מינכן מארחת את פסגת הכדורגל
התחושה היא שבאיירן תזכה בגביע. היא קבוצה טובה יותר מצ'לסי, רעננה יותר, איכותית יותר והסיכויים נוטים לטובתה בזכות הביתיות. אבי נימני מתכונן לגמר ליגת האלופות ומתייחס לבלגן בהפועל ת"א ולמעבר של אלישע לוי להפועל ב"ש
- לונדון 2012
- העמוד האולימפי המקיף של ynet ספורט
יורו 2012
- כל הנבחרות, כל הכוכבים וכל הסיפורים החמים
מפת הסיכויים נוטה באופן ברור לכיוון באיירן. ראשית, בזכות יתרון הביתיות שהוא די משמעותי. לבאיירן כוכבים בקנה מידה עולמי דוגמת רובן, ריברי וגומז, שנמצאים בכושר שיא. אלאבה, בדסטובר ולואיס גוסטבו אמנם ייעדרו, אבל גם בלעדיהם לבאיירן תהיה עדיפות מסוימת לפחות על הנייר ובתחושה הכללית כי היא משחקת במגרשה הביתי.
מנגד צ'לסי, בעונה בינונית אבל עם שיפור גדול בחודשיים האחרונים מאז שרוברטו די מתאו לקח את המושכות, הצליחה לחזור לעצמה בפרמייר ליג
והגיעה לשיאה כשהצליחה להדיח בחצי הגמר את בארסה.
עוד ב-ynet ספורט:
- כיצד הגיבו אוהדי הפועל ת"א לראיון של טביב ב"ידיעות אחרונות"?
- גרנט ופרטיזן בלגרד כבר לא
- וראובן עטר מתכנן מהפכה
הלך הרוח הכללי הוא שלצ'לסי אין הרבה סיכויים בגלל היעדרותם של ארבעה שחקני המפתח: ג'ון טרי, ברניסלב איבנוביץ', ראול מריילש וראמירס ובעיקר בשל כך שאין לה מחליפים מספיק איכותיים כדי למלא את מקומם.
לצ'לסי יש שני יתרונות. הראשון - שהיא מגיעה כאנדרדוג ויש לה את היכולת להפתיע את באיירן, בעיקר כאשר מדובר במשחק אחד. היתרון השני
הוא שצ'לסי בנויה על התקפות מתפרצות, ויש לה את דידייה דרוגבה שמוכיח פעם אחר פעם שהוא שחקן של משחקים גדולים. לכחולים מלונדון יש גם את למפרד המנוסה במעמדים הללו ופרננדו טורס, שחזר לעצמו בחודש האחרון.
התחושה שלי היא שבאיירן תזכה בגביע לאחר שנים רבות. היא קבוצה טובה יותר, רעננה יותר ואיכותית יותר ולכן הסיכויים נוטים לכיוונה. כדי להפתיע, צ'לסי תצטרך את פטר צ'ך בשער בשיאו ואת חואן מאטה ודרוגבה ביום גדול בחלק הקידמי. הסיכוי גבוה יותר שבשעה 23.40 תהיה במינכן חגיגה באוורית.
שמחה מהולה בעצב
כבר דיברנו אינספור פעמים השנה על הבלגן וחוסר השקט מסביב להפועל תל אביב. מחאת אוהדים חסרת תקדים, פיטורי מאמן במהלך העונה,
התפטרות גורפת של ההנהלה ועימותים חוזרים ונשנים בין הבעלים לשחקנים.
העונה הנוכחית היא מבחינתי הישג ספורטיבי אדיר להפועל ת"א, שמסיימת אותה במקום השני וזוכה בגביע המדינה בפעם השלישית ברציפות.
זה מראה על עוצמה יוצאת דופן, אחדות בחדר ההלבשה וקשר מיוחד בין השחקנים, שעשו בשיתוף עם ניצן שירזי, שביט אלימלך ויעקב הלל עבודה מעולה וחכמה
כדי שהתוהו ובוהו לא יגיע לכר הדשא. הדבר שמייחד יותר מכל את החיבור בין השחקנים הוא המחווה של וואליד באדיר לשי אבוטבול בהנפת הגביע, למרות המשבר הגלוי בין טביב לאבוטבול.
