אלי טביב, משבית שמחות בע"מ / על גמר הגביע
במקום להתעסק ב-37 אלף איש שמילאו את ר"ג, הגביע האחרון (אולי) של באדיר או העצבות של אלישע לוי ויניב קטן, אנחנו מתעסקים ברפש שמותירים אחריהם אלי טביב והפועל ת"א. האמת? מגיע לנו
עצרו שניה והסתכלו בבקשה אל תוך הלב היהודי הרחמן והטוב שלכם. התבוננתם? יופי. עכשיו ענו לי על השאלה הבאה - אין מקום לרחם על אלי טביב?
- לונדון 2012
- אל תחמיצו את העמוד האולימפי של ynet ספורט, המקיף ביותר למשחקים האולימפים
תכף נגיע לאשמתו הגדולה בשמחות הכי עצבניות שהיו לנו אחרי הנפת גביע, אבל הביטו נא קודם אל התוצאות. שחקן שלו, טוטו תמוז (התנהג בצורה מגעילה), עובד מהשורה במפעל אותו הוא מנהל, עושה הכל מלבד לירוק לו בפרצוף קבל עם ועדה.
הקפטן שלו, ומי שאמור להיות יד ימינו בסגל השחקנים (לפחות על פי הגדרת הקפטן) - וואליד באדיר, שם עליו קצוץ ומזמין בניגוד להחלטתו, את שנוא ליבו שי אבוטבול להניף את הגביע. השחקנים חוגגים למטה בלי אפילו לנופף לשלום לבעלים, והקהל...את זה אתם כבר מכירים.
מה עוד חדש ב-ynet ספורט?
אלי טביב שנת 2012. אדם שקודם יש לרחם עליו. אז נכון, הוא ודאי יגיד לכם משהו בסגנון: "אני לא סופר אתכם", וגם לעסקים הפרטיים שלו זה לא ישפיע, כי כולם נמצאים במיאמי ולא ממש צופים בערוץ הספורט. אבל זה פוגע בו, זה נכנס לו עמוק ללב. והוא ישקר אם יגיד אחרת. אדם שאיבד את כל המוניטין שלו בארץ.
אז במקום לדבר על האושר הפרטי של ניצן שירזי אחרי חצי עונה מסויטת, במקום להיפרד מוואליד באדיר שכנראה פורש עם גביע, במקום להביט במבט נוגה אל עבר יניב קטן שיורד מדדה בעזרת הפיזיותרפיסט או אלישע
לוי שנפרד מארבע שנים חיפאיות, אנחנו מסיים את העונה הזו עם טעם חמוץ-טביב. בדיוק מה שמגיע לנו אחרי עונה שכזו.
הפגנת הענק
אבל עוד לפני הברדק בשידור חי בסיום, צפינו אל מול עינינו במחאה הגדולה. זו שחלמנו עליה, זו שאיל ברקוביץ' ניסה לארגן ללא הצלחה. למעלה מ-37 אלף אנשים הצטרפו להפגנה הגדולה ביותר של הכדורגל הישראלי בשנים האחרונות, וצעקו בקול גדול - אנחנו פה בשביל הכדורגל.
כי בסופו של דבר, כדי להוכיח שרוצים כאן כדורגל נקי, לא צריך להפגין נגד טביב, גם לא נגד אבי לוזון וההתאחדות וגם לא נגד האלימות. פשוט להביא את הילדים בהמוניהם, להלביש אותם בחולצות הקבוצות, ולראות את האושר על פניהם עם החגיגה האדירה שביציעים.
גמר הגביע, כל הכתבות:
הרי מה שניצח את המשחק זה לא הטרוניות נגד טביב, גם לא המערך הטקטי של אלישע לוי או חילופים של ניצן שירזי. זו נגיעה נכונה ברגע הנכון של נוסא איגיבור,
שהכניס את הכדור לרשת בדקה ה-90 בצורה הכי דרמטית שיש. כמה פשוט, ככה מדהים.
כולם, המפסידים והמנצחים, לקחו חלק בחוויה הזו. 37 אלף איש נהנו מערב של ספורט. 37 אלף איש לא נאלצו לראות את הבושה שהייתה לאחר מכן בשידור חי. כיף להם.
לפנייה לכתב/ת 
