דיאבלו 3 - הגיהנום הופך למושך
דיאבלו 3 יפתה אתכם לגיהינום ויגרום לכם להישאר שם, למרות החלק בכם שיצרח - ברחו! ברחו לפני שיהיה מאוחר מדי!
אחר שעות מפרכות, הגעתי סוף סוף אל שיא מסעי: ''אגזוזן'' (לא בהקשר של מילת גנאי לקהילה הגאה, כך קראתי לו, ובאנגלית זה נשמע יותר טוב), צייד השדים שלי, עמד מול אדון הגיהנום, שר השאול, המטריד הסדרתי - דיאבלו. "אין לך סיכוי מולי!", נהמה התגלמות הרוע, אבל אגזוזן שלנו לא ממש התרגש מהאיום. הרי זה מה שאמרו כל אדוני הגיהנום הקודמים רגע לפני שהוא הפיל אותם על הברכיים וכלא את נשמתם המרושעת לעד, זאת אומרת - עד המשחק הבא.
עוד ב- games:
וכך, ביעילות ובמהירות, התחיל אגזוזן לעבוד: דבר ראשון הוא פיזר ברחבי שדה הקרב מכונות יריה אוטומטיות, שריססו את דיאבלו בחיצים. לאחר מכן הוא שטח על פני הקרקע מרבד מלכודות שמאיטות את קצב התנועה של אויבו. כשהכל היה מוכן שמר הצייד המנוסה מרחק מהשטן הזועם תוך שהוא קולע בו שוב ושוב בעזרת רובה קשת מכושף. חמש דקות לאחר מכן הכל נגמר: דיאבלו קרס, השאיר מאחוריו ערמה נאה של שלל נדיר - והעולם ניצל.
לאחר שכל חבריו הריעו לו והוא נאלץ לראות כתוביות ארוכות במיוחד, הציץ אגזוזן בסטטיסטיקה שלו. 20 שעות בדיוק ארכה הסאגה שלו מהעיר הקטנה ניו-טריסטראם ועד להכנעתם הסופית של צבאות החושך. "נו", הוא אמר לעצמו - "עכשיו מתחילה העבודה הקשה באמת".
בדיאבלו 3, כמו בקודמיו לסדרת ההקלק-שסף הפופולרית של בליזארד, הסוף הוא רק ההתחלה. 15-20 השעות שיקח לכם להציל את העולם ברמת Normal הן רק המנה הראשונה, המתאבן. הכיף האמיתי מתחיל אחר כך.
שלא תבינו לא נכון - גם הריצה הראשונה דרך המשחק מהנה: בליזארד הצליחה לרקוח שוב את המינון המדוייק של מפלצות, אפקטי קסמים ושלל מנצנץ שממכר מהדקה הראשונה. אבל מאחר שבליזארד רוצה שתישארו עם המשחק שלה הרבה אחרי שדיאבלו נופח את נשמתו האלמותית לראשונה, המשחק מתוכנן להציג לפניכם את כל קלפיו - ולהפוך מאתגר באמת - רק אחרי שתסיימו אותו ותפתחו רמות קושי גבוהות יותר ומצבי משחק קשוחים יותר.
אבל לפני שנקפוץ לסוף - בואו נחזור להתחלה.
אין כמו ריח נפאלם על הבוקר
דיאבלו 3 נפתח בכוכב נופל. לרוע המזל, ואין לזה שום קשר למזל, הוא נופל בדיוק על הכנסייה של טריסטראם, ופוער בור ענקי באדמה ממנו מתחילים לצאת לאוויר העולם שדים ותפלצות. אם זה לא מספיק כדי להעיד על היותו של הכוכב אות לרעות הבאות, המתים מתחילים לקום מקבריהם ויוצאים במסע גיוס ללא מגבלות גיל ומין. המסקנה ברורה: הרוע חזר לעולם של Sanctuary.
הדרך לגיהינום רצופה הקלקות טובות
כל מי ששיחק בדיאבלו 1 או 2, או באחד מעשרות החיקויים/ממשיכי-דרך שיצאו ב-15 השנים האחרונות, יזהה מייד את נוסחת המשחקיות של דיאבלו 3. מבוכים אקראיים בסביבות שונות, חיסול אלפי מפלצות ופיתוח הדמות בעזרת הציוד שתמצאו והניסיון שתצברו. זו משחקיות שעלולה להפוך מונוטונית, ובליזארד לא מנסה להמציא את הז'אנר מחדש כדי לרענן אותה. היא גם לא מרפדת את דיאבלו 3 ביותר מדי עלילה - למרות שיש כאן יותר מאשר בדיאבלואים קודמים - או דברים אחרים לעשות חוץ מקרב. בליזארד סומכת על יכולתה למצות באופן מושלם את המרכיב הכיפי והממכר של ההקלק-שסף לכדי משחק שלא תרצו לעזוב. האמון שלה בעצמה יש לומר, מוצדק.
לאיזון ולכיף עוזרת גם ההחלטה של בליזארד לשנות את מנגנון העליה ברמות כך שבחירת השחקן מתבצעת בפועל, בשדה הקרב, ולא במסך עליית הרמה, שם הוא אמור לנבא מראש באילו כוחות הוא ירצה להשתמש. מאחר והדמות מקבלת אוטומטית גישה לכל היכולות בעץ שלה, בהתאם להתקדמותה ברמות, ניתן להתנסות במגוון הרבה יותר גדול של כוחות בלי להתחיל חמישה משחקים שונים. מרכיב הבחירה בא לידי ביטוי כאשר צריך להחליט לאיזו יכולת תהיה גישה מהירה.
