40 שנה לסבנה: גולדה אמרה "לברק יש IQ 180"
ארכיון המדינה חשף הפרוטוקול מהישיבה בכנסת אחרי שחרור החטופים מהמטוס ב-72'. רה"מ שיבחה אז את מפקד הסיירת הצעיר אהוד ברק ("שמעתי שיש לו IQ של שני אנשים"), דיברה בזחיחות על ח"כים שביקרו אותה לפני המבצע ("מה יעשו עכשיו?") והזהירה מכניעה לסחטנות: "יחטפו ברומא ובציריך"
"סרט מתח ממדרגה ראשונה". במילים נרגשות אלה תיארה ראש הממשלה גולדה מאיר את פעולת החילוץ של מטוס סבנה בפני חברי ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, בישיבה שנערכה יממה לאחר המבצע. פרוטוקול הישיבה נחשף על ידי ארכיון המדינה היום (ג'), במועד שבו מציינים 40 שנה למבצע. "רדיו עמאן אומר שנהגנו במרמה", אמרה גולדה לחברי הוועדה. "יהיה כך, זה משא שנוכל לעמוד בו. הבחורים פעלו באופן נפלא, נפלא".
עוד חדשות ב-ynet:
היה זה ב-8 במאי 1972 כשמטוס נוסעים בלגי של חברת התעופה סבנה נחטף על-ידי מחבלים מארגון ספטמבר השחור והונחת בנמל התעופה בן גוריון, כשעליו כמאה נוסעים ואנשי צוות ישראלים והוא ממולכד בחומרי נפץ. המחבלים החמושים דרשו שחרור של מאות מחבלים מבתי הכלא בישראל, ואיימו לפוצץ את המטוס על יושביו אם לא יעשה כן.
ממשלת ישראל החליטה שלא להיענות לדרישת החוטפים. במקביל למשא ומתן שהתנהל עמם הורתה הממשלה על מבצע חילוץ שתבצע סיירת מטכ"ל. תכנון המבצע הוטל על מפקדה, אהוד ברק. מחופשים למכונאי מטוסים ולבושים בסרבלים, פשטו לוחמי מטכ"ל על המטוס וחילצו את הנוסעים. בדיון בוועדה, לא חסכה גולדה שבחים מהסיירת וממפקדה ברק. "זו כנראה יחידה לא פשוטה", אמרה לחברי הוועדה, "אמרו לי שבראש היחידה הזו עומד בחור שהאיי-קיו שלו מגיע ל-180, זה מספיק
כמעט לשני אנשים", היללה גולדה.
את הדיון המרתק - ניתן לראות במסמכים שנחשפו היום - פותח יו"ר הוועדה, חיים יוסף צדוק, בברכות לראש הממשלה מאיר. "אנחנו עדיין אחוזי התרגשות מההחלטה הנועזת של הממשלה, ומהתכנון והביצוע המזהירים של המבצע שהציל חיי אדם והציל את כולנו".
גולדה מנצלת את המעמד כדי להשיב בסרקזם לחברי הוועדה שמואל תמיר ושמואל גרוס, ששעות בודדות לפני המבצע מתחו ביקורת על טיפול הממשלה בפרשה וביקשו לקיים דיון בנושא בוועדה. "אינני יודעת מה יעשה עכשיו חבר הכנסת שהגיש הבוקר הצעה לסדר היום בדבר 'המטוס החטוף והטיפול בו'".
"פתח לסחטנות בלי סוף"
אז פותחת גולדה בתיאור השתלשלות האירועים. "אני לא צריכה להסביר מה הייתה הדילמה, אתמול כבר היה לגמרי ברור שיש רק אפשרות אחת על ידי פעולה צבאית לשחרר את אנשינו", אומרת מאיר. "אבל פעולה צבאית כאשר יש חומר נפץ במטוס... סיכמנו את התמונה בצורה כזאת: הם יכולים לפוצץ את המטוס, המדובר במאה איש. אם ייכנסו אנשים לתוך המטוס, גם אז אין ביטחון שבכל זאת לא יפוצצו אותו ובכלל, קרב בתוך מטוס.
"לעומת זאת, אם נלך בדרך של שחרור מחבלים זו פתיחת שרשרת של סחיטות בלי סוף, הפעם הם עשו דבר מחוצף - להביא את המטוס ללוד. הם חשבו בוודאי שאין כל ספק שניכנע או שיפוצצו את המטוס. לפי המושגים שלהם גם זו הייתה צריכה להיות הצלחה. אבל ללחוץ עלינו בבית. זה אמנם קשה אבל המקום היחיד שיש לנו באמת חופש פעולה בו".
החשש מתקדים מסוכן, מוסיפה גולדה, הוא שהכריע את הכף. "לו היינו חושבים שניכנע וזאת נראתה כאילו הדרך הפשוטה ביותר - איש לא הציע זאת - מה יהיה אם בשבוע הבא או בעוד חודש או שלושה ימים הם יעמידו מטוס ברומא או בציריך ויגידו לממשלה של אותו המקום - רוצים להציל את האנשים, תלחצו על ישראל שתשחרר מאה-מאתיים-חמש מאות חבלנים. ואם אנחנו עושים זאת, איך נוכל להגיד שבשביל יהודים בלוד כן אבל בשביל גויים ברומא לא. השטח נשאר על ידי כך פרוץ, כל הדרך פרוצה למחשבות גוברות והולכות".
