שרליז ת'רון: "מאז גיל 8 רציתי לאמץ ילד"
שנת 2012 מאירה פנים לשחקנית שרליז ת'רון, שמימשה חלום ילדות והפכה לאמא לילד מאומץ. בנוסף חזרה לאקרנים בגדול עם שלושה סרטים, ובראשם מותחן המדע הבדיוני "פרומתיאוס". "לא תוכלו לסבול אותי עוד מעט", היא מזהירה בראיון מיוחד
עוד על "פרומתיאוס" ב-ynet:
- "פרומתיאוס": הנוסע השמיני חוזר בפעם החמישית
- "הנוסע השמיני": מתגעגעים לסגן ריפלי
- אז מה הסיפור של הסרט "פרומתיאוס"?
- אז איך בעצם הגענו לכדור הארץ?
"אני לא נותנת לאיך שאני נראית להכתיב לי את החיים", אומרת ת'רון בת ה-36 בראיון מיוחד ל-ynet. "אני מרגישה שאם הייתי עוברת דרך החיים בהרגשה שהכל מושתת על החיצוניות שלי, זה יכול היה להיות מקום מאוד קשה ובודד להיות בו. ועדיין, אני מרגישה שהחברה היום - לא רק בהוליווד - דורשת מהנשים הרבה יותר משהיא דורשת מהגברים. הרבה יותר קשה להזדקן כאשה מאשר כגבר".
השחקנית הדרום אפריקאית רצתה להיות בלרינה בתחילת דרכה, אך עברה בגיל 19 למשחק בגלל פציעות בברכיים. היא פרצה לתודעה ב-1997 בסרט "מלכודת לפרקליט" לצד אל פאצ'ינו וקיאנו ריבס, וארבע שנים לאחר מכן כבר זכתה באוסקר על תפקידה כזונה והרוצחת הסדרתית איילין וורנוס ב"מונסטר". לצורך כך, שניתה ת'רון את חזותה החיצונית והתכערה - מהלך שלטענת רבים, הביא לה את הפרס.
לאנשים קשה יותר לקחת אותך ברצינות כשחקנית בגלל המראה שלך?
"בוודאי. לי ברור שבהתחלה היה לאנשים קשה להתייחס אליי כאל שחקנית טובה, בגלל איך שאני נראית, אבל לא היתה לי בעיה עם זה. זה דווקא דרבן אותי, וגרם לי לרצות להוכיח את עצמי. אי אפשר היה לצפות שהכל יוגש לי על מגש של כסף. הרי כל אחד מאיתנו צריך להוכיח את עצמו באיזשהו שלב".
בין חיצוניות לחוצנים
הסיבה לפגישה האישית שלנו היא הסרט החדש "פרומתיאוס" של הבמאי הוותיק רידלי סקוט, שייצא בישראל ביום חמישי הקרוב - הפרויקט המרגש ביותר בו לקחה חלק עד היום, לטענתה. מה שהחל דרכו כפריקוול ל"הנוסע השמיני" (אותו ביים סקוט ב-1979) הסתיים כסרט המנותק, כמעט לגמרי, מהמקור. סיגורני וויבר - הלא היא קפטן ריפלי - לא נמצאת בסרט, אולם לצד ת'רון מככבים בו נומי ראפאס, מייקל פאסבנדר, אידריס אלבה, לוגן מרשל-גרין, וגאי פירס.
ב"פרומתיאוס" מגלמת ת'רון את מרדית' וויקרס, אשת עסקים קשוחה, הממונה על תאגיד הענק השולח את ספינת החלל פרומתיאוס (הקרויה על שמו של הטיטאן מהמיתולוגיה היוונית שגנב את האש מזאוס ונתן אותה לאנושות) להתחקות אחר מוצאו של האדם.
איך נוצר הקשר עם רידלי סקוט?
