בלון הושתל בקנה הנשימה של העובר - והציל אותו
בהריון התגלה כי לעובר של יפעת אטדגי יש בקע סרעפתי הגורם לכך שהכבד, המעיים והקיבה עולים ומועכים את הריאות. הרופאים המליצו על הפלה, אולם מומחה אחד נלחם על חיי העובר - וניצח, מדווח "זמנים בריאים" ב"ידיעות אחרונות"
בגיל ,29 בשבוע ה24- להריונה, ניצבה יפעת אטדגי, אם לילדה בת שנה וחצי, בפני החלטה שהייתה עשויה לשנות כליל את מהלך חייה. שלושה חודשים קודם גילו אטדגי ובעלה כי העובר שלהם אינו בריא. רוב הרופאים המליצו לה להפסיק את ההריון.
קראו עוד על הריון ולידה:
- מתי צריך להתפנות לבי"ח? מדריך לידות בית בישראל
"הבעיה התגלתה בשבוע ה12- להריון, כשעשינו את בדיקת השקיפות העורפית," היא מספרת. "הרופא גילה שהלב של העובר בצד ימין, במקום בשמאל. רופא הנשים שליווה אותנו במהלך ההריון, פרופ' אמנון בז'ז'ינסקי, שלח אותנו לבדיקת מי שפיר שנועדה לבדוק אם יש לעובר בעיות כרומוזומליות.
"לגמרי במקרה הגענו להדסה עין-כרם, לד"ר יובל גיאלצ'ינסקי, מומחה לרפואת העובר וגינקולוג בכיר במחלקת נשים ויולדות מהדסה עין-כרם. ברגע שהוא בדק באולטרסאונד התבררה הבעיה האמיתית: לעובר היה בקע סרעפתי, מצב שבו אין סגירה בין חלל הבטן לחזה, ואיברי הבטן עולים למעלה. יש מצבים קלים כאלה, אבל אצלנו המצב היה ממש חמור. הבקע היה גדול, ורוב האיברים היו לחוצים בחזה.
"במקביל פנינו לבדיקה בבית חולים נוסף. הרופאים שם המליצו חד-משמעית על הפלה. אמרו לי שלעובר הזה אין כמעט סיכוי לשרוד. היינו בדרך לעשות הפסקת הריון, כי חשבתי שלעבור תשעה חודשי הריון ובסוף ללדת תינוק מת זה מזעזע."
משתילים בלון בקנה
בני הזוג שבו לד"ר גיאלצ'ינסקי, שעבר הכשרה ייחודית לביצוע ניתוחים תוך-רחמיים. ד"ר גיאלצ'ינסקי הציע להם לעבור טיפול חדשני להצלת חייו של העובר שלהם. במהלך הטיפול, שמתבצע רק בחמישה או שישה מרכזים בעולם, נכנס הרופא לקנה הנשימה של העובר ומנפח בלון זעיר שחוסם את הקנה - שכמובן לא משמש בשלב זה עדיין למעבר אוויר.
ניפוח הבלון מסייע בדרך שתוסבר כאן בהמשך, אבל זה עדיין לא סוף התהליך. זמן קצר לפני מועד הלידה המשוער נכנס הרופא שוב לקנה הנשימה של העובר, באותה דרך, מפוצץ את הבלון ושולף אותו החוצה כדי למנוע מהתינוק להיחנק בזמן הלידה.
"ד"ר גיאלצ'ינסקי אמר שזה משפר דרמטית את סיכוייו של העובר להישאר בחיים", מספרת יפעת. "הוא היה נגד הפלה והאמין בכל ליבו שאפשר להציל את התינוק שלנו. זו הייתה החלטה קשה מאוד. החשש הגדול ביותר שלי היה שלידת תינוק כל כך חולה תפגע במשפחה שלי ובילדה הקטנה שחיכתה לי בבית. התלבטנו כמה שבועות, ובסופו של דבר החלטנו ללכת על ההליך הזה, בעיקר כי האמנו בד"ר גיאלצ'ינסקי. סמכנו עליו מהרגע הראשון."
היות שההליך החדשני לא נוסה מעולם בארץ והציוד המתוחכם שנדרש לביצועו טרם הגיע להדסה, נסעו ד"ר גיאלצ'ינסקי ובני הזוג לבית החולים קינגס קולג' בלונדון, כדי לבצע אותו שם בפיקוח המומחה העולמי לרפואת העובר ומי שפיתח את בדיקת השקיפות העורפית, פרופ' קיפרוס ניקולאידס.
