אליפות העולם בשחמט: מדריך למו"מ עם איראן

הכותרות מבלבלות גם את מי שעוקב בקביעות אחרי ההתפתחויות בתוכנית הגרעין (הצבאית) של איראן. הנושא הוא ממילא סבוך וטכני והאיראנים משתדלים לסבך ולערפל את המידע הנוגע אליו עוד יותר. כך, באמצעות שקרים ודיווח חצאי אמיתות לסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית של האו"ם (סבא"א) הם מצליחים לייצר מסך עשן וירטואלי שבחסותו הם מקדמים בהצלחה ובהתמדה את הפרויקט.

כך היה במשך כמעט עשור. אלא שבינתיים נפל דבר. בתחילת השנה החליטו סוף-סוף ארה"ב ומדינות אירופה להטיל סנקציות כלכליות משתקות באמת על מערכת הבנקאות ועל סחר הנפט של איראן. המהלך נולד בעיקר הודות ללחץ הפוליטי היעיל שהפעילה ישראל על ממשלי המערב, באמצעות יצירת איום אמין במתקפה צבאית על מתקני הגרעין.

מקצת הסנקציות הנוספות כבר בתוקף ורישומן על הכלכלה האיראנית ניכר. אבל העיצומים שפגיעתם בהכנסות איראן מייצוא נפט תהיה האנושה ביותר ייכנסו לתוקף רק בסוף יוני וב-1 ביולי. הפגיעה הקיימת והחשש מהחרפתה - עד כדי איום על שרידות משטר האייתוללות - הריצו את טהרן בחזרה לשולחן המשא ומתן.

(צילום: AP, רויטרס)

היעד של האיראנים בשיחות הוא להקל בסנקציות הקיימות, ובעיקר למנוע את החנק המתקרב בקיץ - בלי פגיעה משמעותית בתוכנית הגרעין הצבאית, ובלי להאט את ההתקדמות לקו הסיום. קו סיום בהקשר זה הוא מצב שבו המנהיג העליון עלי חמינאי יוכל לקבל החלטה לייצר נשק גרעיני וזה יקרה תוך חודשיים-שלושה; או, לחלופין שחמינאי ויועציו יחליטו שאיראן לא תייצר נשק אלא תישאר "מדינת סף" גרעינית - כלומר בעלת יכולת להרכיב פצצה אמינה בתוך זמן קצר מאוד - מצב המעניק לאיראן מעמד של מעצמה גרעינית. האיראנים רוצים ללכת עם ולהרגיש בלי.

מעברו האחר של שולחן הדיונים יושבים נציגי החזית בהנהגת ארה"ב, שלשם הנוחות נכנה אותה "המערב", אף שגם רוסיה וסין נמצאות שם: אלו חמש החברות הקבועות במועצת הביטחון של האו"ם (ארה"ב, רוסיה, בריטניה, צרפת וסין) בתוספת גרמניה, יחד "5+1". בחזית המערב חברה למעשה גם סבא"א, המנהלת מגעים עם האיראנים במסלול נפרד אך לאותה תכלית: פירוק המרכיב הצבאי מתוכנית הגרעין.

לראות עמוק, לראות שקוף

למערב שורה של יעדים בשיחות, הראשון והחשוב ביותר הוא "הסדרה" בעניין העשרת האורניום. דרישת המינימום היא שיישום ה"הסדרה" ימנע מאיראן לייצר כמות של חומר בקיע הדרושה לייצור ראש נפץ גרעיני.

נזכיר שליבת הנשק הגרעיני, בסדר גודל כמו זה שפגע בהירושימה, עשויה 30-20 ק"ג של אורניום מועשר לרמה שבו הוא מכיל 93% איזוטופ 235. לרמה זו מתקדמים בשלבים. תחילה מעשירים אורניום טבעי לרמה של 3.5%, אחר כך לרמה של 20% ו-60% עד שמקבלים מה שמכונה "חומר בקיע". בשביל חומר בקיע לפצצה אחת נחוצים 1,600 ק"ג של אורניום מועשר ל-3.5% (לאיראנים יש כבר כשש טונות). זו הרמה הקריטית שמעבר לה ההעשרה היא קלה יחסית. מרמת העשרה של 20% אפשר להעשיר בתוך זמן קצר מאוד לרמה של חומר בקיע.

