המלך מת, יחי המלך: הולנד ישנה הגישה לישראל?

במאי 2007, לאחר שניקולא סרקוזי הביס את הסוציאליסטית סגולן רויאל, לא היה מומחה פוליטי אחד או פוליטיקאי ממחנה השמאל שלא הכין את עצמו לעשר שנות ישיבה בכפור הפוליטי של האופוזיציה. סרקוזי כבש אז בסערה את הבימה, הרשים באנרגיות שלו, בכישרון שלו כנואם, בחזון שלו של צרפת מודרנית שמתנערת מכבלי השמרנות הכלכלית ובסגנונו הרענן והבלתי פורמלי. במהלך החודשים הראשונים לכהונתו הראו הסקרים שגם צרפתים רבים שאינם ממחנהו מוכנים לתת לו הזדמנות ולכולם היה ברור ששתי הקדנציות שמתירה לו החוקה מונחות בכיסו. הדברים נראים אחרת לנוכח ההפסד שנחל אמש (יום א') מול יריבו הסוציאליסטי פרנסואה הולנד.

סרקוזי לאחר בחירתו ב-2007. כבש בסערה(צילום: רויטרס)

תומכי סרקוזי מאוכזבים בפריז(צילום: MCT)

מסתבר שלעובדה שאנחנו חיים בעולם מהיר ודינאמי, תזזיתי כמו סרקוזי עצמו, זה שהוא כה אוהב לדבר בשבחו, יש גם מחיר פוליטי, וכגובה הנסיקה בפופולריות כך גם עוצמת ההתרסקות. החל משנתו השנייה בתפקיד, צלל סרקוזי לשפל בסקרים ונאלץ להיכנס למערכת הבחירות מול בן זוגה לשעבר של רויאל, הולנד, עם פיגור ניכר בסקרים, פיגור שאותו לא הצליח להדביק עד סוף המרוץ.

למצוא שפה משותפת

המומחים בוודאי עוד ימלאו אלפי עמודים בניסיון להסביר את עלייתו ונפילתו של הכוכב החדשני של הפוליטיקה הצרפתית. אבל דווקא שני התחומים שבהם הבטיח לחדש ושבהם אולי גם רשם הצלחות של ממש הם שהפילו אותו - הכלכלה והסגנון האישי. הצרפתים מאסו מהר מאד בעובדה שחייו הפרטיים גודשים את טורי הרכילות ומנגד, למרות המעמד שקנה לו בזירה הכלכלית הבינלאומית והעובדה שהצליח לנווט את כלכלת צרפת בהצלחה יחסית במים הגועשים של המשבר העולמי, הבוחרים לא התרשמו.

הולנד ובוחריו המאושרים(צילום: AFP)

המלך מת, יחי המלך! להולנד לא יהיו ימי חסד רבים. ברחובות פריז רקדו תומכי הסוציאליסטים אל תוך הלילה, אבל הולנד יתעורר הבוקר למציאות מורכבת וקשה. הציפיות ממנו מרקיעות שחקים ואילו בסביבה האירופית הקרובה יקבלו את פניו בחשדנות מה. במשולש "הגדולות" של האיחוד האירופי הוא יימצא בחברת שני מנהיגי ימין מובהקים, קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל וראש ממשלת בריטניה דייויד קמרון. הם יהיו חייבים למהר ולמצוא שפה משותפת כי עיני אירופה והעולם כולו נשואות אליהם בשעה שגוש האירו עדיין שקוע במשבר קשה ומסכן את יציבות המערכת העולמית כולה.

תומכי הולנד חוגגים ניצחון(צילום: AP)

בטווח המיידי יהיה על הנשיא הטרי לבחור ראש ממשלה, למנות שרים ולקוות שבבחירות לפרלמנט שיתקיימו במחצית יוני לא יתפתה הציבור הצרפתי לחזור על תעלול שהתרחש פעמים אחדות כאשר הנשיא לא נהנה מרוב בפרלמנט ונאלץ לעבוד עם ראש ממשלה ממפלגה מתחרה. זהו מתכון בדוק לשיתוק ובוודאי הדבר האחרון שצרפת צריכה היום.

מי "בעל הבית" בחוץ?

מינוי ממשלתו הראשונה של סרקוזי ב-2007 נחשב לאחד המהלכים המבריקים בקריירה שלו. הוא אמנם מינה כצפוי את מקורביו לתפקידי מפתח, אך פתח את השורות והזמין גם אנשי שמאל מובהקים להצטרף לממשלתו. בראשם היה ברנאר קושנר, מי שכיהן כשר החוץ במשך כארבע שנים. האם הולנד ייקח דוגמא ממנו ויאותת על רצונו להיות הנשיא של כולם, או שיעדיף לעבוד עם צוות נאמן, מגובש וקרוב לדעותיו?

קושנר ופרס. מה עדיף לישראל?(צילום: עמוס בן גרשום, לע"מ)

חוסר ניסיונו בתחום נושאי החוץ (ויש שיוסיפו, חוסר העניין שלו) יעניק חשיבות רבה לבחירת שר החוץ. על פי החוקה הצרפתית, הנשיא הוא "בעל הבית" בתחום יחסי החוץ, מה שיוצר לא פעם חיכוך צורם בין ארמון הנשיאות למשרד החוץ. השאלה היא אם ירצה למנות למשרה אישיות בעלת משקל ואם יעניק לה חופש פעולה של ממש, או שיעדיף, כפי שעשה סרקוזי, למנות לעצמו יועץ דיפלומטי מנוסה וכוחני שישאיר אצלו את קלפי מדיניות החוץ.

גם עבור ישראל זו השאלה המרכזית. בכל הקשור לסכסוך הישראלי-פלסטיני ספק אם

יהיו שינויים מהותיים במדיניות עצמה, אך הסגנון ואופי ההתבטאויות הפומביות של פריז בהחלט עלולים להיות ביקורתיים יותר. ואולם, אם תתמיד צרפת בקו הקשוח ביחס לגרעין האיראני, עדיף יהיה לה לישראל להבליג על דברי הביקורת ולהתרכז בכך שצרפת היא בעלת ברית מרכזית בכל הנוגע לאתגר האסטרטגי המרכזי שמטריד אותנו.

דניאל שק היה עד לאחרונה שגריר ישראל בצרפת והוא מבכירי המומחים לאירופה בשירות החוץ