יום הזיכרון של נאור
ערוץ הספורט לא שידר את חצי־גמר הצ'מפיונס בברצלונה בגלל יום הזיכרון, אבל שמח להראות לנו איך נאור ציון חגג שם באותו ערב. וגם: המתחרדים, החכמולוג והשתלטנים. פלג בחמישי
הסטנד אפ - כשציון פגש את מסי
את שידור משחק הגומלין המרתק בחצי גמר ליגת האלופות, בו צ'לסי הדיחה את בארסה, לא יכולתם לראות בטלוויזיה. המשחק נערך בערב יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, ובערוץ הספורט החליטו שצריך לכבד את זכר הנופלים. לטעמי החלטה נכונה, אבל יש מי שסברו אחרת, וזכותו של כל אחד לחשוב מה שהוא רוצה.
- לונדון 2012
- העמוד המיוחד והמקיף ביותר למשחקים האולימפים
זה היה רק לפני שבועיים, בסוף אפריל, אלא מאי? שבוע לאחר מכן התארח באולפן חדשות הספורט הסטנדאפיסט נאור ציון, שנכח במשחק בברצלונה, ואפילו הנציח את עצמו נרגש, צוהל ומאושר ביציע.
המסמך הטלוויזיוני, למי שפיספס, היה אינפנטילי למדי. ראו שם את נאור נכנס לקאמפ נואו עם צעיף כחול סגול, מביט סביבו ומשחרר אמירה מקורית:
"יא־אללה, איזה כיף!".
כעבור כמה דקות, כשצ'לסי כבשה, האוהד השרוף מהמזה"ת פלט: "ססס־אמ־אמק", ואז הגיע פנדל לזכות המארחים ושליחנו המיוחד לקטאלוניה צעק: "מסי, יו אר דה בסט". עורכי הסרט, שכנראה מיועד להקרנה בעולם כולו, החליטו להצמיד להברקה המדהימה הזאת כיתובית באנגלית, ומתחתיה תרגום לעברית: "מסי, אתה הכי טוב בעולם!". מזל שלא הכניסו גם עיגול קטן עם מתרגמת לשפת הסימנים.
אז נאור התאכזב בסיום. ראו את זה על הפנים שלו, אבל אין ספק שהייתה לו חוויה אדירה. השאלה היא מדוע לאנשים הרגישים בערוץ, שחשבו ששידור המשחק יפגע בזכר החללים, לא הייתה בעיה לשדר מופע סטנד־אפ של בדרן, שצולם באותו ערב, עם אותה תפאורה. להפך, הם כל־כך התלהבו מהקטע, שהוא שודר שוב במהדורת סיכום השבוע. בטח אמרו לעצמם: כבר עברו שמונה ימים מיום הזיכרון, מי זוכר?
טורים נוספים של עמיר פלג
המתחרדים - הקב"ה מגויס למשחקי ההכרעה
ערב המשחק הקריטי ברמה"ש, אוהדי הפועל ב"ש החליטו שהם צריכים לקחת את גורלם בידיהם, השתטחו על קברי צדיקים בנתיבות וקיבלו ברכה לניצחון ולהישארות בליגה. שחקני הפועל חיפה החליטו לחסוך כנראה את פער התיווך. לפני משחקם החשוב בטדי, הם הגיעו לכותל (בהרכב החזק ביותר), והתכתבו ישירות עם היושב במרומים. לשתי הקבוצות זה הספיק רק לתיקו. דווקא מכבי פ"ת, שהתרכזה באימונים ולא באמונות, ניצחה בעכו.
ולא רק בקרבות ההישרדות אנשים מנסים להפיל תיקים על הקדוש ברוך הוא. מכות הרצח בווינטר החלו, כזכור, לאחר שיקיר שינה מבני לוד רץ לעבר אוהדי
בינתיים יום הדין מתקרב, מפלס החרדה עולה, התקשורת מתחרדת - וזאת בדיוק ההזדמנות של טרמפיסטים חובבי פרסום להיכנס לתמונה. כמו למשל הרב יעקב גלויברמן. מדי יום שישי הוא מפציע בטלוויזיה עם פרשת השבוע, לכבוד ציבור מחללי השבת בפרהסיה, ואינו מבדיל בין קודש לגול.
במוצ"ש שוב שמעתי אותו, ב"שירים ושערים", לשם הוזעק כדי להסביר איך ממגרים את האלימות מהמגרשים. בניגוד לשרת הספורט, למפכ"ל המשטרה
ואם חשבתם שגילויי האלימות האחרונים במגרשים היו חסרי תקדים, לרב גלויברמן יש חדשות בשבילכם: "24 אלף מתלמידיו של רבי עקיבא נפטרו במגיפה גדולה, בגלל שלא נהגו איש כבוד ברעהו". כאן כבר נפל לי האסימון. אם אצלם זה נגמר ב־24 אלף הרוגים ואצלנו רק ב־12 מורחקים, על אותה עבירה ממש, כנראה שלפני אלפיים שנה הצדיקים לא לבשו חולצות כמו של יקיר שינה.
וכמה חבל שלא היה להם דיין בסדר־גודל של עמי פזטל. הוא בטח היה משנה את זה למגיפה על־תנאי, או לפחות דוחה אותה לתחילת העונה הבאה.