דרישות החוטפים, הסבירה גולדה, היו מפליגות אך הן שיצרו את הפרצה שדרכה חדרו לוחמי סיירת מטכ"ל. "הממשלה התאספה אמש, שר הביטחון, שר התחבורה והרמטכ"ל והיועצים שלהם היו בלוד במשך כל הזמן. קודם כל, כעבור זמן לא רב המטוס היה במצב שלא יכול היה לזוז. ואז - צריך לתקן אותו כדי שייסע. החבלנים - כן הסכימו ואחר כך לא הסכימה. והייתה להם תכנית גרנדיוזית. הם דרשו שנכין איזה אווירון שהוא, הם אמרו - יש פה הרבה אווירונים, יש אווירונים של סוויס אייר, יש של אייר פרנס. תכינו אותם לטיס, תכניסו לתוכם 500 חבלנים, נטיס אותם לקהיר. הם היו מוכנים לעשות גם ג'סטה, שכאשר המטוס הזה יטוס לקהיר, גם המטוס של סבנה יטוס לקהיר. הם יבואו לקהיר ויראו שהפתחים הגיעו ואז יחזירו את המטוס עם הנוסעים ללוד".
בגין שאל: הם הסכימו שייכנסו טכנאים?
"היות והיה ברור שמשחררים חבלנים, מביאים אותם לשדה התעופה ויש מטוס שעומד מוכן לטיסה הם הסכימו לכך", הסבירה גולדה את התרגיל שביצעה הממשלה. "העסקה הייתה שהדברים האלה ייעשו, אבל סימולטנית, הם מוכרחים לאפשר לטכנאים לתקן תיקונים במטוס ולהכשיר את האווירון לטיס. לא היה להם שמן, לא היה שם מים, לא היה אוויר
בגלגלים. המטוס לא יכול היה לזוז, הקברניט אמר למחבלים כי כנראה שהוא נחת לא טוב ויש קלקולים במטוס".
אגב הקברניט, גולדה מגלה לחברי הוועדה כי היה שותף למבצע. "הכול שזור דרמות בתוך דרמות - היה לנו מזל שהיה לנו קברניט בן אדם, אשתו הייתה בין הנוסעים. אתמול היה לה יום הולדת והוא החליט לקחת איתו את אשתו. יש להם בת בת 16 והוא ביקש שאם גם הוא וגם אשתו ייהרגו, שנקבל את הילדה לפיקוח ונדאג לה. הוא החזיק מעמד באופן נפלא ויש לו חלק בהצלחת המבצע".
גולדה סיפרה לנוכחים בישיבה על ההטעייה המתוחכמת שביצעה הסיירת. "כאשר הם הסכימו שהפעולה תיעשה סימולטנית, היה באמת ריכוז של כאילו מחבלים בלבוש המתאים, ביניהם היו גם 'ערבים'. מכול מקום - כולם שמיים... התוכנית הייתה שיהיו ביניהם גם כמה מחבלים אמיתיים, חשבנו שאולי המומחים ירצו לרדת לדבר איתם. הם אמרו: לא, רוצים רק לראות אותם. אחד ה'מחבלים' דיבר איתם בטלפון ממגדל הפיקוח ואינני מוכנה להישבע שהוא היה ערבי דווקא, אלא בחורים שלנו.
"הייתה חלוקת עבודה. זה שצריך היה לטפל באחת הבחורות שישבה עם הרימון בידה, היות ויכול היה לקבל את הרימון מבלי שתתנגד אמר אחר כך - לא יכולתי לירות בבחורה, היא נתנה לי את הרימון, לקחתי אותו. הרמטכ"ל בירך אותו על כך. שני מחבלים נהרגו וישנה בחורה שנפצעה כנראה קשה מאוד וישנה זו שנתפסה בריאה ושלמה".
"האם ידענו את המקומות שבהם נמצאים החבלנים בתוך המטוס"?, שואל חבר הוועדה מנחם בגין.
"התפרצו לא מדלת אחת", השיבה גולדה.
"האם הם באמת היו מוכנים להתאבד?", שאל חבר הכנסת בנימין הלוי.
"כאשר נתנו לקברניט לרדת הוא אמר שהוא חושב שהם מוכנים לעשות הכול", השיבה גולדה. "הם צעקו כל הזמן 'זה לא טיול, באנו למות'. גם איש הצלב האדום היה משוכנע שהם במצב שבו הם מוכנים לעשות כל דבר. חומר הנפץ לא היה מרוכז במקום אחד, כי אם חולק למקומות שונים והיה מחובר. אומרים שהיה שם 12 ק"ג חומר נפץ. הדבר הקשה ביותר היה לקבל החלטה נגד (שחרור מחבלים. ר.מ)", סיכמה גולדה. "קל ופשוט היה לתת להם את מבוקשם, כלומר לתת להם מאתיים חבלנים ולשחרר את האווירון".
לפנייה לכתב/ת 
