מהחינוך החרדי לא יוצאים רוצחים
בואו נדמיין שאותם נערים שדקרו היו גדלים בחברה שבה לא קיימים מועדונים ובארים, שאלכוהול שותים רק בקידוש ושכיתתם הייתה מקושטת בכרזות של "ואהבת לרעך כמוך". האם גם אז הם היו ממהרים לשלוף את הסכין?
עוד שורה של אירועי אלימות - ובהם שני מקרי רצח מזעזעים. על שטויות. נערים שמאבדים שליטה, שולפים סכינים ורוצחים. מה יש שם בראש של הנערים הללו, שברגע אחד של טירוף ואיבוד שליטה יוצא מהם כל-כך הרבה רוע? איך בכלל מתרחשת סיטואציה ששכן מבקש מקבוצת נערים לשמור על השקט באמצע הלילה, והם בתגובה - רוצחים אותו?
זה לא סוד שמשהו בחינוך השתבש.
עוד בערוץ היהדות - קראו:
- ציירי לך חתן: כל הדייטים שלי
- הרב עמאר: הרציחות - בשל המתירנות והפריצות
- שלוש תלמידות ניצחו בחידון הארצי בפרקי אבות
חינוך אמיתי מקבלים בבית. ערכים, מידות ודרך ארץ נרכשים בירושה, הם נקנים לילד מהוריו, בביתו. אין קשר לדת, לעדה, או להשקפת עולם. כל אלו, סטיגמות עלובות. יש הורים שמחנכים את ילדיהם לתפארת בכל מגזר ובכל עדה, ויש כאלו שלא.
אבל מעבר לבית יש גם את בית הספר, ואת החברה שבה גדלים ילדנו. האם אין לאלו משמעות? מהם הדברים שמעסיקים היום נער מתבגר סטנדרטי? ומה מביא נער לרצוח בדם קר וליטול חיים של מישהו אחר?
אלכוהול זה לקידוש
לא גדלתי בחברה החילונית, ואני חלילה לא עושה הכללה, אבל בואו נניח שרוצחיהם של גדי ויכמן ואורגיל מואטי ז"ל לא היו רואים מעולם סדרות פשע בטלוויזיה, ומעולם לא העריצו בסתר לבם גיבורים אלימים מהקולנוע, או מאפיונרים מהחדשות.מה היה קורה לו הם היו גדלים בחברה שבה נער בגיל 16 לא מסתובב סתם ככה עם סכין, ושהתגודדות בטלנית באמצע הלילה היא לא אופציה. חברה שבה לא קיימים מועדונים ובארים, שאין בה צורך בסלקטורים, ושבה אלכוהול שותים רק בקידוש. ובכלל, לו החברה שסביבם הייתה ערכית, מוסרית, כזו שמקדשת את אהבת הזולת, האם גם אז הם היו שולפים סכין?
ועכשיו לבית הספר. בואו נדמיין שבמקום שיעור על המיתולוגיה היוונית, היו שומעים אותם נערים שיעור ב"פרקי אבות". במקום חברות ב"מאפיה" הבית ספרית הם היו עומדים בראש הגמ"ח הכיתתי. במקום ניבולי פה, גסויות, תחרויות ומכות, הם היו עומדים בכל עת שהמורה נכנס לכיתה, ובכלל - הכיתה הייתה מקושטת בכרזות של "ואהבת לרעך כמוך", "כבד את אביך ואת אמך". לו האווירה הייתה שונה. האם גם אז היו אותם נערים מאבדים שליטה וממהרים לדקור, לרצוח?
זה לא שהחברה החרדית לא מתמודדת עם קשיים חינוכיים משלה, אך עדיין המהות והבסיס משקפים תפיסת עולם שונה.
קיצונים, אבל אחרים
אין צורך להתקומם. ברור לכולם שאותם נערים שרצחו הם בודדים שנמצאים בקצה. הם לא מייצגים "מערכת", ובוודאי שלא מעידים על הצלחת החינוך הממלכתי. אך אני בטוח שאם המרכז יציב ומלא בערכים חיוביים, הוא מצליח לחלחל ולהשפיע גם על הקצוות. וההפך, אם ישנה רעידת אדמה במרכז הים, גם בחוף יתרגש צונאמי.
כשעוזבים לרגע את הסטיגמות, ומפרידים בין ויכוח אידיאולוגי לפשטותה של המילה "חינוך" - מה אנו רוצים לראות בילדינו? מלבד היותם מוכשרים, בעלי ידע, תעודות הצטיינות, והישגים אישיים, יודה כל הורה כי הוא רוצה לראות בבנו קודם כל "בן-אדם". איש סובלני, אוהב את
סביבתו, תורם, ערכי, מחובר למשפחתו ולשורשיו.
יש הרואים בחינוך היהודי האותנטי והשורשי - מיושן ומטאטא בעיות. יש אפילו מי שרואה בו דוגמה לבורות, אבל החינוך החרדי הוכיח במשך עשרות השנים האחרונות כי גם אם הוא לא מושלם, הוא לפחות מקנה מסגרת בסיסית וערכית לצמיחתו של הילד כבן אדם. מי שברגע של "איבוד שליטה" הוא קצת רוטן, אבל רחוק רחוק מלהתנהג באלימות מילולית, ובוודאי פיזית. נכון, גם בשולי החברה החרדית קיימים מקרי קיצון - אך בוודאי שרצח לא נראה במחוזותינו. וזוהי עובדה.
אלו ימים של כותרות כואבות. של טשטוש דרך. של אלימות גואה. לו נשכיל להבין שערכים והקניית מידות ודרך ארץ בתשעים אחוז משעות הלמידה בבית ספר יוצרים בני אדם ורק אחר כך תלמידים, אולי עוד נוכל לשנות את פני הדורות הבאים.
- הכותב הוא עיתונאי חרדי, מנהל התכניות ומגיש המהדורה המרכזית ברדיו "קול ברמה".
לפנייה לכתב/ת 