החכמולוג - גרנט עושה בושות בסרביה
אברם גרנט ממשיך לשבור שיאים בזירה הבינ"ל. אחרי שהצליח לא לזכות עם צ'לסי בשום תואר, והוריד שתי קבוצות לליגה השנייה תוך שנתיים, הוא גם השכיל
להפסיד שלוש פעמים תוך חודשיים לכוכב האדום בלגרד, פעמיים בבית. רק מי שראה השבוע את ההלם ביציעים, ואת אחד משחקני פרטיזן ממרר בבכי עם שריקת הסיום, יבין את גודל הכאב. לדרבים, ובעיקר לסרבים, חוקים משלהם.
אבל אברם, שהתרגל לכתבי החצר מישראל, עושה לא פחות בושות במסיבות העתונאים. זה קרה לו ב־2008 באנגליה, אחרי משחק חלש של צ'לסי מול אברטון, כשהתחמק משאלות קשות והשיב ב"כן" ו"לא". עד שאחד הבריטים שאל: "אתה מכיר את המשחק של כן ולא?". בשלב הזה קצין התקשורת של צ'לסי הפסיק את ההצגה המביכה, והחכמולוג מישראל הבין שהגיע הזמן לרדת מהבמה.
השבוע זה קרה גם בסרביה. העיתונאים שאלו בזה אחר זה: "האם תהיה מאמן גם בדרבי הבא?", "אתה חושב שתישאר בפרטיזן?", "אתה מתכוון להתפטר?", "אתה יודע שאומרים שאתה אגדה של הכוכב האדום?" - ואברם השיב לכל השאלות אותו דבר: "אני לא מבין את השאלה". קטע לא נעים, במיוחד לאור העובדה שלמחרת גם בהנהלת המועדון נשאלו שאלות דומות.
מעניין שבמסיבת עיתונאים שנערכה בבלגרד לפני ההפסד הצורב בדרבי, המאמן הישראלי היה במצב רוח מרומם, הבין את כל השאלות, וטרח להשיב אפילו כשכתב מקומי היפנה אליו דילמה סקסיסטית רדודה: "הבחורות הסרביות יותר יפות מבר רפאלי?".
אילו עיתונאי ישראלי היה שואל בזמנו את ריצ'רד נילסן על דוגמנית דנית, סביר להניח שהג'נטלמן הסקנדינבי היה מפרגן ליפהפיות שלנו. אבל גרנט, מאצ'ו ים תיכוני ידוע, שיחק אותה לאונרדו דיקפריו והחזיר את הסרביות לגודלן הטבעי. "עם כל הכבוד", הוא ענה. "אין כאן אף אחת שמתקרבת לבר רפאלי ביופי ובאישיות". בעיקר באישיות. אחרת אברם היה מתחבר אליה?
השתלטנים - הטוטו מקדם את עצמו בישראל
פעם, כשבמועצת ההימורים רצו לשווק את עצמם, הם הראו לנו מסלול רקורטן משובח, ורק אז הגיעו לפואנטה: "הטוטו מקדם את הספורט בישראל". בשנים האחרונות העסק התהפך וחרג מפרופורציות. במקום שיתגאו שהטוטו מקדם אצטדיונים, דואגים שהאצטדיונים יקדמו את הטוטו. שלא לדבר על השימוש בכדורגלנים צעירים כפרזנטורים בעל כורחם.
הימורים, חייבים להודות, הם לא דבר חינוכי ובטח שאינם מעודדים אנשים לצאת לעבוד. לא סתם החוק אוסר הימורים מתחת לגיל 18, ואף קובע כי מי שמציע לקטין להשתתף בהימור, דינו מאסר של שישה חודשים. כל זה לא מפריע לקברניטי הטוטו להתלבש אפילו על הליגה לנוער. במשחק המרכזי ששודר בשבת, בין הפועל ב"ש למכבי ת"א, על גב החולצות של שחקני שתי הקבוצות הודפסה המילה "טוטו", למרות שהשחקן היחיד שעונה לשם הזה משחק בבוגרים של הפועל ת"א.
ואם כבר חינוך ומורשת, חייבים להפסיק את הטרנד של חלוקת שמות יחצניים לאצטדיונים החדשים. לאצטדיון בעכו הם קראו "אצטדיון טוטו", בנתניה "אצטדיון ווינר", ואם מישהו לא יעצור אותם, לאצטדיון הנבנה בבאר־שבע הם עוד יקראו "אצטדיון אנדר־אובר".
סמי עופר תרם מיליונים לאצטדיון בחיפה, וזכותו לדרוש שייקרא על שמו. אותו כנ"ל היה בעבר עם האחים בלומפילד, ועם אמו של ארתור וסרמיל, שהנציחה בעזרת האצטדיון בנגב את בנה שנספה בשואה. המגרשים בעכו ובנתניה לא הוקמו מתרומות של יו"ר מועצת ההימורים וסגניו. אלה כספים שהציבור הוציא מכיסו. מכיוון שאי־אפשר לקרוא לאצטדיון ע"ש המהמרים שמימנו אותו, מן הראוי לקרוא לפרויקטים הללו ע"ש דמויות מרכזיות בספורט המקומי. ואני לא מתכוון ל"אצטדיון פרימו" או "אצטדיון סמו".
לפנייה לכתב/ת 
