יש לה יום הולדת, אז למה היא בוכה?

ההורים של אמיר ישבו מולי ולא יכלו להסתיר את אכזבתם. במשך חודש ימים הם עמלו וטרחו לקראת יום ההולדת של בנם בן החמש, שברו את הראש מה נכון לעשות, איפה לקיים את האירוע, מה יהיה טיבו, איזה כיבוד להגיש ואילו הפתעות לקנות. גם כשכבר החליטו (הפעלה בסגנון פיראטים, בהתאם לנטיית ליבו של בנם בימים אלו) ועברו לשלב הביצוע, החיים לא הפכו להיות קלים יותר.

במשך ימים ארוכים כתתו רגליהם בין חנויות הצעצועים והמתנות לחפש הפתעות שוות, כאלה שעוד לא נראו, בדקו עם אמיר איך תיראה עוגת היומולדת (אוניית מלחמה של פיראטים, אלא מה?), ערכו סקר בין חברים מה זאטוטים נמרצים בני חמש הכי אוהבים לאכול שלא מתפזר בכל הבית, ואם אפשר גם שהכל יסתיים בתקציב סביר. מהר מאוד הם הבינו שהסעיף האחרון הוא קצת, איך לומר בעייתי עד מאתגר, אבל מה לא עושים על מנת שהילד יהיה מאושר?

כתבות נוספות של אלי זוהר ניב בערוץ הורים :

בלי להוציא שקל: איך להכין את הילד לכיתה א' בבית

כך תדעו: האם הילד בשל לעלות לכיתה א'?

"לא בא לי!"; 10 כללים להתמודדות עם התקף זעם

והנה הגיע היום הגדול. הכל "תיקתק" לפי התוכנית, המפעילים הגיעו, החצר הפכה לסט מרשים של קפטן הוק וחבריו, גם החברים באו, שמחים ונרגשים, והנה מתחילים. אבל איפה אמיר? אמיר המתוק יושב בפינה, מדוכדך, דומע ובכלל לא מרוצה. הוא רוצה להגיד לכולם מה לעשות! הוא רוצה להחליט מי יהיה באיזה תפקיד! מה שקורה לא נראה לו ולא מוצא חן בעיניו. ובכלל "מי צריך את האונייה המטופשת הזאת?".

אתם כבר מבינים מה עבר באותו רגע על זוג ההורים המסורים, שכל רצונם היה לשמח את בנם ולארגן לו "אירוע-שאין-דברים כאלה".

חרדת ביצוע ביום האירוע

כולנו, אני מניחה, מכירים את התופעה. דווקא ביום ההולדת (או לחילופין במסיבה בגן אליה מוזמנים כל ההורים) הילד,

באופן לגמרי בלתי צפוי, "יוצא מהמשחק". בדיוק כשאנחנו מגיעים ללב-ליבו של עניין, ל"מאני טיים", האפרוח שלנו חוטף חרדת ביצוע: לא מתפקד, מסרב לשתף פעולה, נצמד אליכם, בוכה, כועס. ואתם תוהים: מה קורה פה? דקה קודם הוא היה כולו בעניין, שיתף פעולה בהתלהבות, שפע רעיונות, ספר ימים ודקות כשכולו נרגש. לאן כל זה נעלם?

התשובה לשאלה דווקא פשוטה למדי: עם כל כמה שהילד שלכם רוצה להיות כוכב האירוע, זה לא פשוט להיות במרכז. המון, אבל ממש ה-מ-ו-ן, תשומת לב מורעפת עליו, בכמות שאפילו למכורים עלולה להיות קצת יותר מידי. ועם יותר מידי התרגשות וסף צפיות שנוגע בשמיים - אנחנו מקבלים מתכון כמעט בטוח לאכזבה.

ייתכן גם הילד המתוק שלנו לא מצליח לקשר בין כל מה שקורה לבין יום ההולדת. הוא מחכה לעוגה, למתנות, לאיזשהו טקס בו הוא באמת ירגיש בעל השמחה - וכל ההפעלה הזו, שבה הוא אחד מכולם, מסיטה את תשומת הלב, מבחינתו, למקום אחר. בקיצור, פתאום כל העסק נדמה כגדול עליו בכמה מספרים.

