13 שנה אחרי: העליון אישר ייצוגית נגד מוטי זיסר
ב-1998 מכרה אלסינט את עיקר נכסיה לג'נרל אלקטריק ופיקר ב-370 מיליון דולר. לטענת התובעים, קבוצת משקיעים מוסדיים, החברה היתה אמורה לחלק את הרווח לכל בעלי המניות. ביהמ"ש המחוזי דחה את הבקשה להכיר בתביעה כייצוגית, אך העליון קבע שקיימים סיכויים סבירים להצלחה בתביעה
13 שנה לאחר הגשת התביעה של משקיעים מוסדיים נגד חברות מקבוצת אירופה-ישראל, חברות אלביט מערכות ואלביט הדמיה, חברת אלרון ודירקטורים רבים ביניהם דב תדמור ויורם טרובוביץ, הפך היום (ב') בית המשפט העליון בפסק דין מפתיע את ההכרעה ומאשר תביעה ייצוגית. את פסק הדין נתנו הנשיאה בדימוס דורית ביניש, הנשיא אשר גרוניס והמשנה לנשיא אליעזר ריבלין שפרש היום.
במרס 2009 הגישה קבוצה של משקיעים מוסדיים, בהם גדיש, אי.בי.אי ואיפקס, את הערעור על ההחלטה לדחות את התביעה הייצוגית שלהם נגד חברת אלסינט, אלרון תעשיות ומוטי זיסר. זאת לאחר שבינואר אותה שנה דחה בית המשפט המחוזי בחיפה את הבקשה לנהל את התביעה כייצוגית, לאחר שהתיק התגלגל בין בתי המשפט מאז 1999.
הטענה המרכזית בערעור היתה לגבי הקביעה כי יש חוסר הומוגניות של המשקיעים. לטענת המוסדיים, עניינם של בעלי מניות שמשקיעים לטווח קצר יכול להתברר יחד עם משקיעים לטווח ארוך.
בפסק הדין במחוזי קבע השופט גדעון גינת, כי לתובעים יהיה קשה להוכיח נזק, שכן משקיע שרכש את מניית אלסינט בפברואר 1999 והחזיק בה עד יוני 2007 הרוויח תשואה ממוצעת של 28.4% בשנה. עוד קבע השופט, כי התביעה אינה מתאימה להתברר כתביעה ייצוגית, בין היתר בשל ההבדלים בין המשקיעים לבין תקופות ההשקעה.
שישה אירועים בשנים 1999-1998
התביעה המקורית הוגשה נגד בעלי השליטה ונושאי המשרה בזמנו באלסינט, באלביט הדמיה (החברה-אם של אלסינט באותה תקופה), באלרון ואירופה-ישראל. התביעה התבססה על שישה אירועים שהתרחשו בשנים 1999-1998, כאשר אלסינט היתה חברה ציבורית הרשומה בישראל שמניותיה נסחרו בבורסה של ניו יורק.
ב-1998 מכרה אלסינט את עיקר נכסיה לענקיות ההדמיה הרפואית ג'נרל אלקטריק ופיקר תמורת 370 מיליון דולר, ולטענת התובעים, היתה אמורה לחלק את הרווחים לכל בעלי המניות. בפועל לא חולק הכסף, וזמן קצר אחר כך, במאי 1999, רכשה אירופה-ישראל של מוטי זיסר את מניות אלרון באלביט, והפכה לבעלת השליטה באלסינט. לטענת התובעים, מנהלי ובעלי השליטה באלסינט הכשירו אותה מראש למכירה ברווח מרבי, תוך הטעייה של המשקיעים באשר למניע לצעד של מימוש הנכסים.
עוד טענו בעלי המניות שאלסינט ביצעה כמה עסקאות עם בעלי עניין בחברה בלי לקבל על כך את האישורים הדרושים מבעלי מניות המיעוט, וכי הרכישה של פעילות קניון ארנה מחברת אירופה ישראל, שנשלטה ע"י מוטי זיסר, ומכירת השליטה לזיסר פגעה בבעלי מניות המיעוט וקיפחה אותם.
"ההחלטה שלא לחלק דיבידנד עשויה לתמוך בטענת קיפוח"
שופטי העליון קבעו במסגרת פסק הדין מספר קביעות עקרוניות הנוגעות להתנהלות בעל השליטה במקרה של מכירה. בפסק הדין נקבע כי בנסיבות המקרה, אשר כוללות תשלום פרמיית שליטה ניכרת לאלרון, תומכות במסקנה כי אלרון הייתה מודעת לכך שמכירת השליטה תוביל בסבירות גבוהה לכך שבעלי המניות מקרב הציבור לא יזכו בנתח הוגן מהרווחים שהצטברו בקופת אלסינט.
"החלטת אלסינט שלא לחלק את רווחי החברה כדיבידנד, כשלעצמה, איננה יכולה לבסס עילת תביעה בגין קיפוח", כתבה הנשיאה לשעבר, "אולם, מבחינה עקרונית, ההחלטה שלא לחלק דיבידנד הינה נסיבה שבהצטרפה לאירועים אחרים – כגון, מכירת שליטה חובלת או עסקאות בעלי עניין בלתי הוגנות – עשויה לתמוך בטענת קיפוח". הכוונה היא לקיפוח בעלי מניות המיעוט.
ביניש אף התייחסה לשאלה המורכבת שמעוררת מכירת השליטה והחובות החלות על בעל השליטה בעת מכירת מניותיו לצד שלישי. במסגרת ההחלטה התייחסה הנשיאה לשעבר להחלטה של בית המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין דב כהנא ומכירת מכתשים אגן לכימצ'יינה, שם פשרה בגובה 45 מיליון דולר בין הצדדים מנעה הכרעה של בית המשפט העליון בסוגיה.
מדבריה של ביניש עולה כי היא היתה מאשרת את ההחלטה של המחלקה הכלכלית במחוזי כי הפרמיה שקיבלו בעלי המניות מהציבור לא היתה גבוהה מספיק והיה ניגוד עניינים של בעל השליטה.
"מצבים של מכירת שליטה לעיתים קרובות מחדדים ניגודי אינטרסים בין בעלי המניות", כתבה הנשיאה בדימוס. השופטים קבעו לבסוף, כי קיימים סיכויים סבירים להצלחה בתביעה המבוססת על הטענה שמכירת השליטה מידי אלרון לאירופה-ישראל נעשתה תוך הפרת חובת ההגינות שחלה על אלרון כבעלת שליטה, ותוך קיפוח זכויות בעלי מניות המיעוט באלסינט.
לפנייה לכתב/ת 
