טכנולוגיות ירוקות בהולנד: העתיד טמון באצות

הולנד היא המדינה שבה הצליחו לראשונה להשתמש במשאבים טכניים כדי לשלוט ביסודות הטבע בצורה כה דרמטית. קרוב למחציתה היה מכוסה פעם במי ים, אך יובש לצורכי מגורים וחקלאות באמצעות מערכות סכרים משוכללות ותחנות הרוח המפורסמות.

כתבות נוספות בערוץ כלכלה ירוקה :

• מפעל השמרים ישלם על זיהום הים 2.6 מיליון
• כולם רוצים את הים: מפת האינטרסים בחופים
• פוטנציאל ל-1.4 מיליארד חביות נפט מול חיפה
  

כך שלמרות המראות הפסטורליים - טבע פראי ונטול התערבות אנושית קשה למצוא פה. חרף זאת, ואולי דווקא בזכות, המדינה הצפונית עושה מאמצים לפתח טכנולוגיות נקיות ולמתג את עצמה כמובילה ירוקה. כעת מעוניינת ממשלת הולנד לקדם שיתופי פעולה כלכליים עם ישראל בתחומים כמו מים, מזון חקלאי, אנרגיה וחדשנות.

במסגרת זו ייערך השבוע כנס בהשתתפות אנשי ציבור ועסקים מהולנד, שעוסקים בעיקר בתחומי גז טבעי, בראשה יעמוד שר הכלכלה, החקלאות והחדשנות ההולנדי. לרגל זאת בדקנו מה יש להולנדים להציע בתחומי סביבה, במסגרת סיור עיתונאים במפעלים ומתקנים העוסקים במחקר ופיתוח בתחום.

תעלה מלאכותית בנמל רוטרדם(צילום: בילי פרנקל)

שחקנית מפתח בשוק הגז האירופי

אחד הנושאים הבוערים בישראל הוא הגז טבעי. בביקור בחברת TNO, שמבצעת מחקר ופיתוח טכנולוגיות עבור חברות והממשלה ההולנדית, גילינו שגם בהולנד - היצואנית הגדולה ביותר של גז טבעי באירופה - מדובר בסוגיה בוערת, שכן חלק ניכר מעתודות הגז כבר נוצלו.

ההתחלה הייתה מבטיחה: ב-1959 התגלה בכרונינגן (Groningen) שבצפון המדינה מאגר הגז הגדול באירופה. המתנה הבלתי צפויה הביאה לגילויי שדות גז נוספים, קטנים יותר, והמדינה החלה לייצא גז. התוצאות היו אמנם "המחלה ההולנדית" ומשבר כלכלי קשה שהגיע בעקבותיה, אולם נדמה כי מאז למדו בהולנד כיצד להתמודד עם הנושא.

מפת שדות הגז והנפט בהולנד(צילום: TNO)

לצפייה במפה בגודל מלא

כיום, רשת הגז המסועפת מחוברת ישירות לכל בית וכ-40% מהפקת האנרגיה במדינה נשענת על גז טבעי. אולם רנה פיטרס (Rene Peters), מנהל טכנולוגיית הגז בחברה, הדגים כי שיא הפקת הגז של הולנד נרשם ב-2010, ובתוך 20 שנה צפויה צניחה משמעותית ביכולת ההפקה - עד שמאגרי הגז יתרוקנו כליל.  

פיטרס מספר כי הם כבר החלו להערך ליום שאחרי, כשהאתגר העיקרי הוא שמירה על עצמאות האספקה. לשם כך מתמקדים בהפקת גז בעומק הים והגברת יעילות הפקה - אתגרים הרלוונטיים למאגרי הגז בישראל. אתגר נוסף ניצב בתחום תשתיות שינוע ואחסון הגז, לצורך מעבר מייצוא גז - למסחר בגז הטבעי. "אנחנו חייבים לוודא שאנחנו יכולים לקבל את הגז, לאחסן אותו מתחת לפני הקרקע, ולהפיק ולמכור אותו למדינות כמו גרמניה ואנגליה" אמר. 