ידרוש לאפשר לפקחים לבקר בפרצ'ין. אמנו בטהרן

כל זה חשוב לדעת כדי להבין מה יושג - אם בכלל יושג משהו משמעותי - בשיחות בין ה-5+1 ובין איראן, שהן המסלול החשוב בין שני מסלולי ההידברות המקבילים. המסלול האחר הוא המשא ומתן שמנהל כעת בטהרן ראש סבא"א יוקיה אמנו, בנוגע לטענות כי איראן כבר עוסקת בפיתוח ובעיצוב הנשק הגרעיני עצמו, מעבר להעשרת אורניום. לפי טענות אלה, המתבססות על חומר מודיעיני אמין ועל צילומי לוויין, מדענים איראניים עשו, ועודם עושים, ניסויים שתכליתם לפתח ולעצב את הפצצה. לפי מידע אמין שבידי הסוכנות, הניסויים מתנהלים במתקן צבאי ליד העיר פרצ'ין. נראה שלא רק שם אלא גם במקומות נוספים שלא התגלו או שהמידע עליהם עדיין לא נחשף בתקשורת. אמנו דורש שלאנשיו המפקחים על תוכנית הגרעין האיראנית יותר לבצע פיקוח בפרצ'ין ובאתרים נוספים לשתי תכליות: ראשית כדי לברר אם אכן עשתה איראן ניסויים בפיתוח נשק גרעיני; שנית - כדי לוודא שאינה ממשיכה וגם לא תמשיך בניסויים כאלה.

ידוע ותועד בצילומי לוויין שהאיראנים ביצעו עד לפני כשבוע "ניקיון" יסודי במתקן בפרצ'ין. לכן אמנו דורש מהאיראנים לבדוק גם את אתר הפסולת והביוב שאליו הושלכו או נשטפו העפר והחומרים האחרים. האיראנים סירבו בהתחלה לאפשר פיקוח, אך בשבוע שעבר אותתו לאמנו שיבוא לטהרן כי יש על מה לדבר. המבחן להצלחה או לכישלון מסלול השיחות של ראש סבא"א יהיה בחופש הגישה (לאזורים, למקומות ובזמנים שבהם יבחרו הפקחים) ומידת ה"חודרניות" שיאפשרו להם. למשל, כניסה למבנים לפי בחירתם, זמן לבצע מדידות, התקנת מצלמות וחיישנים רדיואקטיביים וכולי.

אורנים קטן נגד האורניום

למו"מ שמנהל אמנו יש גם היבט פוליטי חשוב. אם יצליחו פקחיו להיכנס לפרצ'ין ולאתרי הפסולת והם יקבעו שבוצעו ניסויים במעטפת הנפץ של הנשק הגרעיני, יוכח שאיראן שיקרה לאורך כל הדרך כשטענה שתוכניתה הגרעינית מיועדת לצרכים אזרחיים בלבד. טענה זו תאפשר למדינות המערב במסלול השיחות הראשי (שהסבב השני שלו, אחרי השיחות באיסטנבול, יתקיים מחרתיים בבגדד) לגלות קשיחות יתר ולהדוף את דרישות איראן למחוות של רצון טוב, כלומר להסרת חלק מהסנקציות. כרגע לפחות מוכנים בוושינגטון לתת לאיראן הקלות לא משמעותיות מאוד, אם תסכים לכמה ויתורים בתחום העשרת האורניום.

השיחות בין איראן למעצמות באיסטנבול, ההמשך יהיה השבוע בבגדד(צילום: AFP)

לשיחות של אמנו יש עוד היבט חשוב מנקודת ראות מערבית: כל הסדרה עם האיראנים מחייבת פיקוח הדוק. החשש הוא שאיראן, כמו צפון קוריאה, תגיע להסכמות שיעניקו לה הקלה בסנקציות ואז תשוב לסורה גם בעניין פיתוח הנשק וגם בעניין העשרת האורניום. זה ישאיר את המערב במצב שבו כבר יהיה קשה עד בלתי אפשרי להקים מחדש את חזית הסנקציות בעוצמה ובלכידות הנוכחיות. לכן דרוש פיקוח צמוד ומתמיד שיתעד ויתריע בצורה מיידית על כל הפרה של ההסדרות.

