוע החברתי
הנושא השני בחשיבותו שיושפע מתוצאות הבחירות הוא השיחות התקועות עם הפלסטינים. הרחוב הפלסטיני כבר מראה בתקופה האחרונה סימנים בולטים של אי שקט. לשביתת הרעב של האסירים הפלסטינים השפוטים ושל העצורים המנהליים יש כבר עכשיו פוטנציאל נפיץ לא מבוטל. הגדה והרצועה עלולות להתלקח אם מי מהשובתים ימות ויהפוך לשהיד. מישהו בהנהגה הפלסטינית, אולי אפילו אבו מאזן עצמו, עלול להתפתות להשתמש בתירוץ זה כדי להסית את הצעירים הפלסטינים לצאת לרחובות ולהתעמת עם כוחות הביטחון הישראלים, ממש כמו אחיהם במדינות הערביות שבהן התחוללה התקוממות.
תרחיש כזה ימחיש לציבור הישראלי את הסכנות והאיום הגלומים בקיפאון הנוכחי שאבו מאזן מאשים את נתניהו באחריות לו. האפשרות שהפלסטינים ינסו להשפיע על תוצאות הבחירות בישראל באמצעות אלימות מבוקרת - מה שמכונה על ידם "התנגדות עממית" - היא סבירה. הם עשויים לעשות זאת, אף כי התססה כזו היא חרב פיפיות שעלולה לפנות נגד אבו מאזן ולחזק מחדש את חמאס, שבינתיים הולך ונחלש בגדה. לכן אבו מאזן ואנשי הפתח ישקלו פעמיים לפני שישתמשו באמצעי זה.
הממשלה הבאה: החלטות היסטוריות, לא פחות
אבל העיקר יהיה אחרי הבחירות בישראל. הרכב הקואליציה שיקים נתניהו יקבע את גורל השיחות עם הפלסטינים. לא רק גורל המשא ומתן ייקבע על ידי הרכב הקואליציה הבאה, אלא גם העובדות בשטח ואופיה לדורות של ישראל. כל יום שעובר מקרב מצב שבו הסדר של שתי מדינות לשני עמים הולך ונעשה פחות ופחות בר ביצוע ומדינה דו לאומית הולכת וקמה דה פקטו. לא רק גורל המאחזים מונח לפתחה של הקואליציה הבאה, אלא החלטה היסטורית, לא פחות. גם בידודה המדיני של ישראל בעולם והחרמות הנערמים לפתחנו באירופה נובעים כולם מהיעדר הסדר לסכסוך עם הפלסטינים. שלא לדבר על כך שכל התלקחות עם הפלסטינים בעידן הנוכחי של שלטון הרחוב במדינות ערב עלול לדרדר אותנו לעימות רחב עם מצרים וירדן, למשל.
היחסים עם ארה"ב הם הנושא הפחות גורלי שיושפע מתוצאות הבחירות הבאות. ההיסטוריה מלמדת שהיחסים בין שני העמים שרדו, העמיקו ואפילו התחזקו גם בתקופות שבהן שררה עוינות בין נשיא ארה"ב לראש ממשלת ישראל. רק לשם דוגמה: ג'ימי קרטר ומנחם בגין ממש תיעבו זה את זה, מה שלא מנע בעדם מלהשיג הסכם שלום היסטורי בין ישראל למצרים.
עם זאת חשוב לזכור שאנו תלויים כיום בארה"ב יותר מבעבר בגלל הבעיה האיראנית שלא באה על פיתרונה, ובגלל הבידוד הגובר בזירה הבינלאומית. לכן חשוב שישררו יחסי אימון בין נשיא ארה"ב לבין ראש ממשלת ישראל, כאלה שלמרבה הצער אינם שוררים בין אובמה לנתניהו. אובמה, אם יבחר מחדש לתקופת כהונה שנייה, עשוי לנצל תלות זו כדי לפתוח במערכת לחצים על ישראל ועל הפלסטינים לחדש את המגעים ביניהם ואולי אפילו להציע הסדר כפוי. הוא גם עלול גם לחשוף ציפורניים כלפי הצד שייתפש כסרבן. נחישותו בעניין הפלסטיני תושפע ללא ספק גם ממה שיקרה במשולש איראן-ישראל-ארה"ב, אבל צריך להביא בחשבון שאחרי הבחירות אנו עשויים לחוות חורף קודר ביחסים עם מעצמת החסות שלנו.
לפנייה לכתב/ת 
