צובעים את ישראל בוורוד

שבוע אירועי הגאווה בעיצומו ולצד החגיגות נשמעות שוב הטענות נגד מארגני האירועים על כי מצעד הגאווה והאירועים הנלווים בארץ ובעולם מטעם עיריית תל-אביב ומשרדי החוץ והתיירות משמשים את ממשלת ישראל כעלה תאנה לעוולות שהיא מבצעת כנגד הפלסטינים. גם בכנס "סקס אחר" שהתקיים לאחרונה באוניברסיטת תל-אביב הוקדש מושב מיוחד לטענת ה"פינק-וושינג" - אותה טענה שלפיה ישראל משתמשת ביחס הליברלי שלה כלפי הקהילה הגאה על מנת "לכבס" בדעת הקהל העולמית את המשך הכיבוש ואת הפגיעה בזכויות העם הפלסטיני.

דומה כי הטוענים ל"פינק-וושינג" אינם מבינים את מטרת פעילות ההסברה הגאה בחו"ל ואת משמעות הסיקור הבינלאומי הנרחב לו זוכה מצעד הגאווה. פעילות זו נועדה בראש ובראשונה לקדם את מעמד הקהילה הגאה בישראל. אנו חיים היום באחת המדינות המתקדמות והנאורות בעולם בכל הנוגע לזכויות הומואים ולסביות, אך מציאות זאת לא נוצרה מעצמה. עד לפני פחות מ-25 שנה נחשבה הומוסקסואליות לעבירה פלילית בישראל. בשני העשורים האחרונים נוהלו מאבקים אישיים וציבוריים רבים להשגת יחס שוויוני לקהילה הגאה. היו אלה מאבקים קשים וממושכים, וחלקם (כמו המאבק על הזכות להורות) עדיין בעיצומם.

עוד בערוץ הדעות של ynet:

זה הכיבוש, טמבל / חגי אלעד

מכתב לאחי מגבעת האולפנה / דינה אברמסון

קהילה שתורמת למדינה. מצעד הגאווה בשנה שעברה(צילום: עופר עמרם )

הניצחון במאבקים אלה הושג במידה רבה בזכות ההשקעה הרבה בשינוי דעת הקהל כלפי הקהילה הגאה. הדברים האיומים הנאמרים כיום על-ידי ח"כ ניסים זאב וחבריו היו בעבר נחלת קבוצות רבות בישראל. לאורך השנים הוכחנו לציבור הרחב שהקהילה הגאה היא קהילה שתורמת רבות למדינה, ושחבריה הם חלק מרכזי מהמארג החברתי על כל רבדיו: בצה"ל, באקדמיה, בתקשורת, במקצועות החופשיים ובכל מקום אחר. השינוי העצום בדעת הקהל, הוא זה שהוביל את הקהילה הגאה בישראל לשוויון כמעט מלא.

המאבק לא הסתיים. השוויון כמעט מלא, אך עדיין אינו מלא. יש עוד נושאים שבהם קיימת אפליה מבנית של הומואים ולסביות. יש עוד קבוצות גדולות בחברה הישראלית שבהן אדם אינו יכול לחיות באופן חופשי על פי נטייתו המינית. את המאבק הזה ניתן לנהל בשתי דרכים: האחת - לשבת מהצד, לצקצק בשפתיים ולקטר על מר גורלנו. השנייה - לפעול מתוך המערכת ולגרום לה להשתנות.

הפעילות ההסברתית והשיווקית שמקיימת הקהילה הגאה בתל-אביב, ברחבי ישראל וגם בחו"ל, לא התחילה בברכת הממסד הישראלי. להיפך. בשנים הראשונות התמודדנו עם כתף קרה מצד משרדי הממשלה. איש הציבור היחיד שנרתם למהלך היה ראש העיר תל-אביב, רון חולדאי, שהשקיע מכספי העירייה לקידום מאמצי השיווק בעולם. "פינק-וושינג" בוודאי לא היה כאן. רק לאחר שמאמצינו נשאו פרי, התיירות הגאה לישראל החלה לפרוח ותל-אביב הוכתרה כיעד התיירות המוביל בעולם להומואים וללסביות, הצטרפו משרדי הממשלה לעגלה המנצחת של השיווק הגאה.

הממסד הישראלי מבין היום שהקהילה הגאה היא קהילה חשובה ומרכזית שתרומתה למדינה לא תסולא בפז. מתוך ההבנה הזאת יש ביכולתנו להשלים את המאבק להשגת שוויון זכויות, ולסלק את שאריות האפליה שעוד נותרו. בסופו של דבר, מפעילות זו - גם המדינה וגם הקהילה הגאה ייצאו מנצחות.

ומה לגבי זכויות הפלסטינים ומיעוטים אחרים בישראל, אשר בשמם מדברים תומכי טענת ה"פינק-וושינג"? ראשית, הטענה כאילו אסור לאנשים שוחרי חופש ושלום ליטול חלק בהסברה הישראלית כל עוד לא סולקו כל העוולות במדינה, מופרכת מיסודה. לכל מדינה יש יתרונות ויש חסרונות, ומותר לנו, כמו לכל מדינה אחרת, לחגוג את יתרונותינו בצד המאמץ הבלתי פוסק לתקן את חסרונותינו. שנית, הפיכתה של הקהילה הגאה לקהילה אהודה הזוכה לחיבוק הממסד, משפיעה בסופו של דבר על רמת הסובלנות של החברה הישראלית כלפי האחר והשונה. ההישגים של הקהילה הגאה סוללים את הדרך גם לקהילות אחרות. לכן, פעילות השיווק הגאה תורמת לא רק לחברי הקהילה אלא לקידום הסובלנות בכלל ולהשגת שוויון זכויות כולל ואמיתי בישראל.

הכותב הוא פעיל גאה ותיק ומתאם אירועי הגאווה בעיריית תל-אביב-יפו

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il