"רידלי דיבר איתי על הסרט לפני די הרבה זמן. לא הייתי פנויה, אבל כשהוא שלח לי את התסריט ידעתי שאני רוצה להיות חלק ממנו. הייתי במלאזיה בעיצומו של מונסון, ורידלי אמר שאני חייבת לקרוא את התסריט תוך שעתיים. לא היה חיבור זמין לאינטרנט, אז הייתי צריכה לטפס על איזה הר עם איש שהחזיק לי מטריה מעל הראש, כדי למצוא חיבור שיאפשר לי לקרוא את התסריט המזדיין הזה.
"בסוף קיבלתי את התפקיד, אבל גם קיבלתי דלקת ריאות לשלושה שבועות. זה היה לחלוטין שווה את זה. ידעתי מהרגע שרידלי התקשר אלי שאני אעשה את התפקיד. איך אפשר להגיד לא לדבר כזה? הרעיון שרידלי חוזר לז'אנר המדע הבדיוני אחרי שלושים שנה נתן לי הזדמנות להיות חלק ממשהו שהרגיש קצת כמו היסטוריה בהתהוות".
איך היה לעבוד עם סקוט?
"יש לו יכולת מדהימה להיות קשוב לשחקנים ובאותו הזמן להיות, בצורה ויזואלית, כל כך ער למה שקורה, לתמונה הגדולה ולמה שצריך לקרות עשרה צעדים קדימה. אתה חייב כשאתה מצלם עם חמש מצלמות כל הזמן".
התוצאה הסופית עומדת בציפיות של ת'רון, כפי שהיא אומרת בהתלהבות: "אני ממש גאה ב'פרומתיאוס'. אני חושבת שהוא פשוט סרט גדול, מאוד מרשים עם אימפקט ריגשי עצום, ומפחיד לאללה". אבל כגודל הציפיות כך גודל הלחץ, לקראת היציאה שלו לאקרנים.
"הכי חשוב בשבילי זה לעשות סרטים שאני שלמה איתם. אי אפשר לשלוט על מה שיגידו המבקרים או מה יקרה בקופות, זה רק יאכל אותך. אז אני עוזבת את הדברים האלה ומתרכזת במה שיש לי שליטה עליו. בעניין הזה אני ברת מזל שאני יכולה לבחור, כי אני לא צריכה לדאוג לשכר דירה. אם הייתי צריכה לדאוג לזה, כל הכפפות מוסרות ואי אפשר להיות בררן".
לא רוצה להתבאס בסרטים
הרצון של ת'רון להיות בשליטה ובשקט נפשי בא גם בדמות חברת ההפקות שהקימה דנבר ודלילה. "הקמתי אותה כי יש לי תיאבון ואהבה ותשוקה לתעשיה הזאת שהולכת הרבה מעבר למשחק. אני מאוד אוהבת את הצד הקריאייטיבי. אנחנו עושים המון סרטים שאני בכלל לא חלק מהם. אני לא יודעת עד מתי אהיה שחקנית, אני לא יודעת מה בדיוק השביל שנועד לי, אבל אני לא עושה את זה כדי לוודא שיהיו לי תפקידים כשאהיה בת 57 ואחרי שני ניתוחי פנים. לא, זה מגיע ממקום הרבה יותר אמיתי - אהבה לסרטים".
ת'רון ידועה בטוטאליות שלה. כשצילמה סצינת לידה ב"הדרך" של ג'ון הילקוט (2009), היא ממש פגעה במיתרי הקול שלה מרב צרחות ברמה ונדרשה לטיפול רפואי, אבל דוגלת במתודיקה. "אני לא שחקנית מתודית. זה כל כך מעייף ומתיש להיות אומלל כל הזמן. באמת, אני רוצה לתת לשחקנים שמשתמשים בשיטה המתודית פרס על כך שהם מצליחים לשרוד את היום. זה לא עושה את העבודה טובה יותר, אני מצטערת, אני מוצאת את זה קצת יומרני.
