אחרי 30 שנה: פגשו רופא שקבע מות בנם בלבנון
מנחם ואסתר שמואל פגשו לראשונה את פרופ' עוז שפירא - אז רופא גדודי והאחרון שראה בחיים את בנם בועז שנהרג מפגיעת פגז במלחמת לבנון הראשונה. "הוא ספג את כל הרסיסים והחייל שבו טיפל ניצל", סיפר להם הרופא
לא בכל יום מזדמן למשפחה שכולה לפגוש את מי שהיה עם יקירה ברגעיו האחרונים. וכשזה קורה אחרי שלושה עשורים, המפגש מרגש במיוחד. היום (ד'), ביום מורשת קרב של חיל הרפואה לציון 30 שנה למלחמת לבנון הראשונה שנערך בכפר בלום, זה קרה לראשונה למשפחת שמואל, שפגשה את הרופא שקבע בשדה הקרב את מותו של בנם בועז ז"ל.
שמואל, חייל בסדיר, היה החובש של פלוגה ג' בגדוד 12 של גולני והוצב בפאתיה של ביירות. הוא נהרג ביוני 1982 אחרי שספג רסיסי פגז, בזמן שטיפל בפצוע אחר, ומי שקבע את מותו היה פרופסור עוז שפירא, כיום מנהל מחלקה לניתוחי חזה ולב בבית החולים הדסה עין כרם, שבמלחמה היה הרופא הגדודי.
"בבועז לא היה כל כך מה לטפל כי הוא נפגע פגיעה אנושה", הסביר פרופ' שפירא. "הוא חטף פגיעה קטלנית מפגז ונהרג במקום ליד שדה התעופה של ביירות. הוא היה איש מיוחד, צנוע וחובב טבע. הוא היה אנטי-טיפוס של הסטריאוטיפ של חייל גולני, בחור שקט, ממושקף, קטנצ'יק, אבל הוא היה הכי גולני. כש'האחוק' שלו נפצע הוא ירוץ בשבילו בשדה הקרב גם אם יסכן את החיים של עצמו".
עוד בחדשות ynet:
פרופ' שפירא שפך אור נוסף על נסיבות התקרית שבה נהרג שמואל. הוא תיאר כיצד דילג בועז משוחה לשוחה כדי לטפל בפצועים, כשברקע עפים פגזים לכל עבר. "ההתקדמות הייתה בצעדים קטנים כדי להדק את החגורה סביב ביירות", סיפר. "הגדוד היה מפוזר בשוחות עם כוחות שריון והנדסה כדי לאפשר לכוחות נוספים לעלות בכביש ביירות-דמשק. באותו יום נהרגו תשעה חיילים מפגיעות ישירות של פצצות מרגמה סוריות.
"בועז חטף פגז כשטיפל בחייל נוסף שהתחפר בשוחה. בהפגזה כזאת הדבר היחיד שאתה רוצה לעשות זה להתחפר כמה שיותר בתוך האדמה, אבל הוא עבר משוחה לשוחה תוך כדי עד שנפל לידו פגז, הוא ספג את כל הרסיסים והחייל שבו הוא טיפל ניצל. מבחינתי זו גבורה עילאית, כרופא אני יכול רק להעריץ את זה גם מבלי להיכנס לפוליטיקה של מהם יעדי המלחמה".
הקשר בין הצדדים נוצר ביום הזיכרון השנה. הוריו של שמואל, אסתר ומנחם, פגשו את קצין הרפואה הראשי של צה"ל, תת אלוף איציק קרייס, וביקשו ממנו להפגישם עם פרופ' שפירא. "כשהייתי בבוסטון שלחתי לו מסרון לארץ ושאלתי אותו אם הוא היה במלחמת שלום הגליל", מספר תא"ל קרייס. "הוא נבהל והתקשר אליי בחזרה. כששאלתי אם הוא מכיר את בועז שמואל, שפירא התחיל לגמגם והשתתק. תבין, מדובר בבן אדם שבמקצועו מנסר חזה של אנשים".
היום נפגשו האב השכול ופרופ' שפירא לראשונה. "הוא יכול היה להישאר בתחנת האיסוף הגדודית, אבל רצה להיות עם האנשים בשטח", אמר האב מנחם. "בגלל שהוא רץ מפצוע לפצוע הוא לא הספיק לחפור לעצמו שוחה. בועז היה ילד טבע שיכל לקחת איתו קלקר מים ולרדת איתו שבוע לסיני".
למפגש המרגש היה גם צד שלישי. שבוע לפני ששמואל נהרג הוא הספיק להציל את חייו של הפצוע
רוני כהן, אז מפקד מחלקה בהנדסה, שאיבד את שתי רגליו. על פעולה זו קיבל צל"ש. "היינו צריכים לעלות לרמת נבטיה והפלוגה של בועז נתנה לנו חיפוי", סיפר כהן. "כשעליתי על מוקש הוא הוציא אותי משם והציל את החיים שלי. אחר כך הוא בא לבית החולים ואמר 'אני בועז שמואל, החובש שטיפל בך'. הוא השאיר טלפון ונעלם. כמה שנים לאחר מכן הייתי הסנדק לאחד הנכדים של משפחת שמואל".
לפנייה לכתב/ת 