לצערנו, לזכיה בגביע היה גם צד מכוער, משפיל ועצוב כלפי הבעלים. סלים טועמה, למרות התנצלותו המאוחרת, הרשה לעצמו להתנהג ולומר דברים חמורים כלפי בעל הבית, ולא בפעם הראשונה, מה שאמור להדליק נורה אדומה מהבהבת לגבי קבוצה שתרצה להעסיקו בעונה הבאה. אבל גולת הכותרת היתה כמובן הסתערותו המבישה של טוטו תמוז כלפי טביב תוך כדי ראיון טלוויזיוני, בלי כבוד מינימלי לעצמו ולקהל אוהדיו, שלא לדבר על מעסיקו שמשלם את שכרו מדי חודש.
ברור לחלוטין שדעת הקהל נגד טביב, אבל גם לו יש חלק נכבד במצב הנוכחי. מצד אחד הוא הביא להפועל הישגים ספורטיביים, אך גרם
מצד שני בהתנהלות לא חכמה וקטנונית לעימותים עם כל מה שזז: דרוד קשטן, שחקנים וההנהלה.
הטעות הכי גדולה של טביב הייתה שהוא נשאב לעימות חזיתי מול הקהל, ובמקום להוריד את הלהבות הוא הלהיט אותן שוב ושוב. אני יכול להבין את האוהדים כל עוד המחאה לגיטימית וראויה. ברגע שמערבים את בני המשפחה, הקהל גורם נזק גדול לעצמו ולתדמיתו ומרחיק כל קונה פוטנציאלי עתידי למועדון.
השורה התחתונה היא המבט לעתיד הקרוב, שנראה נכון לעכשיו אפור עם נטייה לשחור. הכדורגל שלנו חייב את הפועל ת"א חזקה ובריאה. האמירה
הגורפת של טביב, כי לא ישקיע אגורה בקבוצה, יכולה להוות מכה גדולה להפועל ת"א, למחלקת הנוער שגם כך נמצאת על סף התפוררות, ולכדורגל הישראלי שעומד בצומת דרכים קריטית.
אין מנוס מכך שטביב יעזוב את הפועל ת"א, אבל כרגע לא נראה פיתרון באופק, מה שיגרום לצערי לטביב, לקהל, לשחקנים ובעיקר לכדורגל הישראלי לראות עוד ספינת דגל בדרך ללא נודע.
אלישע, האיש הנכון במקום הנכון
ביום שלישי בלילה סיים אלישע לוי ארבע שנים במכבי חיפה, במהלכן זכה בשתי אליפויות, הפסיד עוד אחת בשנייה האחרונה בעיקר בגלל הקיזוז והעפיל
לליגת האלופות. דווקא העונה הרביעית החלשה, שבה חיפה מסיימת ללא כרטיס למפעלים האירופים, נותנת תחושה של כישלון.
מבחינת לוי, שיכול לקבל ציון עשר על התנהלותו לאורך כל הדרך, חיפה היא כבר היסטוריה (חשובה אמנם) בקריירה הספורטיבית שלו והעיניים קדימה, לאתגר הכי גדול בכדורגל הישראלי אחרי מכבי תל אביב.
הבחירה של לוי בבאר שבע לא מפתיעה. הוא מאמין במועדון ובטוח שהוא יכול להחזיר אותו לצמרת הכדורגל הישראלי. לא בדיבורים, אלא במעשים. גיא לוי השיג את המטרה ונשאר בליגה, אך לוי מכוון למקומות יותר גבוהים. על ידי בחירת שחקנים נכונה ועבודה קשה, אלישע יכול להיות זה שיפריח את השממה. אחרי אינספור שנות בצורת ואכזבה, הגיע הזמן שאלונה ברקת תתחיל לחייך.
לפנייה לכתב/ת 
