גלפנד-מאניה: למה התאהבנו והאם נראה גביע?
שידורים ישירים, דפי אוהדים בפייסבוק ושיחות ברזייה שכוללות מילים כמו צריח ופרש - ההתמודדות של בוריס גלפנד על תואר אלוף העולם בשחמט הביאה את משחק המלכים למיינסטרים. באז כבר יש, אבל מה צריך לקרות כדי שיהיה גם אלוף?
"אני חייב לרוץ הביתה, אנאנד משחק בלבן והמתח הורג אותי", אמרתי לבת הזוג שלי לפני כמה ימים. היא מצדה נאלצה להנהן בהכנעה. אחרי יותר מדי שיחות בנושא היא כבר הבינה את השיגעון. בשלושת השבועות האחרונים התמכרתי וכמעט בכל יום התיישבתי מול המחשב ב-14:00 בדיוק כדי לצפות בשידור חי בקרב על אליפות העולם בשחמט.
שחמט בכותרות:
צריך להודות באמת, המדיום של שידור חי זר במהותו למשחק המלכים. באולפן שממוקם לצד שני המתמודדים בגלריית טרטיאקוב במוסקבה, נאלצים השדרן והפרשן התורן (שחקני עבר סטייל אלי אוחנה ובוני גינצבורג של השחמט), להעביר שלוש שעות שידור מפרכות שרובן המכריע מתמקד בציפייה שמשהו כבר יקרה על הלוח.
בין פרשנות אחת לשנייה על חידושים תיאורטיים בפתיחת המשחק, יוצא השידור להפסקות של עשרים דקות ויותר לטובת מבזקי פרסומות ושיחות ברוסית עם פרופסורים לאמנות שדנים ביצירות השונות הממוקמות בגלריה שבה מתקיים הדו קרב.
למרות זאת, אני ועוד אלפי ישראלים - חלקם עם ידע בסיסי בלבד בשחמט - עקבנו באדיקות אחרי הקרב בין הישראלי בוריס גלפנד לווישוונאתן אנאנד ההודי. אוהדי הפועל תל אביב בכדורגל אף הגדילו לעשות והקימו את קבוצת ה"אולטרס גלפנד" בפייסבוק.
במרבית הזמן הצופים בעיקר מחכים שמשהו יקרה ובמקרים רבים קרה יחסית מעט מאוד. פרט לשני קרבות באמצע הדו קרב הזה, כל שאר עשרת המשחקים הסתיימו בתוצאת תיקו, חלקם אחרי קרב משמעותי, אבל אחרים פשוט בגלל ששני השחקנים הגיעו מוכנים מדי.
בניגוד למשחק בין חובבים, שחמט מקצועני מבוסס באופן כמעט מוחלט על מה שמכונה "ידע תיאורטי". כלומר, סדרה של מהלכים בפתיחת המשחק, שכבר נוסו לעתים במאות או אלפי משחקים קודמים. המטרה במצב עניינים כזה היא להפתיע בכל זאת את היריב, באמצעות מהלך כזה או אחר ובכך להוביל את המשחק לעמדה שתהיה נוחה פחות עבורו.
אם אף אחד מהשחקנים לא מצליח להפתיע או לבצע טעות יוצאת דופן (כפי שקרה לגפלנד במסע ה-14 בקרב השמיני בהתמודדות) ייאלצו הצדדים להסכים לתיקו. זו הסיבה שפרט להתמודדות אחת בלבד, הסתיימו כל המשחקים בדו קרב הזה בהרבה פחות מ-40 מהלכים.
כאן מגיע לידי ביטוי גם ההישג של המועמד הישראלי. אלוף העולם המכהן הוא על פי כל ההערכות שחמטאי טוב ממנו. אנאנד עקף את גלפנד כמעט בכל טורניר גדול ובדירוג העולמי, המבוסס על ניקוד מצטבר (מד כושר), הוא ממוקם במקום ה-4 בעולם. גלפנד נמצא רק במקום ה-20 בטבלה הזו.
