"ככל שאני מתבגרת, אני צריכה להיות יותר לבד"
השחקנית הגרמניה מרטינה גדק בת 50 אבל לא נותנת לגיל להטריד אותה וממשיכה לככב בסרטים, ביניהם "מאחורי הדלת" לצד הלן מירן. "ישנם אנשים שפוחדים לא להראות טוב. אני לעומת זאת לא רוצה לעבוד על חיצוניות", היא אומרת בראיון
עד שנות ה-2000, מרטינה גדק הייתה שחקנית מפורסמת ומוערכת במולדתה גרמניה, אבל שמה לא היה מוכר לקהל הבינלאומי הרחב. ואז הגיע "המטבח של מרתה" בו היא גילמה שפית מצליחה ו"חיים של אחרים" - הסרט עטור האוסקר לסרט הזר המצטיין על אימי משטר השטאזי בגרמניה המזרחית, וגדק המרשימה בעלת הנוכחות הפכה לשחקנית ידועה ברחבי הגלובוס.
"'חיים של אחרים' פתח לי הרבה דלתות ובזכותו התחלתי להופיע בהפקות בינלאומיות", הודתה גדק, בראיון שנערך בפסטיבל ברלין האחרון. "הרבה אנשים ראו את הסרט הזה, וכשהם מבינים שאני כוכבת הסרט הזה, העיניים שלהם נפתחות. כולם שואלים למה אני לא הולכת להוליווד, אבל אני לא רוצה לעשות סרטים ממוחזרים או כאלה שמראש מחליטים שהם יעבדו. אני גם לא מעוניינת שיגידו לי: 'תעשי ככה וככה וככה, בביטחון כזה'.
הטריילר של "חיים של אחרים". פרץ דרך ב-2006
אני באה מבוואריה וגדלתי באזור כפרי - כילדה הייתי צריכה את הבדידות שלי ולתקשר עם דברים שהם לא קשורים לאנשים שיגידו לי מה לעשות ומתי לעשות. וכיום, כשאני עובדת על תפקיד אני עובדת על הסצנה לבד ואני צריכה למצוא בעצמי את המקום שלי. בכלל, ככל שאני מתבגרת, אני צריכה להיות יותר לבד".
לא תלויה יותר באחרים
גדק, בתו של סוכן מכירות, ממהרת להבהיר ולתקן את הרושם, וטוענת שלא הייתה לא ילדות עצובה או בודדה. "גדלתי במשפחה אוהבת. היתה לי ילדות שמחה והורים שלי לא היו דתיים, אבל בבוואריה יש אווירה דתית. כיום אני אדם מאמין. הגעתי לברלין בשנות ה-70 ונרשמתי ללימודי ספרות, אבל החלטתי שאני רוצה לעשות עוד משהו חוץ מלהפעיל את המוח ונרשמתי ללימודי משחק.
"ברלין בשנות ה-70 היתה מאד ליברלית מאד חופשית גם שנות ה-80 היו מאד שיקיות, היפיות כאלה. אפילו דיוויד בואי היה שם וזו הייתה תקופה מעניינת, שהשפיעה גם עלי. כשהחומה נפלה מצאנו את הזהות שלנו וחזרנו לחיים נורמליים".
גדק חגגה בספטמבר האחרון 50 לכינונה, והיא חשה שהיא נמצאת כעת בתקופה טובה. "אין למספר הזה שום משמעות ושום קשר אלי. מה שמעניין אותי זו ההתפתחות שלי כאדם - אם אתה עוצר את עצמך מלהתפתח בניסיון לשמור על גיל צעיר או חזות צעירה, זה לא נכון בעיני.
"אני אוהבת להיות בוגרת ולקחת אחריות על חיי ועל איזה מטרה אני משרתת בעולם. אני לא תלויה באחרים כמו שהייתי תלויה בצעירותי. אני נותנת לעצמי עכשיו לסמוך יותר על אנשים. אני גם מרשה לעצמי לחשוב באופן יותר חיובי. הבנתי שחשוב לנהל דיאלוג מול אלה הנמצאים מולנו. מצד שני זה לא עינינו של אף אחד בת כמה אני. למה אנשים צריכים לדעת מה הגיל שלי. האם זה בגלל שאני אישה?".
