חשדות מתוקים / על ערב דרמטי בליגה הלאומית
במקום להתעסק בסיפור הרומנטי של קרלוס צ'קאנה, אנחנו מתעסקים בחשדות ובכתמים אפשרים מהמפגש בין בני לוד לאחי נצרת. כנראה שמגיע לנו ששתי הקבוצות שחתומות על מפגן האלימות באצטדיון וינטר ייאבקו על העלייה לליגת העל
צפיתי ב-0:6 של בני לוד על אחי נצרת, וזיכרונות מתוקים החזירו אותי אחורה. לנגד עיניי ראיתי את ה-1:6 הפנומנלי של מנצ'סטר סיטי על יונייטד, את ה-2:8 של השדים האדומים על ארסנל, או את ה-0:6 של ארגנטינה על סרביה במונדיאל 2006. אזברגה ושחקניו נכנסו לאותה רשימה כמו אלכס פרגוסון, קאמביאסו ואחרים. או שאני הוזה?
כל החדשות על מחזור הסיום הדרמטי בליגה הלאומית:
- לוד הביסה את נצרת, ר"ג ניצחה ברעננה בדקה ה-90
- צ'קאנה הקדיש את שער הניצחון לבנו שמת מסרטן
- טלקר והרצליה זעמו על נצרת: "גועל נפש"
חידון קל בהיסטוריה - מה אומר לכם השם אלמוג חזן? פשפשו היטב במוחכם, לא מצלצל מוכר? התוצאות הדרמטיות מהליגה הלאומית העלו אצלי באוב את השם הזה. לא הצלחתם להיזכר?
אלמוג חזן כבש את שער השוויון מ-25 מ' (2:2) במשחק השרוכים המפורסם בו הפסידה הפועל בית שאן לבית"ר ירושלים בסוף המאה הקודמת, והעניקה על צלחת את צלחת האליפות לצהובים-שחורים.
עזבו, כל מילה שאגיד תהיה מיותרת. כל שנותר לומר הוא: אוהד דויד, דור נבון, אלירן חודדה, חמודי עלוש, מורן ז'אן, מוחמד שחברי, אמג'ד סולימאן, עובד אבורביה, תמיר פור, ליאור לינדר, סמאח סירחן, סרג' איילי, זיו כבדה ואלנתן סלמי. מאמן: שמעון הדרי. אלה השמות, אתם (וכנראה גם ויצמן-יער) תחליטו אם היה כאן כתם.
כל ישראלים ערבים זה לזה
קבלו סיפור מצחיק: קצת לאחר מחצית המשחק, שלחה דוברת ההתאחדות את ההודעה הבאה: "בשעה זו במגרש בעילוט במשחק בין מכבי אחי נצרת לבני לוד, נערכת בדיקת חומרים אסורים ע"י צוות בדיקה של ההתאחדות". חומרים אסורים הם לא מצאו, אבל מה עם דברים אחרים?
אבל הדבר העצוב באמת מכל השישי הזה, הוא שאנחנו לא יכולים ליהנות מהסיפור האמיתי. קרלוס צ'קאנה, אחת הדמויות הכי חיוביות ומרגשות שמסתובבות אצלנו במגרשים, כבש את שער הניצחון הדרמטי שייתכן ויעלה את הפועל ר"ג לליגת העל. במקום זה אנחנו מתעסקים בחשדות.
אבל למה כאן יש כתם וכאן לא, וודאי תשאלו. מי שראה יודע. בעוד הפועל רעננה הוכיחה, פעם נוספת, כי בלימודים בבתי הספר מעבירים שיעורי ספורטיביות ולא רק שיעור ספורט, באחי נצרת זה היה...עזבו. אין חשק אפילו להיכנס לזה.
אז מה מגיע לנו? ששתי הקבוצות שחתומות על התקרית האלימה באצטדיון וינטר, ייאבקו על העלייה. על הזכות להיכלל בין "14 הקבוצות הבכירות בכדורגל הישראלי". שמחת זקנתי.
זיכרונות ממונדיאל 1978
מבט מהיר על הכותרות, הטוקבקים וגם הטקסט כאן, יעלה אולי חשש לגזענות. רחוק הוא הדבר. אנחנו אנטי אלימים, לא אנטי ערבים. כי בזמן שבהפועל ר"ג עוד איכשהו התחרטו על הפרעות מול בני לוד, והעיפו מהקבוצה את שניים מ"כוכבי" הקטטה – אדריאן פרננדז וליאור אסולין, בלוד רק הציתו את הלהבות והתכחשו לאשמה.
אבו סובחי הפך במו ידיו קבוצה שמייצגת עיר מעורבת, שמצליחה במידה שאין לזלזל בה לערבב חיי יהודים וערבים יחד (לא האידיאל, אבל בהחלט מקום לאופטימיות), למועדון שמייצג מגזר. מה עם תושבי העיר היהודים? מה עם מאות הילדים שמשחקים בקבוצות הנוער?
אבל אם כבר התחלנו במשחקים גדולים מההיסטוריה, כדאי לזכור את ה-0:6 של ארגנטינה על פרו במונדיאל 1978. ומי שלא מכיר, מומלץ לו לבדוק מה היה שם. את המשחק ההוא לא ישכחו, גם את אחי נצרת.
לפנייה לכתב/ת 
