"זנזורי": הבדיחות צולעות אבל הבהמיות מקסימה
הסדרה הקומית החדשה "זנזורי" עם יובל סמו - מזיעה ממאמץ וכוללת אחוז גבוה מדי של פאנצ'ים לא מצחיקים. ולמרות זאת, סמדר שילוני מציעה לתת צ'אנס ליוצרים הנועזים ולכישרון של סמו, ואולי סוף סוף נלמד לאהוב את הישראלי המכוער
פיני זנזורי הוא מורה נהיגה ביבנה, שכבר לא ישלח על ידי משרד התיירות למסעות הסברה ברחבי העולם. במקום זה הוא מסתובב ברחבי בית המשפחה ומקום העבודה שלו ומפזר את הקסם הבהמי שלו לכל עבר. לפעמים הוא מקנח בנפיחה.
ביקורות טלוויזיה נוספות ב-ynet:
'ערב זהר וגנר' בערוץ 8: מציצנות היא לא תירוץ
"ארץ נהדרת": לא מצחיקה, סתם מתאכזרת
"היפה והחנון 3": שובו של הריאליטי שיש לו הכל
פיני זנזורי מגלה בגיל 40 שהוא בעצם מאומץ, ושכל הגברים במשפחת המקור שלו לא שרדו הרבה אחרי גיל 40, ככה שנשארה לו על הנייר שנה, מקסימום שתיים, כדי למצות את מה שאפילו הוא יתקשה לכנות חיים. פיני זנזורי לא טמבל. הוא מסיק את המסקנות ויוצא למלא את חייו בכל מה שיצטער על ערש דווי שלא עשה. נתחיל בלחרבן לבוס שלו על הראש.
גם אחרי הצפייה ב"זנזורי", שעלתה אתמול (שני ב-yes comedy ,20:40), אני עדיין לא מצליחה לפענח את ה-DNA שעומד בבסיס הסדרה. קומדיה, ברור, ועדיין, באיזו שפה? לאורך כל הפרק הראשון מתחשק לי לשלוח יד לדג הבבל שבאוזן שלי ולוודא שהוא עדיין שם, כי אני לא מצליחה להיפטר מהתחושה שיש שם משהו שחומק ממני, ועם פיין טיונינג קטן גם אני אבין מה פה מצחיק.
אפשר לפרק את התחושה לכמה גורמים: נתחיל בסמו, שהוא פנינה אמיתית, ועל זה יש סוג של קונצנזוס. הבנאדם הוא קומדיה בעצם הנוכחות שלו. כל פריים שלו, במיוחד בדמות הישראלי המכוער ששיכלל במהלך השנים, שווה זהב. הרעיון - להיט. מרים להנחתה בנושאים הבונים את משבר גיל 40: חרדת מוות, מיאוס בחיים הנוכחיים והפנטזיה להפוך את החיים האלה למסע ארוך ואנוכי של הגשמת משאלות. ונכון, זאת סדרה שמטפלת בנושאים האלה באמצעות גיחוך והקצנה. מכירים דרך יותר טובה?
גם הויזואליה של "זנזורי" בסך הכל קורצת. נכון שטביעת האצבע של הבמאי בן בכר, שמביים גם את "ארץ נהדרת", מסייעת לפרק להיראות כמו מערכון ארוך של התוכנית ההיא, אבל אפשר לזהות בבימוי ובצילום גם משהו לא בנאלי, על גבול הקומיקס, דבר נועז במונחים ישראלים.
הוא מאפשר לשחקנים מסביב - לסמו, עירית קפלן האלוהית בתפקיד אשתו חני, דני גבע המצוין בתפקיד חבר הילדות - למשוך עד הסוף את קצת החוט הגרוטסקי שהסדרה מאפשרת להם, ולאפשר לראות שהם עפים על זה. בייחוד קפלן.
אבל, ויש אבל, משהו לא לגמרי מתיישב במקום. פיני זנזורי הוא עדיין לא דמות שגורמת לי להתעניין בה, והרזומה הטלוויזיוני של השנים האחרונות הוכיח שדמות ראשית לא חייבת להיות חיובית כדי לגרום לנו להתעלף מולה בהערצה. כלומר משהו חסר. השפה החדשה יחסית שהיוצר (יובל פרידמן) מנסה לשרש פה, לא מתקשרת עם הישראליות הגסה של זנזורי, וגם העובדה הפשוטה שאחוז גבוה מידי של הפאנצ'ים לא עושים את העבודה - היא בעוכרי הפרק הראשון.
"זנזורי" מזיעה, ויקח לה עוד קצת זמן על ההליכון לפני שהיא תעשה ריצה חיננית ונטולת מאמץ. יחד עם כל זאת, נדמה ששווה לתת לה את הזמן הזה, כי עם קצת סינכרון ואינרציה - עשוי לבקוע ממנה ברבור. כולנו נמות מתי שהוא. במקרה של זנזורי המוות צפוי להקדים. נקווה שבמקרה של הסדרה הזאת, הוא יהיה קצת יותר גמיש.