תחום מרכזי נוסף הוא ה-LNG - גז טבעי נוזלי, שמקורר לטמפרטורות של מינוס 160 מעלות והופך לדחוס. פיטרס פירט כי ניתן לאחסן אותו בקלות רבה יותר, ובימים אלה בוחנים בו שימוש חדשני כתחליף דלק בתחבורה. "יש הרבה אתגרים טכנולוגים ובטיחותיים, אבל גם הזדמנויות חדשות שמורידות את עלויות האנרגיה ומפחיתות את הזיהום", אמר. לדבריו, ניתן תיאורטית לפתור מצוקות חשמל נקודתיות כמו בישראל, באמצעות שימוש בכמויות קטנות של LNG שמאוחסנות במיכליות דרך קבע.

פיטרס מציע לישראל ללמוד מהניסיון בן 50 השנה של הולנד בהפקת גז. סימן ראשון לכך כבר ניתן בארץ, עם אימוץ התקינה ההולנדית בתחום. לדבריו, "אולי נוכל לעזור לכם לייצר מערכות תשתיות, חוקים וניהול יעלים, שיאפשרו לישראל להפיק את המיטב מחומר הגלם שלה". הוא התייחס לוויכוח על סוגיית מיקום מתקני הטיפול בגז הטבעי שלחופי ישראל, וציין כי הפתרון הכלכלי הוא לשים, אמנם, את המתקנים על האדמה; אך הדגיש כי "לישראל יש את האתגרים שלה בתחום ואפשר לטפל בגז על פלטפורמה מחוץ לחוף. טיפול בים עולה פי שניים יותר, אבל צריך לחשוב על כל התמונה ולא לקחת בחשבון רק שיקולים כלכליים או טכניים".

לא רק TNO מביעים עניין בתגליות הגז המקומיות. לכנס מחר (ב') עתידות להגיע כ-15 חברות מתחום הגז בהולנד, בתקווה לפתח שיתופי פעולה כלכליים. את הכנס תערוך (KMM (Kurtz Marketing & Management ובמפגש עם נציגיה, ברט ון דר הידן (Bert van der Heide) וסולימן לפקירי (Kurtz Marketing) הם החמיאו להיי-טק הישראלי, וציינו כי באפשרותה של ישראל להימנע מהמחלה ההולנדית, באמצעות שימוש במשאב לתשלום חובותיה והשקעות לטווח ארוך.

מערכת שממחזרת הכל

בבית החולים רייניר דה גראף (Reinier de Graaf) בעיר דלפט, פגשנו במערכת מיחזור ייחודית בשם פארמה-פילטר. תרופות, בדיקות דם, שאריות מזון, מוצרי פלסטיק, ניירות, זכוכיות ואפילו מחטים - הכל נבלע בפתחו של מתקן אחד בגודל מכונת כביסה בשם טונטו. המכסה נסגר, ובתוך 40 שניות אפשר להרים אותו שוב ולהשליך לשם מכל הבא ליד.

פארמה-פילטר - ככה זה עובד: 

מדובר בפיתוח שהתאפשר תודות לחשיבה אחרת. ממציא המערכת, אדוארדו ון דר ברג (Eduardo van der Berg), סיפר כי היא נועדה לאפשר התייעלות בבית החולים ובעיקר למזער את המגע הנדרש מצד הרופאים והאחיות בפסולת רפואית כדי להפחית את סכנות הזיהום בבתי החולים. פסולת זו, שכוללת חיידקים, מוצרי חיטוי, חומרים כימים וחומרים רדיואקטיביים, מצריכה טיפול מוקפד שימנע פגיעה בבני האדם וזיהום של הסביבה.

ה"פארמה-פילטר", שפועלת בבית החולים מאז אפריל 2011, מאפשרת לסלק את כל הפסולת שלו לתוך מתקן אחד שגורס אותה. משם היא עוברת דרך מערכת הביוב הקיימת אל מתקן טיהור שפכים שמחוץ לבית חולים בו מפרידים אותה למרכיביה השונים.

