גירוש, כי אין דרך אחרת
גם לנו, תושבי השכונות בדרום תל-אביב, נצבט הלב לראות את הגירוש, אבל אנחנו מבינים שמי שירחם עליהם, יתאכזר אלינו. שרים וח"כים, את הצעקות והדיבורים תשאירו לנו. אתם תעשו
בימים האחרונים אנחנו עדים לתמונות לא נעימות בתקשורת מרחובות השכונות שלנו בדרום תל-אביב. ברור לגמרי שלראות שוטרים מוציאים אנשים מביתם, משפחות מתפרקות וילדים בוכים זה לא דבר שאנחנו כבני אדם, קל וחומר כיהודים, אוהבים לראות.
גם לנו, תושבי השכונות, שרואים הכול ליד הבית, נצבט הלב לרגע. אבל אנחנו חוששים מאוד ממה שעומד להיות כאן ומבינים שאין ברירה אחרת. הדרום-סודנים הם מיעוט מזערי בקרב הזרים, והבעיה עוד לא קרובה להיפתר. חייבים לפעול כאן מהראש ולא רק מהלב, כי מי שמרחם עכשיו עליהם, מתאכזר אלינו.
עוד בערוץ הדעות של ynet:
א' אוהל, ט' זה טרור / יגאל וולט
מכרו את הסופרים הצעירים בשקל / גלית דהן קרליבך
הבעיה הזו מורכבת מאוד. באופן לא מפתיע, רק לאחר שעלתה סוף סוף לכותרות, זכינו לשמוע פתאום מחברי הכנסת והממשלה מגוון הצעות לטיפול, מ"גירוש מיידי של כל המסתננים!", ועד "רק תנו להם אישורי עבודה, והם לא יפשעו יותר".
חברים יקרים, מדובר במצוקה אמיתית וכואבת משני הצדדים. עזבו לרגע את כל הפוליטיקות, מדובר באנשים. להפריח סיסמאות לאוויר זו לא חכמה גדולה. נסו לחשוב רגע - האם מה שאתם מציעים הוא ריאלי? האם יפתור את הבעיה?
לפני כשבועיים הייתי בישיבת ועדת הפנים בכנסת. היה דיון סוער. הרבה אמוציות, טענות והשתלחויות רצו סביב השולחן בטונים גבוהים, אבל אני רק ישבתי מאחור וניסיתי להבין מי נגד מי ולמה. ואני חייב לומר לכם - לא ממש הבנתי. בסופו של דבר, מחברי הכנסת מיכאל בן-ארי מימין, דני דנון, מירי רגב, יואל חסון ושלמה מולה, ועד לניצן הורוביץ משמאל, כולל כל שרי הממשלה - כולם מסכימים על הדבר הבסיסי ביותר: יש בעיה אמיתית וצריך לפתור אותה עכשיו.
מסכימים על הבעיה, רבים על הפתרון
כולם מסכימים שתופעת ההסתננות מאפריקה פוגעת במדינת ישראל. כולם הסכימו שתושבי דרום תל אביב, אילת, ערד, פרדס כץ ועוד לא יכולים עוד להמשיך ולסבול. כולם מסכימים שעל הממשלה לנקוט פעולה מיידית. הבעיה שרבים על הפתרון הראוי. לצערי הרב היה נראה שהמריבות וההתנצחויות כבר מגיעות באופן אוטומטי ללא קשר לנושא או לסיטואציה. וכבר היה מי שאמר על מצבים שכאלה "אל תעצבנו אותי, כבר באתי מעוצבן מהבית".
חברי הכנסת ירו באותו דיון את כל התחמושת שהכינו מראש, ללא כוונה כנראה לחשוב לרגע - אז תכל'ס, מה הכי נכון לעשות כדי לקדם פתרון לבעיה? אנחנו, תושבי השכונות, אמנם בלי שמלה אדומה ושתי צמות, ישבנו ושאלנו - למה? למה אתם צועקים? למה אתם מתעצבנים? אתם הרי מסכימים כולכם שהפתרון צריך להיות ממשלתי, מיידי, ושהוא לא יכול להיות בשכונות שלנו. אז שבו ותחשבו יחד איך עושים את זה.
לא ראינו חשיבה פתוחה או דיון על ההצעות שעלו. כל אחד בא להגיד את מה שהוא חושב, לצעוק קצת, וללכת. ודווקא היו הרבה הצעות (מעשיות יותר או פחות): לתת לחלקם עבודה במקום לעובדים זרים, לפזר אותם במקלטים בשכונות מבוססות יותר, לשלוח אותם לערי אוהלים בדרום, לפתוח במשא ומתן מיידי עם מדינות אפריקה על מנת להחזיר אותם לארצותיהם בשלום, ועוד. חברי ממשלה וחברי כנסת יקרים, תושבי דרום תל-אביב מבקשים מכם - תעשו. לדבר ולצעוק תשאירו לנו, זהו תפקידנו כאזרחים במדינה דמוקרטית. אתם, כנבחרי ציבור, צריכים לעשות. ולעשות זה אומר לחשוב היטב מה צריך, וגם מה ניתן וראוי לעשות.
הפתרון צודק - ומצער
סגירת הגבול היא צעד בסיסי. אבל לגבי אלו שכבר כאן, ברור שהפתרון צריך להיות רב-מערכתי וכמובן מוסרי. בכל מקרה, להשאיר אותם כאן אצלנו זו החלטה שמשמעותה מכת מוות לאופי היהודי הנוכחי של שכונות הדרום ואי-צדק משווע כלפי תושבי השכונות הישראלים שייאלצו לעזוב בסופו של דבר את בתיהם ולהשאיר את האזור כאקס-טריטוריה של מדינת ישראל.
אז כן, צריך להוציא אותם מהערים ובסופו של דבר מהארץ. עם כל הצער, אין שום פתרון צודק אחר. הם נכנסו לכאן באופן לא חוקי, והם יודעים את זה. כמובן צריך לפעול בדרך הומנית ככל האפשר, עם ליווי וסיוע בדרך חזרה והסכם שיגן עליהם בארצם.
ודבר אחרון שחייבים להזכיר. נערי השכונות, יחד עם כל תלמידי ישראל, יוצאים לחופשת הקיץ. הזמן הזה, שבו נערים מסתובבים שעות משועממים ברחובות, מועד לפורענות. בשכונות שלנו, שבהן מסתובבים מהגרי העבודה כל היום בגינות הציבוריות ללא תעסוקה, הזמן הזה נפיץ פי 100. הממשלה והעירייה חייבות לנקוט פעולה מיידית. זו משימה לאומית. מדובר בחיי אדם, לא פחות.
חיים גורן, תושב שכונת שפירא בדרום תל-אביב ופעיל בקבוצת פעילי השכונה
גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il
לפנייה לכתב/ת 