ומה הפלא? הרי מסיבת יום ההולדת היא כבר מזמן לא "חגיגה נחמדת", אירוע ביתי וצנוע שכולל בלונים, שולחן עמוס ממתקים, ילדים צוהלים, כמה שירי יומולדת, עוגה מקושטת עם נרות שצריך לכבות את כולם בבת אחת וטקס מסורתי בו מרימים את בעל השמחה על כיסא אל על, כשליבו מפרפר מהתרגשות מהולה בפחד. היום הכיוון הוא יותר של הפקה מוקפדת: אירוע מכונן שאין להקל בו ראש, שצריך להתכונן אליו בקפידה, ולעשותו, עד כמה שרק ניתן, אחר, מיוחד, מפתיע ומהמם - כל מה שחלמתם ולא העזתם לבקש. היום יש ימי הולדת מהאגדות, בחברת הדמויות המוכרות והאהובות של וולט דיסני, חוויה שלא תשכח עם בעלי חיים (רצוי אקזוטיים ומיוחדים), ליצנים, קוסמים ויורקי אש, ימי הולדת בספארי, בצפארי, בפארק מתנפחים, על יאכטה, באולם אירועים כמו של גדולים עם קייטרינג וכל הטררם ועוד ועוד. כל אחד מוצא מה שהוא רוצה.

ויחד עם זה גם מפלס הצפיות שלנו, ההורים, עולה. ובאופן טבעי, ככל שאנחנו משקיעים יותר במשהו הסיכוי שנתאכזב גדל. והרי ברור לכולם שבהפקת יום ההולדת ישנה השקעה. גדולה. של זמן, של תכנון, של משאבים. ויחדעם ההשקעה יש לנו רצון עז ובלתי מתפשר להפוך את היום הזה למשהו שעוד לא היה כמוהו עבור הילד שלנו.

אבל האם אנחנו לא מפספסים משהו בדרך? הנה כמה נקודות שחשוב לתת עליהן את הדעת - וגם כמה רעיונות שכדאי להכיר לקראת יום ההולדת הבא:

1. על איזה צורך יושבת כל ההשקעה?

ושל מי, שלנו או שלהם? לא פעם נגלה שאנחנו מסתובבים עם זיכרון עתיק וצורב, אותו אנו סוחבים מאז כיתה ג', בו הזמנו ילדים ליומולדת שלנו ומשום-מה כמעט אף אחד לא בא. והנה הזדמנות פז לתיקון: לילד שלי זה לא יקרה! אני אערוך לו כזה אירוע, שאין מי שלא ירצה להגיע. הוא לא יחווה את מה שאני חוויתי.

ואולי יש כאן גם משהו שאתם רוצים להראות לסביבה? "אנחנו יכולים להרשות לעצמנו" או "אנחנו כל כך אוהבים את הילד שלנו שאין דבר שלא נעשה למענו"? גם זו בדיקה שחשוב לעשות. לא פעם אנחנו נופלים בבורות שאנחנו כורים לעצמנו.

2. מה ילדים באמת רוצים (וצריכים)?

אבל באמת? אהבה, התייחסות, חום, הערכה, כבוד, תשומת לב. בקיצור, להרגיש שאנשים משמעותיים

בחייהם אוהבים אותם ו"רואים" אותם בגדולתם. בשביל זה הם לא צריכים את כל הדרמה הזו.

ילדים צעירים גם לא צריכים אירוע רב משתתפים. זה רק מציף ומבלבל אותם. הם ממילא לא יכולים להתייחס לכולם. בגיל הגן ובבית הספר יסודי, למשל, מספיק לעשות אירוע אחד בגן, ארוחת ערב משפחתית נחמדה, ויומולדת בבית לקומץ מצומצם של חברים נבחרים. די והותר.

3. הופ, הופ, טרללה, גדלתי בשנה

מהי המשמעות של יום הולדת? ובכן, יום הולדת בא לציין שהילד שלנו גדל בשנה. הוא עבר דרך ארוכה, למד, חווה, התפתח והשיג הישגים חדשים. יכולים לראות את זה? אז הנה, יש לנו הזדמנות לציין את כל אלה. ואולי זה מה שאנחנו רוצים להגיד לילד שלנו ביומולדת שלו: "ילד אהוב שלנו, אנחנו מסתכלים עליך וליבנו מלא גאווה. כמה דברים חדשים עשית בשנה הזאת! כמה הישגים השגת! הנה אתה כבר הולך לבד לחבר, למדת את השמות של כל הצבעים, אתה כבר כזה גבוה שאתה יכול לפתוח את הארון הגבוה מבלי לעמוד על כיסא".

