יש מפלצות לבנות

הסודני עדיין לא הורשע אבל ככל הנראה הוא האשם באונס אשה בשכונת התקווה. רק לפני כמה ימים שמענו על נערה בת 15 שנאנסה בדרום תל-אביב בידי אריתריאים. זה כאב, אבל המשכנו הלאה. לא לפני שתפסנו את הראש: איך זה קרה לנו. איך קרה שמפלצות בדמות אדם מסתננות לישראל ועושות בנו שמות.

הם לא עשו את זה משום שהם שחורים, הם עשו את זה משום שהם אנסים. גם הנשיא שלנו הורשע באונס, גם ארז אפרתי הורשע בניסיון מעשה סדום. הם לא סודנים. אז מדברים על זה בטלוויזיה וכותבים על זה בעיתונים, וגם הרשת צועקת והיא יודעת מה היא רוצה: לגרש מכאן את הפליטים ובהקדם. אגב, בזמן שצעקנו, עוד ילדה נאנסה הרחק מעינינו, וגם הוא לא היה סודני. מפלצות יש מספיק, גם בצבע לבן.

עוד בערוץ הדעות של ynet:

מדברים סוציאליסטית, חיים קפיטליסטית / שלומי צדקי

אפשר להתקדם לשתי מדינות ללא הסכם / אורני פטרושקה

אני לא נכנסת לשאלת המסתננים הגדולה, מה צריך לעשות איתם ועד כמה צריך להיזהר מהם. ההקשר הטבעי הזה שאנחנו עושים בין פעולת האונס לבין גזעו ומוצאו של האדם הוא שאלה בפני עצמה. התשובה, חברים, היא גזענות. אנחנו לא תמיד זוכרים, אבל כבר קיבלנו חתיכת שואה פעם אחת.

מקרי האונס האחרונים החזירו אותי לסיפור של האונס בשמרת. הייתי רק ילדה אז, אבל אני זוכרת היטב. סיפרו לנו שחבורת צעירים אנסה נערה. דמיינתי שזה קרה בתוך יער סבוך, ושאף אחד לא היה יכול לשמוע אותה. דמיינתי את עצמי במקומה, איך אפשר שלא. רק שבדמיוני היו בי כוחות של גיבורת-על והצלחתי לכסח אותם אחד אחרי השני, והם שכבו שם מדממים. אבל היא לא הייתה חזקה כמוני ולא היו בה כוחות-על. היא רק שכבה שם, אפילו לא ביקשה שיפסיקו. אז בית המשפט המחוזי זיכה אותם. היו שנשמו לרווחה, היא הרי זונה קטנה והם מלח הארץ. אנשים טובים יצאו למחאה צודקת לשינוי פסק הדין ובסופו של דבר האנסים הורשעו בבית המשפט העליון וקיבלו את עונשם. את הגלגל לא ניתן להחזיר לאחור, אבל אפשר לנסות לעשות צדק. אני לא יכולה שלא לשאול את עצמי מה היה אילו חבורת הנערים האלו היו מאריתריאה.

הכאב הוא אותו כאב

את הפתרון בעניין הפליטים הזרים צריך למצוא. לא מצאנו עדיין, אבל נמצא. ועוד נתווכח על איך צריך לעשות את זה, אבל כך או כך הם בני אדם בדיוק כמונו. גם בתוכנו יש אנשים רעים מאוד ואנחנו מענישים אותם, אבל לא מנכסים לעצמנו את העברות שלהם.

חבר הכנסת דני דנון אמר עליהם שהם "מדינת אויב שמתפתחת בתוכנו". אלי ישי אמר ש"רובם עוסקים בעבריינות", פוליטיקאים גיבורים עושים עלינו רושם. עכשיו, כשזה בוער בנו, כשנקרע לנו הלב על הנערות שנאנסו וקיבלו כרטיס כניסה אל תוך הסיוט המושלם. אבל יהיה בסדר, כי הפוליטיקאים יגנו עלינו. הם ישמרו על הבנות שלנו שלא יאנסו עוד לעולם.

אם נגרש מכאן את הפליטים חזרה לארצות מוצאם, חזרה אל הקושי שהם נמלטו ממנו כדי לשרוד, אז לא יהיו פה פליטים, אבל הם ימשיכו להיות במקום אחר. מקום אולי חלש מאיתנו, פחות יצירתי מאיתנו, פחות רגיש, כזה שבאמת לא ישאיר להם סיכוי. בנות יש בכל מקום, והאנסים שבתוכם כבר ימצאו את הקורבן הבא, בדיוק כמו האנסים שבתוכנו. אם נעמיד את הקורבנות שנאנסו על-ידי לבנים אל מול קורבנות שנאנסו על-ידי שחורים, ננסה לשאול אותם על הכאב ולהשוות, נגלה שמדובר באותו כאב. המפלצת הלבנה והמפלצת השחורה עשויות מאותו החומר. בני אדם.  

עדי מלכה, בת 29. סטודנטית לתואר שני בתקשורת פוליטית.

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il