לייבש ולתלות. שיטת החנק של האוצר

שנה וחצי לאחר שריפת הענק בכרמל שבה נספו 44 איש, פרסם מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס דו"ח חריף שהטיל אחריות מיוחדת על המחדלים והכשלים במערכת הכבאות ומתח ביקורת נוקבת בעיקר על השרים אלי ישי ויובל שטייניץ. אבל במערכת הפוליטית לא מתרגשים, והשרים שטייניץ וישי יצאו במתקפת תעמולה מוכנה היטב כדי להציל את עורם מהאש. במתקפה זו השתמשו בכל הכלים: ספינים, רמיזות, שתילת ספקות, חצאי אמת וערפול.

דו"ח המבקר - סיקור מיוחד ב-ynet. לכל הכתבות

הנה דוגמה מצוינת לספין ולהיפוך האמת מהקמפיין של שטייניץ: "שר האוצר מופקד על ניהול המדיניות הכלכלית, ואין זה מתפקידו לבדוק או לעסוק בהקצאת כספים ייעודית בתקציביהם של משרדי הממשלה השונים". אבל זה בדיוק מה שהוא עשה. אף שלדבריו "אין זה מתפקידו", שטייניץ בדק ועסק והחליט לא לתקצב ולא להקצות כספים למערכת הכבאות עד שתתבצע שם רפורמה, רפורמה שהייתה באחריות משרד הפנים. ובלשונו של המבקר: "משרד האוצר התנה את מתן הסיוע התקציבי לשירותי הכבאות בכך שקודם לכן תבוצע הרפורמה הארגונית".

בסרטון על מאבק הכבאים, שפורסם עוד לפני השריפה בכרמל, הזהירו: "אנחנו חיים על זמן שאול. ההרגשה שלנו בכל פעם שאנחנו חוזרים מהאירוע היא 'בוא'נה, איזה מזל, איזה נס'. כנראה, לצערנו, צריך לקרות אסון ברמה הלאומית, לא הרוג או שניים, שזה מחיר שמישהו מוכן לשאת אותו. אסון ברמה של עשרות הרוגים, בטוח שיזעזע פה את המערך ויקדם אותו". הכתובת הייתה על הקיר. בסוף דצמבר 2009, כשנה לפני השריפה, התנהל דיון בנוגע לשירותי הכבאות בלשכת ראש הממשלה בהשתתפות שר האוצר יובל שטייניץ ושר הפנים אלי ישי. בדיון התריע יו"ר ועד הכבאים בישראל: "המצב היום הוא מצב של התרסקות. כבאי בשטח נדרש להחליט מי יחיה ומי ימות". ישי, שטייניץ ונתניהו היו מודעים למצב הקשה של מערך הכבאות במשך תקופה ארוכה. ישי לא פעל, והעביר הכרעות לשטייניץ, שבעיקר רצה לשמור על מסגרת התקציב. נתניהו לא הכריע ולא החליט עד שהיה מאוחר מדי.

עוד בערוץ הדעות של ynet:

הכישלון אינו יתום / סוזי נבות

הקיץ של השכונות / שלמה קראוס

משרת סקטור, ושהיתר יישרפו

אלי ישי הוא שר שרוב מעייניו לשרת את הסקטור שלו, והשאר, ככל הנראה, יכולים להישרף. מאז 2009 הוא שר הפנים, האחראי על מערך הכבאות, ואף שהכיר במצב הקשה שבו נמצא המערך, עד סכנה מוחשית לחיי אדם, הוא פעל ב"ראש קטן" ובמינימום של מעורבות לעומק. הגישה שלו הייתה לשפוך כסף נוסף לשירותי הכבאות, ומבחינתו ברגע שדרש כספים אלו, והתמיד בדרישתו, הוא העביר את תפוח האדמה הלוהט ואת האחריות למצב אל שר האוצר שטייניץ ואל ראש הממשלה נתניהו. ישי לא יזם, לא פעל, ולא היה מעורב בעצמו בטיפול בבעיות מערך הכבאות גם במסגרת התקציב הקיים.

יובל שטייניץ מצדו סבור "כי תפקידו הייחודי הוא לשמור על מסגרת התקציב, וכי תוספת תקציב ללא רפורמה כמוה כבזבוז כספי ציבור". הוא הנחה את אנשי האוצר להתנות תוספת תקציב והעברות כספים למערכת הכבאות בעריכת רפורמה ושינוי מבני מהותי בו. גישת שר האוצר, הנראית סבירה במבט ראשון, בעייתית. שר האוצר נושא את שם שמירת מסגרת התקציב לשווא והוא משתמש בטיעון זה כדי לקדם אג'נדה פוליטית ורפורמות המקובלות עליו ועל ראש הממשלה, ולדחות תוכניות שאינן כאלו. בעניין מערך הכבאות, האג'נדה הפוליטית והרפורמות הנובעות ממנה, עיוורו את עיני שטייניץ מלראות את מהות הנושא, את החשיבות והדחיפות בהקצאת התקציבים הנדרשים.

