ומי מעדיף לקנות כחול לבן? הפלסטינים

המאבק הפלסטיני להחרמת מוצרים מההתנחלויות זכה להצלחה גדולה השבוע, עם הודעתו של שר התעשייה והמסחר של דרום אפריקה, רוב דיוויס, כי מדינתו תסמן מוצרים שמקורם בשטחי יהודה ושומרון. אלא שבדיקת ynet מגלה כי ההחלטה של דרום אפריקה לא השפיעה על הקמפיין הפלסטיני ותושבי הרשות ממשיכים להעדיף מוצרים ישראלים, שאינם מיוצרים בהתנחלויות.

ברשות הפלסטינית עצמה תפס בשנה האחרונה קמפיין, שבו קוראים להחרים כליל מוצרים שמקורם בישראל. שיאו של הקמפיין היה בחודש נובמבר בשנה שעברה, כשהפלסטינים קראו להחרים את משקה התפוזינה הפופולרי ברשות. מי שעומדת מאחורי הקמפיין להחרים מוצרים ישראליים, היא מפלגת היוזמה הלאומית הפלסטינית, שבראשה עומד ד"ר מוסטפא ברגותי. הוא זימן אז עיתונאים והצטלם כשהוא שופך ברחוב, יחד עם פעילים נוספים, בקבוקים מלאים במשקה המיוצר בישראל.

ברגותי ובכירים פלסטינים נוספים בירכו השבוע את ההחלטה של ממשלת דרום אפריקה. אך טבעי הוא שכאשר הפלסטינים מקבלים רוח גבית בינלאומית בקמפיין להחרמת מוצרים, הקמפיין המורחב שלהם להחרמת כל המוצרים מישראל, יתפוס תאוצה. אך בפועל זה לא כך.  

מוצרים בעברית על המדף. סימן למשהו איכותי(צילום: גיל יוחנן)

סיור בין החנויות בבית לחם מעלה תמונה הפוכה. השמות שטראוס, קנור, תנובה, אסם, עלית ועוד יצרניות ישראליות קטנות יותר מתנוססים בעברית לצד ערבית, גם בשילוט הראשי בכניסה וגם בתוך החנויות עצמן. "אנשים אוהבים וקונים את המוצרים הישראליים", אומר אחד מבעלי המכולות המיני מרקטים בבית לחם. "אני אתן לך דוגמה: יש את מחלבות ג'ניידי (המחלבות הגדולות ביותר ברשות הפלסטינית באזור חברון - א.ל) שמשווקות את המוצרים שלהם כאן, אבל הרבה אנשים מעדיפים לקנות מוצרים של תנובה".

מדוע תנובה? התשובה פשוטה והיא אינה קשורה כלל לעניינים פוליטיים כאלו או אחרים. "אצלנו יש פיקוח דל מאוד על המוצרים, ואנשים רוצים להיות בטוחים במה שהם קונים", מסביר עבדאללה, שהודה כי הוא קונה מוצרי חלב מישראל. "כשקונים מוצר מאצלכם, אנחנו יודעים שיש עליו פיקוח, והוא נעשה מחומרים טריים בלבד".

הקונים רוצים להיות בטוחים במה שהם קונים(צילום: גיל יוחנן)

אך הסחורה הישראלית אינה רק נחלתן של המרכולים. עימאד נעמה, בעלי מחסן לממכר מוצרי נקיון והיגיינה, מסביר כי אין מה להשוות בין האיכות של מוצר ישראלי למוצרים אחרים. "בבית לחם מעדיפים את המוצר הישראלי. אם הלקוחות שלי רואים שעל המוצר רשומות אותיות בעברית או שרשום שהוא מישראל, הם בטוחים שזה הרבה יותר טוב". נעמה מספר כי בתקופה שלפני אינתיפאדת אל-אקצה וגם לפני הקמתה של הרשות הפלסטינית, המוצרים שיוצרו במפעלים פלסטינים זכו לכיתוב בעברית והאנשים היו בטוחים שהמקור שלהם הוא מישראל.

אחרי שפרצה האינתיפאדה, שינו היצרנים את הכיתוב והורידו ממנו את הכיתוב בעברית ואז אנשים לא הסכימו לקנות את אותם מוצרים, למרות שהתוכן שלה היה זהה. "הם אמרו שהם לא מוכנים לקנות, כי זה מה שנקרא אצלכם 'עבודה ערבית'..".

הוראת החרם בדרום אפריקה. לא תופסת בשטחים

פאיז חמדאן וחאלד סליימה, בעלי חנות בשוק בבית לחם שמוכרים מוצרים מישראל, מסבירים כי אין בעייה פוליטית לשווק דברים ישראלים, כל עוד המקור שלהם אינו מההתנחלויות. "הרשות הפלסטינית מסיירת בין החנויות ובודקת את מקור המוצרים, אף אחד לא מוכר כאן משהו שמגיע ממפעלים בהתנחלויות. כל עוד הסחורה שמגיעה מישראל הינה בעלת כיתוב בערבית - זה בסדר ומותר ואנשים קונים את זה".

הקריאות להחרמת מוצרים ישראלים, מחלחלת בעיקר רק עד רמת הסיסמאות.

 בשטח אף אחד לא באמת מיישם אותן באופן גורף. "אין לנו כל כך ברירה משום שהתעשייה הפלסטינית לא מפותחת מספיק כדי להתחרות בסחורה הישראלית. יש דברים שאי אפשר לקנות אם הם לא מגיעים מישראל משום שלא מייצרים אותם כאן". נעמה מצידו אומר כי הוא מכיר את הקמפיין הזה אבל הוא לא יצליח אף פעם, כל עוד לא ניתנת לפלסטינים חלופה אחרת. "אין בעיה עם זה שאנשים מנסים לעודד שימוש במוצרים פלסטינים. זה בסדר, אבל צריך שתהיה אלטרנטיבה פלסטינית למוצרים".