כרגע נראה שהמערב מתכוון להציע בשיחות בבגדד "הסדר ביניים" שתוכנן ועוצב על ידי מומחי ארה"ב, ולפי עיקריו - 

איראן:

• תפסיק להעשיר אורניום לרמה של 20%
• תפסיק את פעילות ההעשרה במתקן בפורדו (סבא"א תפקח שזה קורה)
• תוציא לחו"ל חלק מכ-6 טונות האורניום המועשר ברמה נמוכה שיש לה כבר
  

ואילו המעצמות:

• ייצרו מהאורניום מוטות דלק גרעיני שיוחזרו לאיראן טיפין-טיפין לשימוש למטרות אזרחיות
• יבטלו חלק מהסנקציות שכבר בתוקף, אך לא את העיקריות שבהן.
  

ההגבלות הנושכות יושארו במקומן והן יוסרו אם וכאשר תהיה איראן מוכנה להגיע להסדר קבע כולל. אם ניזכר במלחמת לבנון הראשונה - הממשל בוושינגטון הולך על "אורנים קטן" בהקשר האיראני. "אורנים גדול" יהיה מבחינתו אחרי שאובמה ייבחר מחדש לנשיאות.

איור מתקן הניסויים הגרעיני בפרצ'ין. מה יוכלו לבדוק שם?(צילום: AP)

בינתיים, יש סימנים שבאיראן יש ויכוח פנימי בנוגע להצעה בין תומכי חמינאי, התומכים בפשרה, לבין תומכי אחמדינג'אד. אבל מתרבים הסימנים שאיראן תסכים לפשרה כלשהי. חמינאי ואנשיו יציגו כניצחון לדעת הקהל הפנימית את העובדה שהמערב נכנע ומתיר לאיראן להמשיך ולהעשיר אורניום בשטחה.

חכו רגע עם אנחת האכזבה

במערב יציגו הסדר כזה כהישג מכיוון שהוא מאט בצורה ניכרת את קצב הדהירה האיראנית ליכולת גרעינית צבאית. "וזה הרי בדיוק מה שקיוויתם להשיג במתקפה על מתקני הגרעין של איראן", יאמרו אובמה ואנשיו ושאר מנהיגי המערב לנתניהו ולברק. אלא שכמעט בטוח שההסדרה שתניח את דעתם של אובמה ומנהיגי המערב לא תניח את דעתו של נתניהו ואפילו לא של ברק, שמשחק לאחרונה את תפקיד החוקר הטוב ומציג מעט יותר נכונות להסכים לוויתורים.

בישראל לא יסיכמו להסדר הביניים הזה, כי איראן תזכה להקלות בסנקציות בעוד יש לה עדיין יכולת ולגיטימציה בינלאומית להעשיר אורניום. גם לא ברור אם יידרשו האיראנים להפסיק את הקמת מערך הצנטריפוגות החדיש בפורדו.

 ויש עוד שאלות. יתרה מזאת, הסכם בין המערב וסבא"א לבין איראן ישמוט את השטיח והלגיטימציה מתחת לתקיפה אפשרית באיראן - של ישראל וגם של ארה"ב. לא רק עד אחרי הבחירות בארה"ב, אלא בכלל.

לא רצוי, אפילו שגוי טקטית, מצד קברניטים פוליטיים ישראלים, למשל נתניהו, להגיע כרגע בפומבי למסקנה נחרצת שהשיחות נכשלו. זה יוצר פתח לטענה שישראל חמומת המוח מעוניינת ממילא רק בפעולה צבאית ואינה מוכנה לתת הזדמנות למו"מ בגיבוי הסנקציות. עדיף לחכות כמה ימים, עד לסיום הסבבים השבוע, ורק אז להשמיע אנחת אכזבה. אם לא נופתע - היא תהיה גם מוצדקת מנקודת ראות בינלאומית.