אנחנו המילואימניקים השקופים
לפני יום ההוקרה לחיילי מילואים הכין משרד הביטחון בדיחה רעה בדמות הכבדת הנטל. מזמן הפכנו לאזרחים סוג ב'
אני כותב לכם כאן את הדברים שאשא היום בוועדת החוץ והביטחון בכנסת, במסגרת יום ההוקרה לחיילי המילואים, כדי לנסות להפיל אסימון חשוב למובילי המדיניות. צבא המילואים קורס. כבר לפני שנה עלו לכנסת עשרות מג"דים, חיילים ואזרחים, שהזהירו את חברי הכנסת בצורה שעוד לא נשמעה בכנסת מאז ומעולם לגבי נושא המילואים, בצורה שגרמה לכולנו להזדעזע.
עוד בערוץ הדעות של ynet:
ליל הבדולח זה לא / שאול רוזנפלד
מחשמלים למוות את חיפה / יוסי בן ארצי
מג"דים במילואים אמרו בדיוק לפני שנה בכנסת: "מפטרים לנו חיילים ב-SMS בזמן מלחמה, סמג"דים לא מוכנים להתמנות למג"דים". עוד סיפרו ש"המג"דים במילואים מתלבשים בחניונים מרוב בושה, ומשמיטים את העובדה שהם מג"דים מקורות החיים שלהם". מיטל, אשת מילואימניק, טענה בדיוק לפני שנה, את מה שטוענות רבות מבנות הזוג: "כשהאבא יוצא למילואים, המשפחה נכנסת למלחמה". קצינים בכירים בצבא לא מפסיקים לומר מעל כל במה בשנים האחרונות: "צבא המילואים קורס, ההתנדבות תיגמר".
אז אמרו. כפי שחששנו כולנו, הכלבים נובחים, והשיירה עוברת. עבור רבים מחברי הכנסת, הייתה זו עוד אפיזודה חולפת, אזרחים שבאו להציג להם עוד הצגה משעשעת. מיד אחר כך חזרנו להיות שקופים. חזרנו להיות שקופים כי ממש לפני שבוע הכין לנו משרד הביטחון הפתעה קטנה, כנראה לכבוד יום ההוקרה. הוא פרסם הצעה משעשעת שבמקרה הטוב תוכלו לקרוא לה בדיחה רעה, ובמקרה הרע "מצבה למערך המילואים, ת.נ.צ.ב.ה".
מטרתה של אותה הצעה, אם אצטט את הכותרת שלה: "הכבדת הנטל שהוקל בחוק המילואים הקודם", לא פחות. אני אחזור על כך שוב כי זה באמת נשמע כמו בדיחה גרועה: "הכבדת הנטל על חיילי המילואים". אבסורד ממש (עוד על ההצעה החדשה של משרד הביטחון בקישור הבא).
חברי כנסת ושרים רבים מודעים לעוצמת הבעיה, אבל לא עושים דבר בנידון. רק בשבוע שעבר פורסם ב"ידיעות אחרונות" שחיילי מילואים בגדוד שריון כתבו מכתב לרמטכ"ל בעקבות הזנחה חריפה וליקויים קשים שהם גילו באימון שלהם. רוצים טיוח וקנוניה? קיבלתם: המדינה ומוסדות הצבא אינם מפסיקים להטיל את האשמה בגין בעיות המילואימניקים על חוק המילואים עצמו, אותו החוק שחוקקה הכנסת כדי להגן על חיילי המילואים.
הלכה התחמושת, הלך האימון
הידעתם? אנחנו עובדי הקבלן של מערכת הביטחון. הצבא משתמש לא פעם בתירוץ "מילואימניקים" כדי לפתור בעיות תקציב. חייל צריך לקבל 54 ימי מילואים בשלוש שנים כדי להתאמן לקראת מלחמה, אבל למרבה הצער הוא מקבל רק 30 יום. הלך האימון, הלכה גם התחמושת (מצטערים, אין תקציב). אופס, הלך גם הביטחון שלכם. יש לא מעט שממשיכים להרים גבה: הפלא ופלא, החיילים עדיין ממשיכים לבוא למילואים. אבל קצינים בכירים מעידים בעצמם - זה לא יימשך לאורך זמן. .
המשרתים, שהם קודם כל 95% אזרחים, פשוט לא יכולים להרשות לעצמם שאותם 5% יחריבו את כל חייהם. תתעוררו! הקצין והחייל, שסביבו המשפחה שלו, החברים שלו, המרצה שלו והמעסיק שלו,כולם עומדים ומחכים ש"מישהו" יפתור להם את הבעיה הזו שנקראת "מילואים". הם יושבים בבית וצופים בעיניים כלות בחדשות שמספרות שעובד נמל מרוויח 50 אלף שקל על שלושה ימי עבודה בשבוע, והם, שנותנים את הדם, הפכו כבר מזמן לאזרחים סוג ב'.
כל תיאור שייכתב כבר לא יהיה מוגזם. לומר אל תתפלאו אם צבא המילואים לא יתפקד במלחמה הבא, זו כבר קלישאה שחוקה. אולי שווה לנסות קלישאה אחרת: אנחנו הפראיירים היחידים שגם מתים. אני מוכן למות מכדור של האויב, אך לא מוכן למות בגלל קמצנות של פוליטיקאים.
ניצן פלס, פעיל למען חיילי המילואים
גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il
לפנייה לכתב/ת 