"להרעיב את החיה" 

תמונת הראי לכך היא חלוקת כספים לאלו שהממשלה והאוצר רוצים ביקרם. במקרים אלו פריצת התקציב אינה חשובה כלל, או שמוצאים מקורות ברזרבות או בסעיפים שלא נוצלו. רק לפני מספר ימים התבשרנו כי רשת גני הילדים של ש"ס תקבל סיוע נוסף של כ-18 מיליון שקל. הבעיה העיקרית היא שיחד עם השמירה על מסגרת התקציב, ככל שהיא חשובה, יש לקחת בחשבון גם את הסיכון לחיי אדם, לשלום הציבור ולביטחונו. לשמירה על מסגרת התקציב יש מחיר, ובמקרה של השריפה בכרמל המחיר היה כבד מנשוא. ראש הממשלה נתניהו דחה את ההחלטה ואף על פי שהגיעו לשולחנו המחלוקות בעניין תקצוב מערך הכבאות בין משרד הפנים לבין משרד האוצר, הוא לא הכריע בעניין עד שהיה מאוחר מדי, ולעיכוב זה מצד ראש הממשלה היו תוצאות טרגיות בשריפה בכרמל.

יותר מכול מתגלה כאן בסיס העומק הרעיוני לגישת ראש הממשלה ושר האוצר. שיטת הייבוש התקציבי במטרה להשיג רפורמה או הפרטה. באמצעות שיטה זו, אנשי משרד האוצר קובעים את סדר העדיפויות של מדינת ישראל, ומממשים את התפישה הניאו-ליברלית שהשתלטה על ישראל בשנים האחרונות, מבלי להתחשב בכללי המשחק הדמוקרטיים, ואף בהחלטות הממשלה והכנסת.

שיטת הייבוש התקציבי פותחה בחוגי הימין הרדיקלי בארה"ב ומוכרת בספרות המקצועית במונח "להרעיב את החיה" (Starve the Beast). נתניהו הביא אותה למשרד האוצר, ושם היא אומצה על-ידי אנשי האוצר והונחלה לכל השרים שבאו אחריו. מדובר באסטרטגיה פוליטית שבמסגרתה "מייבשים" - מונעים תקציבים מגופים ממשלתיים וציבוריים כדי לאלץ אותם לעשות רפורמות על פי תפישת העולם של האוצר. לדברי שר הפנים בדו"ח המבקר, "מדיניות משרד האוצר הייתה שלא להעמיד את מלוא המשאבים לנושאי כיבוי והצלה, כדי להביא לקידומה של הרפורמה".

כך פועלת שיטת הייבוש

השיטה פועלת בכמה שלבים: בשלב הראשון "מייבשים" את התקציבים של הגוף או התאגיד שלדעת האוצר חייב ברפורמה או בהפרטה, דרך התנגדות עיקשת להקצאת כספים לגופים אלו בתקציב. במקרים שהמדינה החליטה להקצות כספים והתקציב אושר, חשבי האוצר מערימים קשיים, מעכבים ומנסים למנוע ניצול כספים אלו, והכול במטרה להקשות על התנהלות הגוף או התאגיד המדוברים. בשלב הבא יוצאים בקמפיין מתוזמן להכפשת הגופים האלו כבלתי יעילים, ובשלב השלישי מציגים את הרפורמה או ההפרטה כתרופת הפלא לקשיים שהאוצר עצמו הביא להם.

בשיטה זו פעל ופועל האוצר במערכת הכבאות, יורד לחיי מערכת ההשכלה הגבוהה, מצליח לקעקע את הרפואה הציבורית ואת בתי החולים. כך הוא מחניק את שירותי האחיות בבתי הספר, הרכבת, חברת החשמל, וגופים אחרים שהממשלה רוצה להנהיג בהם רפורמות ובעיקר להפריטם. המדהים הוא שגם כיום, לאחר השריפה, האוצר עדיין דורש מהכבאים לוותר על זכויות פנסיה והתארגנות כתנאי לתקצוב ולהוספת תקנים.

דו"ח מבקר המדינה חושף טעויות ומחדלים דוגמת אלו שנחשפו בהכנות הממשלה למשט המרמרה. לנוכח התהפוכות במדינות ערב וכאשר קיימת סכנה מוחשית לפעולות אלימות ואף למלחמה עם איראן, הדו"ח צריך להדליק את כל הנורות האדומות בתקווה שיהיו כאלו שיראו ויפעלו נכונה. כל מה שאנו יכולים לבקש הוא שמקבלי ההחלטות ישמעו את הדעות השונות, יפעילו שכל ישר, ויפעלו במהירות ובנחישות.

אמנון פורטוגלי, חוקר במרכז חזן במכון ון ליר בירושלים

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il