4. הדברים הקטנים הם הגדולים באמת

יותר מהכל אני אוהבת את הטקסים הקטנים שכל משפחה מאמצת לעצמה ביום המיוחד הזה. משהו שחוזר על עצמו בכל שנה, שהילדים יודעים ומחכים לו, המעניק להם תחושה מאוד מיוחדת ביום המיוחד הזה. זה יכול להיות "שולחן יומולדת" שמחכה לילד כשהוא קם בבוקר עם הצ'ופרים שהוא הכי אוהב (תותים עם קצפת?), להתעורר לצלילי שיר יומולדת, כל פעם בסגנון אחר (יש המון - תבדקו).

אצלנו, למשל, בנותיי מתעוררות לחדר מקושט, לבבות ופרחים מודבקים על הארון או מפוזרים על השטיח (מה לעשות, זה הדבר היחיד שאני יודעת לצייר בערך...), פתקים קטנים עם מסרים, פרחים, נרות, מתנות קטנות. ובעיקר המון תשומת לב והתייחסות. לפקוח את העיניים ולדעת מיד - היום זה היום שלי!

5. התייעצו ושתפו את הילד

הקשיבו לרצונותיו ומשאלותיו, ויחד עם זאת הגדירו לעצמכם את המסגרת המתאימה לכם ולתפיסת עולמכם: איפה עובר הגבול ומה נמצא, מבחינתכם, מחוץ לו. אחרי שיוחלט על מה הולכים הוא בהחלט יכול להיות שותף בחלקים שיתאימו לו וליכולותיו, ולא יקלקלו עבורו את ההפתעה. לא יודעים איפה לשים את הגבול? אז הנה:

6. הטרמה  

או במילים פחות מקצועיות, הכנה מראש. כן, גם לקראת יום ההולדת אנחנו צריכים לעשות הכנה לילדים שלנו, בעיקר בגילאים הצעירים. ליידע אותם מה הולך להיות, מה סדר היום, מה קורה אחרי מה, ומתי מגיע שלב העוגה. עבור ילדים מסויימים זה מאוד חשוב, מספק להם אחיזה ושליטה במצב, הכנה מוקדמת ומרגיעה. כשזה יקרה הם כבר ידעו טוב יותר למה לצפות. אל דאגה, זה לא גורע מההנאה, להיפך. זכרו כי בגיל הזה הם גם מעדיפים לראות את אותו סרט שוב ושוב ובכל פעם נהנים כמו בפעם הראשונה - ואף יותר.

7. ערכים ביומולדת, יש דבר כזה?

ובכן, כן. גם מסיבת יומולדת היא הזדמנות נהדרת להעביר מסרים שחשובים לנו. לא באופן מעיק, חלילה, לא כאמירה,

ובוודאי לא כהרצאה מייגעת. אני מדברת על משהו שקורה ללא מילים, אך ורק דרך העשייה. כאן המקום להזכיר כי כל מה שאנחנו אומרים או עושים מעביר מסר והילדים שלנו, בחושיהם המחודדים, קולטים את המסרים הללו ומפנימים - והם אלה שילכו איתם הלאה לחיים.

אז איזה מסרים אנחנו מעבירים בימי הולדת? חומריות מול צניעות, איפוק מול הגזמה, הקשר בין אושר לעושר, בין אהבה לכסף, בין מה שאני מרגיש לאיך שזה נראה. כן, כן. לא תאמינו אבל הכל נמצא שם.

8. לאן הולכים מכאן?

חשוב שנזכור שהילדים שלנו גדלים, ואיתם הרצונות והצרכים שלהם. אם ניתן להם הכל עכשיו – מה יהיה כשהם יגדלו? ממה הם עדיין ייהנו ויתרגשו? בואו נשאיר גם כמה משאלות ופנטזיות לשנים הבאות. שיהיה למה לחכות ולתוך מה לגדול.

ושיהיה במזל טוב!

שלכם, אלי

הכותבת היא יועצת משפחתית, מנחת קבוצות הורים בכירה מהמרכז להורות ומשפחה בסמינר הקיבוצים ומנהלת פורום הורים ראשל"צ. לאתר של אלי זוהר ניב לחצו כאן