"גם אני אוהבת לחיות את הדמות, להזדהות איתה, אבל זה לא אומר שאני בתוכה כל הזמן. הרעיון שצריך להיות נפש מעונה על מנת לשחק כמו שצריך הוא לא אמיתי. אם זה הדבר עצמו, אז כולנו נוכל להיות שחקנים כי כולנו יכולים להיות אומללים, וכמה מאיתנו אפילו מאוד טובים בזה. אבל אז איפה בא לידי ביטוי הכשרון?".
ת'רון טוענת שמה שמנחה אותה תמיד בעת בחירת תפקידים הוא הסיפור ואם הוא נשאר איתה לאחר קריאת תסריט וכמובן, הבמאי איתו היא צריכה לעבוד. על פי הסרטים שעשתה עד היום נראה שהיא מנסה למצב את עצמה כשחקנית אופי בסרטים עצמאיים קטנים יותר מאשר כשחקנית בלהיטים קופתיים, ומכאן גם כמות הסרטים שבהם השתתפה. ביניהם בולטים "סלבריטי" של וודי אלן, ו"תקנות בית השיכר" של לאסה האלסטרום.
אבל אחרי הפסקה של כמעט שלוש שנים היא חזרה בגדול עם הקומדיה המרירה "תקועה" של ג'ייסון רייטמן. אולם, "פרומתיאוס" וגם העיבוד המרשים לאגדת שלגיה "שלגיה והציד" (שמוביל את טבלת שוברי הקופות בארצות הברית השבוע)בו היא מככבת בתפקיד המלכה הרעה לצידם של קריסטן סטיוארט ("דמדומים") וכריס המסוורת' ("הנוקמים"). בקרוב תצא לצילומים לסרט החדש של "מקס הזועם" בבימויו של ג'ורג' מילר (טום הארדי יחליף את מל גיבסון בתפקיד הראשי).
מאמצת, לא אמיצה
"אני נמצאת בבכל מקום, הא? לא תוכלו לסבול אותי עוד מעט". אחת הסיבות לנוכחות המוגברת שלה בכותרות היא הגיחה שלה בטורי הרכילות. שנתיים אחרי שסיימה את הזוגיות ארוכת השנים שלה עם השחקן האירי סטיוארט טאונסנד, אימצה תינוק בשם ג'קסון. במפתיע ובניגוד לרוב הקולגות שלה, אין לת'רון בעיה לגעת בנושא בפתיחות מרשימה.
איך ההרגשה להיות אמא בפעם הראשונה?
"אני לא ממש יודעת. דיברתי עם המון חברות שלי שלאחרונה הפכו לאמהות, ואני חושבת שהדבר העיקרי שכולן דיברו עליו היה שההרגשה היא נורא טבעית ושתמיד זה היה אמור להיות. אין פה שום דבר מפתיע עבורי פרט לעובדה שאתה בשוק שהלב שלך יכול להכיל כזה משקל של אהבה. אבל חוץ מזה זה מרגיש כאילו אני והבחורצ'יק הקטן הזה תמיד היינו אמורים להיות ביחד".
מתי הבנת את זה?
"תמיד ידעתי שאני רוצה לאמץ. תמיד. זה לא היה עבורי מן מוצא אחרון, אפילו אם הייתי בזוגיות הייתי הולכת בדרך הזאת, ואני בטוחה שעוד יהיו לי גם ילדים משלי. אמא שלי מצאה מכתב שלי מגיל שמונה בו כתבתי שאני רוצה לאמץ ילד. זה בטח נבע יותר מזה שכילדה רציתי אח, אבל תמיד הייתה לי מודעות לכך שאני רוצה שיכנס לחיי ילד באמצעות אימוץ".
איך זה מסתדר עם זה שאת עובדת יותר בימים אלה?
"אני חושבת שאפשר לשאול את זה כמעט כל אמא שעוסקת בעוד משהו, והיא תגיד לך שזה תמיד בא ביחד - כל הלחצים. הילדים אף פעם לא באים כשהכי נוח, זה תמיד קורה בתקופה הכי עמוסה. אבל אני חושבת שזה יותר טוב ככה, כי זה מכניס את הכל לפרופורציות נכונות".