בשבוע ה27- להריון הגיעה יפעת לבית החולים האנגלי, ושם החדיר ד"ר גיאלצ'ינסקי את הבלון לקנה הנשימה של העובר שלה בתהליך המבוצע תחת הרדמה מקומית. יום למחרת שבה החבורה לישראל.
בשל החדרת הבלון לרחמה סבלה יפעת מירידת מים מוקדמת ושכבה בשמירת הריון מהשבוע ה.30- את הבלון שלף ד"ר גיאלצ'ינסקי מקנה הנשימה של התינוק בשבוע ה35- בהדסה. שבוע לאחר מכן הוחלט ליילד את יפעת בניתוח בגלל האטות בדופק התינוק. אושרי מיכאל אטדגי נולד במשקל 2.3 ק"ג והועבר מיד לפגייה, שם חובר להנשמה וטופל על ידי אחראית הפגייה, ד"ר סמדר אבן-טוב פרידמן.
ניתוח בגיל שבוע
לאחר הלידה התברר כי שריר הסרעפת של אושרי חסר כמעט לגמרי, מצב חמור יותר ממה שהעריכו תחילה. כשהיה בן שבוע נותח על ידי ד"ר איתן גרוס ז"ל מהמחלקה לכירורגיית ילדים בבית החולים, שנפטר לאחרונה. הרופא החזיר את איברי הבטן למקומם הטבעי וסגר את החור בטלאי מיוחד שהחליף את שריר הסרעפת החסר.
היום אושרי בן שלושה חודשים כמעט, תינוק בריא ושמח. "מדובר בתהליך לא קל, בעיקר מבחינה נפשית," אומרת יפעת. "אושרי היה מאושפז בהדסה שישה שבועות, שמתוכם בשלושה נזקק להנשמה. אבל התוצאה שווה הכל. מרגע שעוזבים את בית החולים עם תינוק בריא בידיים, כל הקשיים מתעמעמים והופכים לזיכרון רחוק."
בקע סרעפתי הוא מצב שבו הסרעפת, השריר שמפריד בין בית החזה לבין הבטן, מתפתח באופן חלקי בלבד. כתוצאה מההתפתחות החסרה נוצר חור בין הבטן לחזה, ואיברי הבטן - מעיים, קיבה וכבד - עולים אל תוך החזה.
מבחינה כירורגית, ניתן לסגור את החור הזה בניתוח לאחר הלידה, אולם חלק גדול מהתינוקות שסובלים מהמום הזה אינם שורדים משום שהאיברים שנדחסו מעלה פוגעים באופן אנוש בהתפתחות הריאות. תינוקות הסובלים מבקע משמעותי נולדים עם ריאות קטנות ולא מפותחות שאינן מאפשרות נשימה, ונפטרים לרוב שעות ספורות אחרי הלידה.
אחת ל4,000- לידות
בקע סרעפתי מתרחש באחת ל4,000- לידות. ברוב המקרים (70%) מדובר בבעיה יחידה ומבודדת. ב15%- מהמקרים היא מלווה בהפרעות כרומוזומליות מסוגים שונים, וב15%- היא מלווה בממצאים או במומים נוספים. בגלל הסיכוי הגדול לפגיעה בעובר, בקע סרעפתי מהווה כיום סיבה רשמית לביצוע הפסקת הריון בישראל, גם בשלבים מאוחרים.
"נעשו הרבה מאוד ניסיונות להעריך את חומרת הבקע בזמן שהעובר ברחם," אמר ד"ר גיאלצ'ינסקי, היחיד בארץ שמבצע את הטיפול החדש והמהפכני הזה ברחם. "בסופו של דבר הבינו שחומרת הפגיעה בעובר לא נקבעת על סמך גודל הבקע, אלא על סמך מצב הריאות."
בניסיון לשפר את סיכויי ההישרדות של עוברים שסובלים מהבעיה עלה הרעיון לחסום את קנה הנשימה של העובר, שבשלב הרחמי אינו משמש עדיין לנשימה אלא לניקוז נוזלים מהריאות בלבד, כדי לגרום לכך שהנוזלים יישארו בריאות וכך ישמרו על הנפח שלהן גם במצב שבו איברי הבטן סוגרים ולוחצים עליהן.