זמן המשחקים הולך ומצטמצם
אבל בדו קרב מהסוג שמשוחק כעת במוסקבה יכולה הכנה ראויה לבטל חלק גדול מהפערים. ניתן לומר בפשטות כי פרט למקרים בודדים לא הופתע גלפנד ממהלכיו של יריבו, משום שככל הנראה כבר בחן אותם מראש שבועות וחודשים רבים קודם לכן. גלפנד שנעזר בסוללה של מאמנים ישראלים הגיע מוכן יותר להתמודדות הזו והצליח לנטרל את היתרונות של יריבו.כאן גם טמון החשש לקראת שלב שובר השוויון של ההתמודדות. מחר ב-11:00 ייפגשו גלפנד ואנאנד לארבעה משחקים בקצב של 25 דקות לכל מתמודד. לצורך השוואה, כאשר ניסה אנאנד להפתיע את גלפנד במשחק האחרון של הדו קרב חשב הישראלי זמן כמעט כפול על מהלך אחד בלבד והצליח להיחלץ מהמצוקה.
אם ייוותר השוויון גם בסיום הקרבות הללו, יתמודדו השניים בשני משחקי בזק של חמש דקות לכל שחקן. אם גם כאן לא תושג הכרעה, תצטמצם ההתמודדות למשחק אחד בלבד שבו הלבן יקבל חמש דקות והשחור ארבע. אם המשחק הזה יסתיים בתיקו יזכה השחקן בשחור באליפות העולם.
מה המשמעות של ההארכה הזו? כאשר השעון מגביל את השחקנים, המקום לטעויות הופך משמעותי. הפסימיים יציינו גם כי אנאנד נחשב לאחד מגדולי השחקנים בכל הזמנים בקצב הזה, בעיקר בשל קבלת ההחלטות המהירה והאינטואיציה שלו. לעומת זאת, אם מחפשים מקום לאופטימיות, ניתן למצוא אותה דווקא בתחום הפסיכולוגיה: גלפנד נחשב שחקן יציב יותר שיגיע מוכן גם לרגע ההכרעה הזה.
חשוב לציין שגם אם גלפנד יפסיד מחר, הוא עדיין היה שותף לדו קרב הצמוד ביותר שידעה אליפות העולם בשחמט, והוא תמיד יוכל להתנחם כי במה שמכונה "שחמט בקצב מלא", האלוף המכהן לא הצליח לגבור עליו.
סינדרלה ושמה בוריס
מעבר למשחק עצמו מעניינת השאלה למה הדו קרב הזה עניין כל כך ישראלים רבים? בעיניי, ניתן לתלות זאת בשתי סיבות: הראשונה קשורה בנו הצופים והקוראים - מסתבר שאנחנו כנראה הרבה יותר סבלניים לתחומי ספורט (וכן, השחמטאים מתעקשים לקרוא לעצמם ספורטאים) שאנו לא רגילים לראות בטלוויזיה.בסך הכול, כפי שרבים אוהבים כדורגל, אף שמעולם לא זכו להישגים משמעותיים יותר משער בשיעור התעמלות בבית הספר, כך גם רבים יודעים לשחק שחמט אף שההישג הבולט ביותר שלהם היה ניצחון על סבא או על חבר במילואים. הידע הבסיסי קיים ולכן ההתאהבות בשחמט אפשרית.
אבל הסיבה העיקרית שהופכת את הדו קרב הזה למרתק היא הגבר בן ה-43 שמייצג את ישראל. בוריס גלפנד עונה לכל הקריטריונים של סינדרלה ספורטיבית מקומית. הוא מבוגר יותר מהשחמטאי המקצועי הממוצע ומגיע לשיאו אחרי קריירה מוצלחת, אך לא נעדרת מכישלונות.
הוא עזב את מעצמת השחמט הרוסית לטובתנו והוא באמת מתגורר כאן, מדבר עברית ומתכנן להישאר פה בעתיד (בניגוד לכמה אתלטים או טניסאים שקפצו לפה לרגע). מעבר לכך, הוא גם האנדרדוג המושלם, זה שבכלל לא היה אמור להיות שם, שאף אחד מחוץ לעולם השחמט לא שמע עליו קודם ולכן הסיפור שלו כל כך מרתק אותנו.
לפנייה לכתב/ת 
