יש גם צד חיובי לכדורסל הישראלי

• לונדון 2012 - העמוד האולימפי המיוחד של ynet ספורט
• יורו 2012 - הנבחרות, הכוכבים, האיצטדיונים, התמונות 
  

אנחנו מפספסים את הפואנטה. גם בין 1969 ל-1993, הצהובים שלטו כאן בהכל וזכו ב-23 אליפויות רצופות. אבל הייתה כאן ליגה.

היו קבוצות עם אלפי אוהדים מאחוריהן, עם שידורים בעלי רייטינג בטלוויזיה (לעומת 1.2, בממוצע כיום), ובעיקר - היה מי שמדבר על

הליגה ברחוב. כשיש איזה מינימום של שיחות ברזייה על מה עשתה ר"ג, מה קורה עם הפועל ת"א ואיך השופטים עם מכבי. היום זה כבר לא מעניין איש.

הדבר הכי עצוב הוא שאפילו נמאס לנו לבכות. למי יש כוח לשמוע שוב על יותר מדי זרים, או חוסר עניין או שיטה עקומה. אז לא נבכה גם הפעם. נשנס מותניים, וננסה לסכם את הדברים המעניינים שעוד נותרו לנו.

בפעם ה-50 - מכבי ת"א אלופת המדינה.‏ (צילום: ראובן שוורץ)

1

2

3

4

5

6

7

ההפתעה הנעימה - הפועל חולון

תסלח לנו מכבי אשדוד שרשמה הישג שיא, ימחל מכבודו מאיר טפירו בעל הנס ולא יכעסו עלינו מכבי ראשל"צ ואפי בירנבוים. לעיתים היה נדמה שבלון החמצן שמחזיק עניין בליגה, הוא היכן שדן שמיר ושחקניו נמצאים.

אם זה במפגשים מול הפועל ירושלים, מול ראשל"צ או בהייפ שמתחולל באוויר לפני הקרבות חסרי הסיכוי מול מכבי ת"א. קבוצה שהייתה בקריסה כלכלית, הפכה לפרויקט כמעט אישי של פיני גרשון, שהחליט הפעם ליצור משהו גם לטובת אחרים. ויותר מכך, היא הייתה כנראה הקבוצה היחידה בליגה שהכוכב והמנהיג שלה הוא ישראלי - מורן רוט.

הפועל חולון. ההפתעה הנעימה של העונה(צילום: חיים צח)

ההפתעה הנעימה 2 - יוגב אוחיון

כשהקריירה שלו נעה בין חוסר הצלחה בעירוני נהריה לבין בינוניות להפועל ירושלים, חשבנו שמדובר בעוד הבטחה שתחלוף לידינו, אבל לא ממש תרגש. אז נכון, מרבית הפריצה שלו השנה הגיעה עם היכולת להתברג

לרגעים החשובים של מכבי ביורוליג, אבל המושכות שקיבל מדייויד בלאט, מעניקות הרבה מקום לאופטימיות.

למרות הרוטציה הרחבה יותר, אוחיון הצליח לשמור על הממוצעים שלו מהעונה שעברה, ואף לעלות אותם במשחקי הפלייאוף והפיינל פור עם ממוצע של 12.4 נק' למשחק, כולל דאבל-דאבל בגמר. כולם מתרעמים על הצורה בה השאיר בלאט את תיאו פפאלוקאס בצד, אבל אם זה בא כדי לקדם את אוחיון, מה טוב.

יוגב אוחיון. קיבל את המושכות ופרע את השטרות(צילום: ראובן שוורץ)

האופטימיות הזעירה - שובה של הפועל ת"א

האדומים חוזרים. סיבה למסיבה. קבוצת פאר לשעבר בלי בית, עם אולם חלופי שבקושי יכול להכיל 1,500, מגיעה לדרבי לוהט שיהיה מרתק

החל משבוע לפני פתיחת המשחק, ועד לדקה ה-15. בערך.

אבל רגע. זה בדיוק מה שאנחנו מחפשים, את ההתרגשות הזו שלפני. זה בדיוק מה שהיה בשנות ה-70 וה-80, כשגם השליטה הייתה צהובה בעיר. עכשיו קחו את הפועל חולון, את מכבי ראשל"צ ובתקווה שהפאזל באשדוד לא יתפרק מהר מדי, ואולי יש על מה לבנות.

כי כשאנחנו באים בתחינה לאבנר קופל שיחזיר את הסדרות, לא באמת מעניינת אותנו זהות האלופה. גם זה לא נורא אם היא תביס את יריבתה 0:3. תן להתענג על סדרה בת 4-5 משחקים בין חולון לירושלים, או בין הפועל ת"א לברק נתניה ו...הבנתם את המסר. חפה על עונה משעממת ברגעי שיא של שבועיים מותחים.

העתיד - קופל, קופל, קופל

כשאבי לוזון אמר במניפסט האלמותי שלו "אני לא סופר אתכם", הוא אמר משהו חשוב לא פחות לפני - "אתם שונאים את מכבי פ"ת כי אתם שונאים כוח". אז אבנר קופל צבר השנה את כל הכוח בעולם שיכול להיות בענף הגווע ברעב הזה, והוא בדרך להגשים את המשפט של לוזון.

אבנר קופל. בדרך להגשמת החזון של לוזון(צילום: אלי אלגרט)

יותר מדי החלטות הזויות מתקבלות כמו ליגה ללא ירידות. חוסר ההבנה וההכרה בעובדה שיש להוריד את מספר הזרים ל-2, גם בגלל שזה צו השעה להחזיר את הקהל למגרשים, וגם בגלל שממילא הקבוצות הישראליות כבר לא שואפות

להגיע למפעלים האירופיים, ואלה שכבר שם נכשלות (ותסלח לי גלבוע/גליל והבלקנית).

צביקה שרף הוא האיש המתאים ביותר לתפקיד יו"ר האיגוד, בעיקר נוכח העובדה שהאיגוד אמון על הפן המקצועי

. אך אני מוכרח לומר - כשאני רואה את שאול איזנברג מימין ושי שני משמאל, יושבים ומטכסים עצה לשרף על הרחוב בשדרות יהודית, אני מודאג. כי ממילא במקצועיות, אבל גם בפוליטיקה אין להם ממש מושג.

עכבר הכדורסל

אבל כדורסל זה לא טניס שולחן. אותו לא יסגרו כל כך מהר. גם אם הוא יהיה מחובר למכונות הנשמה, הוא ישאף חמצן. כי כשג'יימס נייסמית' הקנדי המציא את המשחק הזה, הוא הבין שיש בו סוד קסם לא ידוע. דבר מה מסוים שמרתק אותנו אליו. עכשיו רק צריך לשבור את הראש איך מחיים את נייסמית' מהקבר, אולי הוא יוכל להושיע אותנו כאן.