לגדק אין הרבה זמן לחגיגות, בגלל שהיא עסוקה במיוחד ונעה מהפקה אחת לשנייה בקצב מסחרר. בשנים האחרונות היא הופיעה בסרטו של רוברט דה נירו "שומר המדינה", וכן בסרט הגרמני "כנופיית באדר מיינהוף". בקרוב נראה אותה בסרט צרפתי לצידה של איזבל הופר.
פותחת דלתות
בשבוע שעבר הגיע לישראל אחד מסרטיה האחרונים של גדק - "מאחורי הדלת", אותו ביים הבמאי ההונגרי הוותיק אישטוואן סאבו ("מפיסטו", "הנוסן", "סאנשיין"). עלילת הסרט המבוסס על ספרה של מגדה סאבו מתרחשת בהונגריה הקומוניסטית של שנות ה-70. גדק מגלמת סופרת מפורסמת שעוברת עם בעלה לבית חדש, ומתחילה להעסיק את השכנה הזקנה (הלן מירן) כסוכנת הבית.
מרטינה גדק והלן מירן בטריילר של "מאחורי הדלת"
סוכנת הבית היא אישה מסתורית, קפריזית, מוזרה, שלא מתירה לאיש להיכנס לביתה הצנוע, ורק מארחת אנשים על המרפסת. במהלך העלילה, נוצרת מערכת יחסים טעונה ומורכבת בין הסופרת לעוזרת. הסופרת גם מנסה לפענח את סודותיה, שקשורים בין היתר למלחמת עולם השנייה.
"הסופרת לא כל כך מבינה את עולמה של האישה השנייה, והסרט עוסק בין היתר בדרך בה אתה לומד להתייחס לאנשים הנחותים ממך מבחינה חברתית. העבודה עם סאבו היתה מרתקת. הייתי צריכה להיות מאד מדויקת כדי למצוא את הטון הנכון של התנהגות הדמות שלי, וגם הייתי צריכה למצוא את השינויים העוברים עליה".
השאלה המתבקשת היא האם זה לא מלחיץ לעבוד מול שחקנית ברמה של הלן מירן?
"נהניתי מאוד לעבוד איתה. אני מעריצה אותה כבר הרבה שנים. ושמחתי לגלות שהיא פשוט מדהימה. מנקודת מבט מקצועית, הלן עסוקה באיך היא משחקת ואיך היא יוצרת את הדמות ולא באיך שהיא נראית, או בכמה שהיא יפה. ב'מאחורי הדלת' היא לא נראית טוב במיוחד, ויחד עם זאת בחיי היום יום, אתה יוכל לתפוס אותה בביקיני אדום.
"היא יודעת בעבודה איך לחשוף את העושר של הנשמה, היא ממש מאסטר בעבודה שלה. תמיד אהבתי שחקנים בוגרים ואני חושבת שהם יפים. לדעתי אנשים אמיתיים הם אנשים יפים. אני אוהבת אמת. תמיד עבדתי מן הפנים החוצה".
גם לך לא חשוב איך שאת נראית בסרטים שלך?
"כשאני משחקת לא איכפת לי איך אני נראית. לצערי, ישנם אנשים שפוחדים לא להראות טוב. אני לעומת זאת לא רוצה לעבוד על חיצוניות. זו לא העבודה שלי, וזה לא חשוב לי".
גם ב"מאחורי הדלת" וגם ב-"Die Wand", אותו עשית לאחרונה, הצמידו לך כלב. לא חששת שהם יגנבו כדברי הקלישאה את ההצגה?
"בהתחלה לא גיליתי עניין בכלבים הללו, כי אני לא מתעניינת בכלבים, אלא בעבודה שלי. האמת שקצת קנאתי, כי אני יודעת שכלבים זוכים ליחס מועדף והקהל אוהב אותם יותר. בשני הסרטים שהזכרת, גיליתי שאני והכלבים מחבבים אחד את השני. בסוף היה לנו חיבור מאד עמוק והכלבים קיבלו אותי כקולגה וזה היה מאד נחמד להתקבל על ידי בעל חיים, בגלל שהם הם בדרך כלל לא ממש מקבלים אותך".
