היום שאחרי הבחירות במצרים

הבחירות לנשיאות מצרים מהוות חוליה חשובה במאבק על דמותו של הסדר השלטוני ועיצוב המדיניות בעידן שלאחר מובארק. כל ניסיון לחזות את המדיניות המצרית ראוי שיתבסס על ההנחה שחלפו הימים בהם זו נקבעה על-ידי הנשיא לבדו. בתוך מצרים יימשך המאבק האדיר שמנהלים מספר מוקדי כוח על שליטה ועיצוב המדיניות. מחוץ, ובעיקר בזירה הישראלית-פלסטינית-מצרית, מצפים למקבלי ההחלטות בקהיר אתגרים מורכבים.

קברניטי המועצה הצבאית, שמנהלת את ענייני המדינה, התחייבו להעביר את רסן השלטון להנהגה נבחרת בהתאם לחוקה החדשה" ולחזור לבסיסיהם. אולם ניסוח החוקה החדשה מסתמן כנקודת התורפה של שלב המעבר שבו נתונה מצרים מאז הדחת הנשיא מובארק. מחלוקות משמעותיות בין מוקדי הכוח השונים מנעו עד עתה השגת הסכמה באשר לחלוקת הסמכויות בין הרשויות המחוקקת (הפרלמנט) והמבצעת (ממשלה ונשיאות).

עוד בערוץ הדעות של ynet:

גדי ויכמן נגד מדינת ישראל / אסנת דור

יש מפלצות לבנות / עדי מלכה

ההערכה הרווחת היא שהחוקה החדשה תגדיר את המשטר כנשיאותי, אך תגביל את סמכויות הנשיא ותרחיב את עוצמת הפרלמנט. מעמדה של הממשלה לוט בערפל. הצבא חותר לעגן את מעמדו כמגן החוקה וערכי מהפכת ינואר, לנווט את מדיניות הביטחון הלאומי ולהתערב בזירה הציבורית במצבי חירום. לכך מתנגדות רוב המפלגות והתנועות האזרחיות. המשמעות היא שמאבקי הכוח שאפיינו את מצרים מאז הדחת מובארק יימשכו ביתר שאת גם לאחר שתיקבע זהותו הנשיא הבא.

זיקת הגומלין בנושאים של דת ומדינה היא אחד מתפוחי האדמה הלוהטים של מערכת הבחירות הנוכחית לנשיאות. רוב אזרחי מצרים מצדדים ביישום ההלכה האיסלאמית (שריעה), אולם הדעות חלוקות באשר לאופן שבו ראוי לבצע זאת. בחוקת 1971 שהושעתה נקבע ש"עקרונות השריעה מהווים את המקור הראשי לחקיקה". בעוד שהקבוצות הסלפיות תובעות שבחוקה החדשה ימולא סעיף זה בתוכן מעשי יותר, הרי שמרבית המפלגות וכן האחים המוסלמים מעדיפים לשמר את הנוסח הקודם.

הבחירות לנשיאות מתמקדות בנושאי פנים, ובראשם שיקום ביטחון הפנים והכלכלה שהידרדרו לשפל המדרגה. תריסר המתמודדים על משרת הנשיא מציעים תוכניות לפתרון בעיית העוני שבו מצויים כ-40% מקרב 85 מיליון אזרחי המדינה, ויצירת מקומות תעסוקה למיליוני מובטלים.

הידוק הקשרים עם טורקיה ואיראן

המאבק בשחיתות ורפורמה במנגנוני המשטרה ובטחון הפנים מככבים אף הם בקמפיין הבחירות. המתמודדים המובילים במרוץ לנשיאות מודעים היטב לזיקה הישירה בין השגת יעדים כלכליים וחברתיים אלה ובין מדיניות החוץ והביטחון המצרית. עם זאת, הם תובעים כאיש אחד הכנסת שינויים משמעותיים במדיניות שאפיינה את מצרים בהנהגת מובארק. רובם מצדדים בהידוק הקשרים עם טורקיה ואיראן, בהעמדת היחסים עם ארה"ב על בסיס חדש, ובהעמקת המעורבות המצרית בזירה הפלסטינית.

בסוגיית יחסי מצרים עם ישראל העמדות שונות למדי. עמרו מוסא ואחמד שפיק, שהחזיקו במשרות בכירות בממשל מובארק, תופשים את הסכם השלום כאינטרס מצרי ראשון במעלה ובכוונתם לשמרו. מוסא רואה בישראל "יריב" מדיני שאותו הוא מתכוון לאתגר בזירה המקומית והבינלאומית. הוא קורא לשנות בהסכמה את תנאי הסכם השלום בכל הכרוך בפירוז חצי האי סיני. לעומת זאת, עבד אל-מונעם אבו אל-פתוח מתאר את ישראל כאויב. את הסכם השלום הוא מגדיר "איום על הביטחון הלאומי" ובסידורי הפירוז בסיני הוא מוצא פגיעה בוטה בריבונות המצרית.

מערכת הבחירות ההיסטורית לנשיאות מצרים אמורה להסתיים בעוד כחודש. סקרי דעת קהל חוזים שיעורי הצבעה גבוהים. ניהולן התקין של הבחירות יעיד על צליחה מוצלחת של משוכה נוספת בדרכה של מצרים לכינון סדר שלטוני חדש. עם זאת, הנשיא הנבחר עשוי לגלות שכיבוש ארמון הנשיאות היה משימה פשוטה בהשוואה לאתגרים הקשים מבית ומחוץ עמם יידרש להתמודד.

פרופ' יורם מיטל, יו"ר מרכז חיים הרצוג לחקר המזרח התיכון והדיפלומטיה באוניברסיטת בן-גוריון.

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il