סוף סוף, ואין סוף
עכשיו נחזור לסוף בו הכל התחיל. הריצה הראשונה על דיאבלו 3 הייתה סוג של טוטריאל. למדתי את השינויים לממשק, איך עובד הציוד, מה עושות ההתקפות הבסיסיות - אבל דילגתי על כל האפשרויות המתקדמות, כמו נפחות וצורפות (כדי ללטש אבני חן שמשפרות את יכולות הדמות). עכשיו הגיע הזמן באמת לקחת את יכולות הלחימה ושפצור הדמות לקצה, ולהתמודד עם כוחות גיהינום מכובדים יותר.
לאחר סיום המשחק ברמת נורמל תוכלו להתחיל לשחק בו מחדש ברמה קשה יותר, עם אותה הדמות. דמויות ניתן לפתח עד רמה 60 (נצטרך לחכות להרחבות כדי להתחזק מעבר לזה, מעבר למציאת ציוד נדיר במיוחד), ומכיוון שבפעם הראשונה שתסיימו היא תהיה פחות או יותר ברמה 30 - יש לה עוד לאן לשאוף אחרי כתוביות הסיום. הביסו את רמת הקושי השניה והשלישית ותפתחו, כמו שאומרים אצלנו במזרח התיכון, את שערי הגיהינום: הרמה הקשה ביותר, אינפרנו, מתוכננת במיוחד להוציא מכם את המיץ בדרך לדיאבלו. ברמות הגבוהות נמצא הבשר האמיתי של המשחק: המבוכים מאוכלסים בשדים חזקים ונדירים הרבה יותר, שיעשו לכם חיים קשים בדרך לסוף מיוזע אבל שמח. בשלב זה מומלץ לצאת לשטח עם קבוצה של חברים במצב הקו-אופ של המשחק.
אם אתם באמת חסרי מורא, תוכלו גם לפתוח דמות הארדקור. זו מתנהגת כמו דמויות במשחקי ה-roguelike הקלאסיים שמהם נולד דיאבלו: לדמות הארדקור יש רק נשמה אחת. בניגוד למוות במצב רגיל, בו פשוט תחזרו לצ'ק פוינט האחרון, עם דמות הארדקור - מוות הוא מוות. לא התכוננתם כיאות לקרב ונפטרתם? אתם מוזמנים להתחיל את המשחק מהתחלה. הייתי רוצה לראות שחקן שמסיים את אינפרנו בהארדקור. אני לא בטוח שהוא יצא שפוי מזה, אם הוא בכלל היה כזה מלכתחילה.
מחוברים
עם כל ההנאה מדיאבלו 3, הוא מגיע עם חתיכת משקולת כבדה (או חוות שרתים) אזוקה לו לרגל, ולמרות ההתמכרות הכבדה שלי אליו בשבוע האחרון, אני מוצא את עצמי מדי פעם יוצא מהמשחק בעצבים ושואל את עצמי "מה לעזאזל הם חשבו שם בבליזארד"? (רמז: כסף, כסף, כסף).
רוב הבעיות נובעות מההחלטה המעצבנת להפוך את דיאבלו 3 למשחק אונליין בלבד. זה אומר שגם אם תשחקו בקמפיין שלו לגמרי לבדכם, תצטרכו להיות מחוברים תמידית לשרתי המשחק. זה יוצר שתי בעיות עיקריות: הראשונה - חייבים חיבור אינטרנט קבוע כדי לשחק. התנתקה לכם לרגע הרשת? המשחק יעיף אתכם לצ'קפוינט האחרון בו עברתם. לפעמים ההתנתקויות אפילו לא קשורות לצד שלכם: "שיהוקים" של שרתי המשחק הם עניין שעדיין מתרחש, גם עשרה ימים לאחר ההשקה, וכמובן - בליזארד יכולה להוריד את השרתים לכמה שעות עבור "תחזוקה", או שהאקר משועמם יכול להפיל אותם.
דיבוב חובבני
הבעיות האחרות של המשחק חמורות פחות, אבל מעט מביכות בשביל אולפן עם עבר מפואר וכמויות מגוחכות של כסף כמו בליזארד: הסיפור שלו די מחריד, עם דיבוב חובבני שגורם לכל הדמויות להשמע כמו שמוקיות. למה בליזארד לא שכרה שחקנים רציניים לעשות את העבודה, כמו שאולפני AAA אחרים עושים? תאמינו או לא, השחקנים רצו יותר מדי כסף לדעתה.
המרחק הקצר בין אהבה לשנאה
עם כל הקושי לסמפט את המשחק והמניעים שמאחורי פיתוחו כפי שהוא, מה אפשר לעשות שמדובר במשהו מוצלח וממכר כל-כך? אפילו ללא מצב ה-PvP המתעכב, שיאפשר לשחקנים להציב את דמויותיהם אלה מול אלה בסגנון משחקי Multiplayer Battle Arena, לדיאבלו 3 יש מספיק בשר לחודשים. המכורים הכבדים כבר הספיקו לרשום לעצמם עשרות ואף מאות שעות בעולם של Sanctuary, והיד עוד נטויה: לא משנה כמה שדים תהרגו, תמיד יהיו עוד.
ישנאו: חובבי הקלק-שסף עם עקרונות
