"דאלאס" 2012: סבון בטעם של פעם

בשנות ה-80, כשהטלוויזיה שלנו היתה גדושה בתוכניות סוערות ומלאות אקשן כמו "שעה טובה" עם מני פאר, "עד פופ" וו"רחוב סומסום", החיבור שלנו לחו"ל היה דרך "דאלאס". ואפילו אני, נגמלת קשה מאופרות סבון כ"היפים והאמיצים" ו"קרוב רחוק", לא יכולתי לעמוד בפני החדשות המסעירות, שאותה סדרה אלמותית חוזרת.

כמו אז - כך גם היום, הפתיח הדביק אותי למסך. החלוקה לכמה מסכים שמראים את העושר שיש למשפחת יואינג ולאזור לדאלאס בכלל, היפנטו אותי. וגם 13 שנים אחרי שהסתיימו שידורי הסדרה, נעימת הפתיח עושה לי פרפרים בבטן ומחזירה אותי אחורה אל הילדות. אבל פה בערך זה נגמר.

צפו בטריילר ל"דאלאס" החדשה

וכך, בעונה החדשה, אתם יכולים למצוא את ג'ון רוס יואינג, הבן של ג'יי.אר וסו-אלן, מסתובב לו בחוות סאות'פורק ומחפש בורות מלאים בנפט; לצדו, בפוזה של מדענית גיאולוגית, אלינה, שהיתה פעם בת הזוג של הבן דוד שלו - כריסטופר יואינג; בבן המאומץ של בובי יואיאינג, שעכשיו נשוי לאן; בכריסטופר שעומד להינשא לרבקה המתוקה ודקה לפני מגלה שהפרידה מאלינה היתה מפוברקת.

מבולבלים? ככה זה באופרות סבון. אחרי כמה פרקים יתחילו גם הפלאשבקים ולאט-לאט נגלה שגם הנישואים של כריסטופר לרבקה הם עניין של מי מרוויח מה, שבובי עדיין משחק את הקדוש המעונה ושבטח גם לאשתו החדשה, אן, יש סודות בארון, מהסוג שהיו לפאמלה, אשתו הראשונה.

נפט, תככים ושום דבר חדש

אבל מה שבטוח זה שג'יי.אר נשאר ג'יי.אר. אפילו ממקום מושבו בבית האבות המפואר שבו תקעו אותו כשהחל לסבול מדיכאון קליני, הוא מראה סימנים של חיות ברגע שהוא שומע מהבן שלו את המילים 'לדפוק את בובי יואינג'. וברגע שזה מתעורר, אי אפשר לעצור אותו. הוא אולי האור היחיד בסדרה, רוכב על גלי ההצלחה של פעם, הוא חוזר לסורו, רוקם מזימות, חושב שהבן שלו אדיוט מוחלט, עדיין מאוהב בסו-אלן ועם עוד הרבה רוע ותחמנות באמתחתו.

זו לא תהיה הפתעה גמורה אם מישהו שם בצוות התסריטאים ימחזר את הפרק שהמציא את המשפט האלמותי "מי ירה בג'יי.אר?" ויהפוך אותו שוב לכוכב עליון.

גזענות אולד סקול 

בסופו של דבר, אם מביטים מעבר לתפאורה העכשווית של מכוניות נוצצות יותר, עקבים גבוהים יותר, יהלומים יקרים יותר והאפשרות למצוא את כל המידע שצריכים באינטרנט - הרעים הם בסופו של דבר אותם רעים, הטובים תמיד נדפקים, הבחורות מתחלקות לאלה שהמשפחה מאשרת ואלה שפחות, שלא לומר מיס אמריקה בהירת העור מול בת המבשלת המקסיקנית. כובעי הקאובויז הם אותם הכובעים, כמו גם אבזמי החגורה המוגזמים והעקבים של המגפיים. כמה כבר יכול להשתנות במקום שמתבסס על אולד-סקול, על הקשר שבין משפחה לאדמה ובין אדמה לכסף?

הכובעים האלה עדיין לא יצאו מהאופנה?

"דאלאס" 2012 לא מחדשת כלום. היא היתה ונשארה אופרת סבון, אלא שהפעם היא נראית מאולצת יותר. אולי זה בגלל שעם הגיל באה ההתפכחות, או שאולי אין באמת אפשרות לצעוד קדימה מסדרה שהחזיקה מעמד 13 שנים עם רייטינג גבוה

במיוחד. מצד שני, יכול להיות שמדובר כאן במחשבה גאונית שמשלבת שני דורות: ההורים שלנו שאהבו את "דאלאס", העריצו את הדמויות ושמרו אמונים לתכנית, והדור של הילדים שלנו שאולי יורידו את הפרקים לנייד שלהם בגלל החתיך התורן החדש.

אבל איפה זה משאיר את דור הביניים? עם ניסיון נואש למצוא משהו ממכר בהמשכיות של משפחת יואינג. אולי בהמשך משהו ישתנה ו"דאלאס" תתנער מהאבק שמכביד עליה ועלול לגרום לה לדשדש בתחתית טבלת הרייטינג. בינתיים תשאירו לי את מוזיקת הפתיח. זה מספיק.