מצטער, אבל לירון רמתי מפחיד אותי

כבר תקופה ארוכה פונים אליי נציגיו של לירון רמתי על מנת שאתייחס לבוגר העונה הקודמת והשערורייתית של "כוכב נולד". עד כה התעלמתי ודי התביישתי לומר מדוע. האמת היא שחששתי שיאשימו אותי בגזענות או דעות קדומות. רציתי לחכות ולראות: אולי טעיתי, אולי הציבור יקבל את רמתי באהדה והתזה שלי תתפרק מול עיניי. אך לאור חוסר העניין הציבורי כלפיו, אני מרשה לעצמי לומר את אשר על ליבי ולנחש למה רמתי לא מצליח עכשיו - ואולי גם לא יצליח לעשות זאת בעתיד: הוא פשוט משדר ערסיות. ולא סתם ערסיות, אלא האמאמא של הערסיות כפי שמרגול ודאי היתה מתנסחת בעדינות.

עוד על מוזיקה מזרחית ב-ynet:

• נתי לוי: אליל הבנות צמא לאהבה
• אביבה אבידן: "אף שיר שלי לא נכנס לגלגלצ"
• אייל גולן, תלמד מקובי פרץ
  

לפני שאתם קופצים, תנו לי להסביר: המראה החיצוני של רמתי נראה לקוח מהאלבום הפרטי של זוהר ארגוב הצעיר אי שם בתחילת שנות ה-70: מחוספס, קשה יום, עצבני, לא נעים ובטח לא מיינסטרים. הקול שלו נשמע כמו אותם זמירים תימניים שהיו בעבר הצלחה גדולה עם ה-ח' וה-ע' הגרוניות והקשות למי שמחפש מוזיקה מזרחית נעימה ולא כזאת שנצרכת במועדונים הכבדים ביותר - וההתנהגות שלו כפי שבאה לידי ביטוי בתקשורת, היא של גבר ערס, עם סיגריה שלא עוזבת את האצבעות ומבט שכאילו אומר "כולכם על הזין שלי". כל הדברים האלה יחד הופכים אותו למוצר קשה לעיכול.

השבוע משחרר רמתי שני סינגלים נוספים מתוך הפרויקט היומרני הכפול עליו הוא עובד בימים אלה, בו הוא מציג גרסאות חדשות לשירים ותיקים בז'אנר לצד שירים מקוריים שנכתבו במיוחד עבורו. האזנה לשירים שכנעה אותי שאותו פליט ריאליטי שהמשיך להיות איכשהו עדיין בתודעה רק בגלל איזכורו בפרשת מרגול, אינו הקול שיביא את הבשורה החדשה בז'אנר. הביצועים סתמיים, הקול שלו לא מדבר אליי בשום מימד והתמונות שלו עם החליפה השחורה והמבט החודר גורמים לי לרתיעה לא קטנה. מצטער, אבל רמתי פשוט מפחיד אותי.

קצת רוך, בבקשה

אנטיתזה מובהקת לרמתי הוא עידן יניב, שכבר הואשם לא פעם בסכרניות יתר, אבל הוא מאמי אמיתי שמקרין את כל מה שרמתי היה מייחל - רוך, חום, לבביות ויושר. השבוע, לאחר תקופה ארוכה בה חיפש את דרכו המוזיקלית, הסתגר באולפן ההקלטות ושאל את עצמו מה יש לו לומר ומיהו בכלל - הוא משחרר את הסינגל הראשון מתוך האלבום החדש שייצא לקראת ראש השנה, בו הוא מבטיח גם נגיעות של מוזיקה בוכרית עליה גדל בבית הוריו.

מדובר בצעד אמיץ של זמר צעיר שכבר באמצע שנות העשרים לחייו לוקח סיכון לא מבוטל, שאולי יאבד את עשרות הבנות שדורשות ממנו את "את יפה" הבא, ומקליט במקום זאת את המילים והצלילים שצועקים לו מהנשמה. השבוע הוא מוציא את "איך אוכל לשמח אותך", על פניו שיר אהבה נוסף עם מילים שכל בחורה תשמח לשמוע, אבל המלודיה הייחודית, הלחן האיטי ואפילו קצת מלנכולי - המגיעים בניגוד מוחלט לחבריו בז'אנר המזרחי שמחפשים את להיט החתונות הבא עקב תחילתה של העונה החמה - גורמים לי לרצות לשמוע ממנו עוד, לקראת האלבום המובטח.

נמשיך עם מוזיקת עולם והעדה הבוכרית ונגיע לאברהם טולמסוב, שם שלא אמר לי הרבה עד לפני כמה ימים אך מסתבר שעבור בני העדה הבוכרית בארץ ובעולם מדובר בשם דבר. בעל המכולת הבוכרי מול מקום העבודה (לא מדובר באבא של עידן יניב שגם לו כאמור יש מכולת, א.ש) הציק לי כמה ימים ואמר שאני חייב לשמוע את אברהם טולמסוב הגדול שנחת בישראל והוציא שיר בעברית. מסתבר שמתחת לרדאר הגיעו כ-2,000 מבני העדה להיכל התרבות בחולון לשמוע את המאסטרו שלהם.

טולמסוב, גבר מבוגר עם שפם וחליפה - הדבר הכי רחוק מכוכבן מסולסל של היום - הוא יהודי החי בארצות הברית והוציא מספר "זעום" של 44 אלבומים ו-256 סינגלים. בזמן שהייתו בארץ הוא הקליט שיר חמוד בשם "יש תקווה" (מילים: ישי ויסמן לחן:ארמני עממי) עם אמן מקומי בשם מני חן (אחיו הצעיר של הזמר המזרחי ראובן המלאך), שגם הפיק מוסיקלית את הפרויקט.

עם המבטא הכבד, והקול האופראי ובשילוב טקסט פשוט, קצת דתי, סופר ציוני, שמתחבר חזק למקורות הרגשתי כאילו אני יושב בבית הכנסת באחד מתפילות הימים הנוראיים. מה שבטוח, עשיתי כבוד לבוכרים היום.