שירת הברבור של יו"ר ההתאחדות / טור
הבלוף שנקרא אבי לוזון הגיע אמש לסיומו. ראש ממשלת הכדורגל יצא ברש גלי נגד המוסדות השיפוטיים שלו. הוא לא יכול לנהל את הכדורגל יותר כשהלב שלו נמצא במכבי פ"ת
2,203. שננו את המספר הזה - 2,203 איש, זו כמות הקהל שהגיעה לאצטדיון המושבה ב-0:0 של מכבי פ"ת עם רמת השרון. אולי אנשי האבטחה טעו בספירה והחסירו 7, אולי אפילו 8 אנשים, אבל את השורה התחתונה אתם מבינים.
כל הדיווחים ממשחקי ההכרעה של ליגת העל ב-ynet ספורט:
- הפועל באר שבע צוהלת בווסרמיל עם 1:3 על בית"ר
- מכבי פתח תקווה יורדת לליגה הלאומית
- הפועל חיפה שורדת, טל בנין תוקף
אחרי למעלה משני עשורים בליגת העל, אלה כל האנשים שרצו להגיע ולעודד מקרוב, עם כניסה חופשית, את הקבוצה האהובה עליהם. מכבי שעריים, קבוצה שמייצגת שכונה קטנה ברחובות, הביאה למשחק הכי חשוב שלה חמשת אלפים איש, אחרי שבע שנים בליגה ב'. במושבה אפילו חצי מזה לא הגיעו לרגע הכי קריטי של המועדון אי פעם.
קבלו חוק ידוע בכתיבה עיתונאית: על מנת לא לחזור על אותה מילה פעמיים בפסקה אחת, מעניקים כינוי או שם נרדף לנושא הכתבה. כך
מכבי תל אביב הופכים לצהובים, הפועל תל אביב נקראים אדומים ואפילו להפועל פ"ת אפשר לקרוא מלאבסים או להפועל ר"ג אורדונים.
אבל למכבי פ"ת? הלוזונים. זו הזהות של הקבוצה הזו. כי כשבמכבי נתניה נפרדו בדמעות מחתיכת היסטוריה בדמות אצטדיון הקופסא, במכבי פ"ת אין אפילו פיסת היסטוריה, שבריר, שאפשר למחות עליו דמעה.
חבר טוב שלי, בעיקר בעתות מצוקה, רוברט מרלי שמו, אמר לי פעם: "אתה יכול לעבוד על כמה אנשים לפעמים, אבל לא תצליח לעבוד על
כולם כל הזמן". זוהי הפיקציה הקרויה מכבי פ"ת. משפחה בזהות של משפחה אחת.
וגם הבלוף שנקרא אבי לוזון הגיע אמש לסיומו. זו הייתה שירת הברבור של יושב ראש ההתאחדות והיא הייתה צורמת. ראש ממשלת הכדורגל יצא בריש גלי נגד המוסדות השיפוטיים שלו, זלזל בכלי התקשורת כמו פרח מהרחוב ("אני לא סופר אתכם, אתם לא מעניינים אותי"), והוכיח שצדקנו - הוא לא יכול לנהל את הכדורגל כשהלב שלו נמצא במכבי פ"ת. הוא לא מסוגל להפריד בין השתיים.
ואבי, גם את הצלם שדחפת בסיום, ראו שאתה לא סופר. מעניין מאיפה עמי גניש למד את מה שהוא יודע. אבל זהו, עכשיו זה נגמר. סוף סוף אפשר לנשום.
במקום לשמוע שוב ושוב שמות כמו אבי לוזון, עמי גניש, עלי חטיב, אבו סובחי ואלי טביב, אני יכול להתחיל לזמזם מנגינות אחרות. צ'אבי, אינייסטה, קלוזה, בופון, יואכים לאב. יש כדורגל אמיתי והוא לא רחוק מכאן. בסך הכל מרחק נגיעה. מרגישים את ההקלה הזו באוויר?
