75% מהתאונות בין מכונית לאופנוע - באשמת נהג
נהגי המכוניות הישראלים אשמים בשלוש מכל ארבע תאונות בינם לבין רוכבי דו-גלגלי, כך על-פי נתונים של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. בשנת 2010 אשמת הנהגים הייתה פחותה משמעותית
לא שמים על הרוכבים: 75% מהתאונות בין מכוניות ואופנועים נגרמות באשמת הנהגים. על-פי נתונים עדכניים של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, רק אחת מארבע תאונות בין מכונית ואופנוע נגרמת באשמת הרוכב. בעבר פורסמו נתונים שהצביעו על אשמה פחותה של הנהגים: ב-2010 אמרו ברשות כי רק כ-50% מהתאונות בין מכוניות ואופנועים, נגרמו בגלל טעות או עבירה של נהג המכונית.
עוד חדשות בערוץ הרכב של ynet:
- הונדה סיוויק האצ'בק במבחן דרכים: למכורים בלבד
ברשות מציינים כי תאונת הרוכבים השכיחה ביותר היא התנגשות "חזית אל צד" - יותר ממחצית מכל תאונות הרוכבים הן מסוג זה. תאונות כאלה מתרחשות לרוב בצומת "T" או בהצטלבות בעלת ארבע זרועות, כאשר כלי רכב מבצע פנייה או חצייה של הצומת וחוסם את דרכו של הרוכב. הסיבה לכך היא ליקויי תשתית, למשל כאלה שמסתירים את הרוכב, או כשל של הנהג - שאינו מצליח להבחין ברוכב, או אף אינו מפנה את המבט לכיוונו.
רכיבה מורכבת יותר מנהיגה
אין מי שיחלוק על כך שרכיבה על כלי רכב דו-גלגלי מסוכנת מנהיגה במכונית. אופנועים וקטנועים הם פחות יציבים ממכוניות, קשה להבחין בהם, והם מציעים לרוכבים הגנה מועטה בלבד. אגב, בעיית ההגנה על הרוכבים היא שגורמת לשיעור מעורבותם הגבוה בתאונות חמורות וקטלניות - שיעור שגבוה משמעותית מחלקם בסך כלי הרכב בישראל. אלא שנתוני הרשות מבהירים כי שיעור המעורבות הגבוה בתאונות, אינו מצביע על אשמה.
ברשות לבטיחות מסבירים כי "מאפייני הרכב (הדו-גלגלי, ש.ה), הסביבה והגורם האנושי תורמים כולם לרמת הפגיעות הגבוהה יותר של רוכבי האופנוע". בכל הנוגע לגורם האנושי, ברשות מציינים כי רוכבים נדרשים לרמת מיומנות גבוהה מזו הנדרשת מנהגים - "תפעול האופנוע מורכב יותר מנהיגה במכונית, מפני שהוא דורש קואורדינציה גבוהה, איזון וכישורים מוטוריים".
בתאונות בין אופנועים ומכוניות, בעיה חמורה במיוחד נובעת מממדיהם של כלי הרכב הדו-גלגליים. בעיית הממדים יוצרת סכנה כפולה: נהגים מתקשים להבחין ברוכבים, ולכן עלולים לחסום את דרכם - למשל בצומת. אלא שגם כאשר מצליחים הנהגים להבחין ברוכבים, הם מתקשים לעתים לאמוד את מהירות נסיעתם ואת המרחק מהם. וזה, כך מבהירים ברשות, "עשוי להוביל להערכת-יתר של הזמן הנדרש למניעת התנגשות העומד לרשותם".
התוצאה של בעיות הבטיחות קשה: מספר הרוכבים שנהרגו בתאונות בין 2007 ו-2011 היה 10% מסך ההרוגים, בעוד חלקם ממצבת כלי הרכב עומד על 4% בלבד. "הסיכוי של רוכב להיהרג בתאונה גבוה פי 3 ביחס לזה של נהג רכב פרטי", כותבים ברשות. אלא שנראה כי בכל הנוגע לתאונות בין אופנועים ומכוניות, הגורם שיוצר את הסכנה הוא הנהג ולא הרוכב, וזאת בניגוד לדעה הרווחת בקרב רבים. ב-25% מסך התאונות של התנגשות עם כלי רכב אחר, אשמים הרוכבים. בתאונות קטלניות מסוג זה, אשמים רוכבים ב-35% מהמקרים.
89% מהרוכבים מזגזגים
נהגי מכוניות מרבים לייחס לרוכבים התנהגויות שליליות, וסקר שערכה הרשות מעיד כי אפשר למצוא לכך עדות דווקא בדברים שאומרים רוכבי האופנועים על עצמם. למשל, 31% מהרוכבים אמרו כי הם רוכבים במהירות גבוהה מהמותר בכבישים עירוניים, ו-29% מהם ציינו כי הם עוברים את המהירות החוקית בכבישים בינעירוניים. 14% אף הודו כי הם מדברים בטלפון סלולארי בזמן הרכיבה.
בסקר התייחסו להתנהגות נוספת, שמרבה לעורר ביקורת מצד נהגי מכוניות: "זיגזוג" בין כלי רכב עומדים או נוסעים. 89% מהרוכבים אמרו כי הם נוהגים לזגזג בין מכוניות עומדות, ו-58% אמרו כי הם עושים זאת גם בין מכוניות נוסעות. ברשות אומרים כי "זיגזוג" היא ההתנהגות המסוכנת השכיחה ביותר של רוכבים, אלא שרק 4% מהרוכבים שהשתתפו בסקר סבורים כי פעולה זה מסכנת את בטיחותם.
ברשות לבטיחות מייחסים להתנהגות הרוכבים משקל כבד במיוחד בתאונות עצמיות - בהן מעורב רק הרוכב. 17% מסך תאונות הכלים הדו-גלגליים הן מסוג זה ועל-פי נתוני הרשות, 56% מהן נגרמות באשמת הרוכבים. בתאונות קטלניות, המצב חמור עוד יותר - ב-69% מהן האשמה היא של הרוכב. ראוי לציין כי תאונות עצמיות מהוות 34% מסך התאונות הקטלניות של כלים דו-גלגליים.
הבעיות הייחודיות לרוכבים, מלמדות כי אף יותר מאשר בסוגי כלי רכב אחרים, חשובה לבטיחותם גישה רב-מערכתית. ברשות אומרים כי יש חשיבות רבה לטיפול ב"גורם האנושי" - הרוכבים עצמם, וגם נהגי המכוניות. למשל, באמצעות שיפור תוכניות לימוד הנהיגה של רוכבים, ופעילות הסברתית לנהגים שתגביר את המודעות לכלים דו-גלגליים. בנוסף, ראוי להתקין תשתיות "ידידותיות" לרוכבים, כמו למשל מעקות בטיחות ייעודיים.
לפנייה לכתב/ת 