ראשית מופרדת הפסולת האורגנית ומופק ממנה גז מתאן, שמשמש להפעלת המערכת. בהמשך מפרידים את החומרים המוצקים ומנקים את השפכים משרידי התרופות, הבקטריות והווירוסים. המתכות נשלחות למיחזור בחברות חיצוניות, ואילו במים שמתקבלים בסוף התהליך נעשה שימוש חוזר - לשטיפת אסלות והשקייה, למשל. ון דר ברג אמר כי תיאורטית, המים נקיים דיים לשתייה.

המים לפני הניקוי - ואחרי (משמאל לימין)(צילום: בילי פרנקל)

לשם השימוש במערכת, הוחלפו סירי הלילה בבית החולים במושבים חד פעמיים מעמילן, שמושלכים למיחזור בתום השימוש בהם. "זה מפשט את התהליך ומפחית את הסיכון לזיהום", הסביר ון דר ברג, "כעת יש רק שלב אחד שהרופא בא במגע עם החולה - במקום שלושה". גם מערכות הסכום, הצלחות ואפילו המגשים הוחלפו בכאלה שעשויים מביו-פלסטיק ומושלכים אל הטונטו בתום שימוש חד פעמי. למרות הרושם של בזבוז, ואן דר ברג סיפר שכמויות הפסולת יורדת בכמחצית, עלויות ההפרדה נחסכות וכ-40% מצריכת המים מצטמצמת.

עלויות המערכת, שפותחה בתמיכת האיחוד האירופי, עומדת על כ-2.5-2 מיליון אירו לבתי חולים, אולם ניתן לעשות בה גם שימוש במוסדות כמו נמלי תעופה או בתי סוהר. ההשקעה חוזרת בתוך 10-5 שנים, בלי לקחת בחשבון את השפעת הפחתות סכנת הזיהום. "המערכת מאפשרת להפוך את בית החולים למקום בטוח יותר, נקי יותר ויעיל יותר, כי הכול נזרק לפח אחד", אמר ון דר ברג. "בנוסף אנו מפחיתים את ההשפעה הסביבתית של בית החולים ומנקים את הכל בחצר האחורית שלנו".

70 ק"ג עגבניות מקוב אחד מים

בביקורנו נחשפנו גם לטכנולוגיות חדשניות בתחום החקלאות. מזכיר המדינה לענייני כלכלה, החקלאות והחדשנות, הנק בליקר (Henk Bleker), סיפר על שיתוף פעולה חזק בין הממשלה לבין חברות ומוסדות המחקר בשם "משולש הזהב", שמאפשר לקדם חידושים בתחום. בחברת BLGG, למשל, הודגמו טכנולוגיות חדישות לבדיקת טיב הקרקע ומזיקים בתוך 24 שעות ואפליקציות שמאפשרות לחקלאי לקבל מענה מיידי.

ב-Bleiswijk ביקרנו בחממות גדולות וחדשניות מזכוכית, שמאפיינות את המדינה. במקום הודגמו טכנולוגיות לחיסכון באנרגיה, בהן מערכות סולאריות ושימוש חוזר בחום של החממה. בנוסף, החממות מאפשרות לעשות שימוש יעיל במים, שנתפסים לאחר ההשקייה, מטוהרים ומשמשים שוב ושוב להשקייה חוזרת, במקום לזרום לתעלות המים ולזהם אותם. במקום מתגאים כי באופן זה מצליחים לייצר 70 ק"ג עגבניות מקוב אחד בלבד של מים.

גידול עגבניות בחממות(צילום: בילי פרנקל)

גם בליקר התייחס בדבריו לטכנולוגיות בארץ. "שמענו שלישראל יש טכנולוגיות טובות ואנחנו מעוניינים ללמוד מהן", אמר. "להולנד חשוב להשתמש בטכנולוגיות מודרניות לניהול מים ואקלים, ואנחנו יודעים שישראל היא מדינה עם כלכלה פתוחה וחדשות גבוהה בתחומים שונים".