"בעבר ניסו לסגור את הקנה באמצעות קליפס, בניתוח פתוח שבו חתכו את הרחם, הוציאו את העובר החוצה והחזירו אותו פנימה אחרי הטיפול," אומר ד"ר גיאלצ'ינסקי. "שני שלישים מהעוברים מתו בעקבות הניתוח האגרסיבי הזה, ו80%- מאלה ששרדו נותרו עם בעיות נוירולוגיות שונות, כנראה כי נולדו בלידות מוקדמות.
"בשנים האחרונות התפתחה האפשרות לחסימת קנה הנשימה. באמצעות פיטוסקופ, שיטה זעירפולשנית שבה נותנים לאם הרדמה מקומית לדופן הבטן, מזריקים לעובר חומר שמשתק את השרירים שלו ואת רפלקס הבליעה ונכנסים עם צינורית בקוטר שלושה מ"מ לדופן הרחם, ודרכה לפה של העובר.
בתוך קנה הנשימה מנפחים בלון זעיר, ממלאים אותו במים ומשאירים אותו שם עד סמוך למועד הלידה. הבעיה העיקרית היא שאם התינוק נולד קודם חייבים לפוצץ את הבלון הזה מיד בלידה, אחרת הוא לא יוכל לנשום."
צמיד שמזהיר ממוות
כדי לוודא שבזמן לידה בלתי צפויה הבלון לא יחסום את דרכי הנשימה של התינוק, פיתח פרופ' ניקולאידס צמיד שמוצמד לידה של האם ההרה ועליו נכתב: "לתינוק הזה יש בלון בקנה הנשימה, חייבים לפוצץ אותו, אחרת ימות."
הבלון מוחדר לקנה הנשימה של העובר בשבוע ה27-26- להריון ומוּצא ממנו בשבוע ה,36- זמן קצר לפני הלידה. בזכות השימוש בהליך הזה הצליחו הרופאים לשפר את סיכויי ההישרדות של עוברים חולים מאוד, שדינם היה בוודאות למות, ליותר מ.50%-
אולם בכך לא תם הטיפול הנדרש. מיד לאחר הלידה יש להנשים את התינוק ולהוריד את לחץ הדם הריאתי שלו, שנגרם בגלל הבקע הסרעפתי. החור בשריר הסרעפת מתוקן בניתוח שמתבצע זמן קצר לאחר הלידה, ובו מוחזרים גם איברי הבטן למקומם.
בהדסה הורכב צוות מטפל המתמחה במגוון ניתוחים תוך-רחמיים בראשותו של מנהל אגף הנשים ויולדות, פרופ' שמחה יגל, הכולל גם את ד"ר נילי ינאי, ד"ר דן ולסקי, וכן את אורנה בן-יוסף, אחות חדר ניתוח האחראית לתחום מיוחד זה, והמרדים ד"ר יהודה גינוסר.
הסיכונים לאם בהליך המורכב הזה שוליים. כמו בכל הליך רפואי שמערב חדירה לחלל הרחם, עלולים להתרחש זיהום ופגיעה באיברי הבטן, אולם הסיכויים לכך בידיים מיומנות נמוכים מאוד. הסיבוך הפוטנציאלי העיקרי לעובר הוא לידה מוקדמת וסיבוכי פגות. כמחצית מהעוברים לא ישרדו כי גם הבלון לא יצליח לשפר את מצב הריאות שלהם.
"יש תיאורים בודדים על נזק ריאתי כרוני ובעיות בגדילה," אומר ד"ר גיאלצ'ינסקי. "אולם על פי העדויות שמצטברות, רוב הילדים האלה מסתדרים מצוין. חלק מהם מתים מיד אחרי הלידה בגלל הפגיעה הקשה בריאות, אבל מי ששורד את הימים הראשונים - סיכויי ההחלמה שלו טובים מאוד.
"הטיפול כדאי משום שהחלופה היחידה היא הפסקת הריון. מי שרוצה להמשיך את ההריון יכול, באמצעות השיטה החדשה הזו, להילחם על חייו של תינוק שרוב הסיכויים שייצא בריא. המסר הוא שצריך לאבחן את הבקע בשלב מוקדם, לפנות למרכז שיודע להציע את הטיפול החדש, בארץ או בחו"ל, ולבחור בקפידה את הנשים שמתאימות לעבור את הפעולה הזו".
לפנייה לכתב/ת 