אצות במקום נפט

ענף החקלאות החזק משמש כעת כקרקע לפיתוח טכנולוגיות ביומסה - שימוש בחומרים אורגניים (מבעלי חיים או צמחים) כתחליף ירוק לנפט. קרין ווסטינק (Karin Weustink), סגנית מנהלת יחידה במשרד הכלכלה המתמקדת בפיתוח כלכלת ביומסה, סיפרה כי עיקר עבודתם מתבצעת מול אוניברסיטאות ומוסדות מחקר, במטרה למצוא תחליפים למוצרים מבוססי נפט, למשל ייצור בקבוקי שתייה מביו-פלסטיק.

אצות. תחליף לנפט?(צילום: בילי פרנקל)

בתחום זה עלה הרושם כי האצות הן העתיד. במכון מחקר לגידול מיקרו-אצות שבסמוך לעיירה וונינגן (Wegeningen) ושעובד עם חברות ישראליות בתחום, הודגם כיצד הן יכולות לשמש לייצור דלקים ביולוגים, מוצרים תעשייתיים ומזון. עם זאת, האתגר העיקרי של התחום הוא הפחתת האנרגיה הרבה שמושקעת בתהליך והוזלת עלויות ההפקה הגבוהות, שעומדות על 50 אירו לק"ג.

נמל נקי? כמעט יש דבר כזה

גם בבנייה ירוקה הולנד מתקדמת. כך למשל, הספריה העירונית של אמסטרדם התגלתה כמבנה ירוק, שחוסך כ-40% בצריכת האנרגיה וכ-65% מפליטת גזי החממה לעומת מבנה רגיל. בין האמצעים: נורות חסכוניות, פאנלים סולאריים, הרבה אור שמש ושליטה מוחלטת במיזוג, באמצעות בידוד הרמטי ומים חמים וקרים שמאוחסנים במאגרים מתחת לקרקע ונשאבים לצורכי חימום וקירור.

תאורה חסכונית בסיפריה העירונית(צילום: בילי פרנקל)

אולם נדמה כי האתגר הסביבתי הגדול ביותר היה שער הכניסה לצפון מערב-אירופה - נמל רוטרדם (Rotterdam) - שמשתרע על שטח עצום של 40 ק"מ. המקום, שמעסיק כ-90 אלף עובדים, מהווה נתיב מעבר ראשי לסחורות למדינות אירופה, ובכל זאת נראה נקי ומסודר הרבה יותר לעומת נופי הנמלים בישראל.

בסיור שערך אחראי קשרי העיתונות מינק ון הזן (Minco van Heezen), הוא לא הכחיש את קיומן של מחלוקות מול תושבי האזור, אך הדגיש שנעשים מאמצים מצד הנמל להפחית את ההפרעה, גם מטעמים כלכליים. 

כך, למשל, הוא סיפר על מבצע שנמשך כשלושה עשורים לניקוי מי נהר הריין, שהזדהמו באופן קשה בשנות ה-70, בשיתוף כל החברות והממשלות המוניציפאליות שיושבות לאורכו. "זה היה ארוך ויקר, אבל שווה את זה", הוא אמר. דוגמה נוספת היא חומה גבוהה מפסולת בניין ממוחזרת, ממש בסמוך לנמל, שמעלימה כל זכר לקיומו בצידה השני והפסטורלי.  

אבל את בעיית זיהום האוויר אי אפשר להסתיר מאחורי חומות. אמנם בעיית האבק כתוצאה משינוע ואחסון כמויות הפחם הגדולות נפתרה, לדבריו, באמצעות הרטבתו; אך בהתמודדות עם פליטת פחמן דו חמצני נעשים עדיין ניסיונות. "קידמנו ומימנו פרויקטים לתפיסת פחמן דו חמצני, ריכוז ואחסון שלו, במטרה לעשות בו שימוש חוזר לגידול צמחים או להתססת משקאות", הוא סיפר. "זה ייקח זמן - אבל גם זה לבסוף ייפתר". 

הכותבת הייתה אורחת של ממשלת הולנד

Read this article in English