"אווטאר - משל תרגום": מספרו של דיוויד בלוס

כשביקרתי לא מזמן בהודו, בה ניסיתי ללמוד עוד על תרגום, לקחתי אחר צהריים אחד חופש כדי ללכת לקולנוע, וראיתי הקרנה גרועה של מה שלדעתי הוא הסרט היקר ביותר שנעשה אי פעם. להנאתי ולהפתעתי, אוואטר התברר כמשל על תרגום, ולכן אני מעלה אותו בסיום ספר זה.

הגיבור של פנטזיית המדע הבדיוני של ג'יימס קמרון הוא אדם שטכנולוגיות

מעבדה הפכו לישות אחרת – בגובה כמעט שלושה מטרים, בעל כישורים יוצאי דופן בצניחה חופשית ומסוגל להיתלות בזנבו על ענפים. המשימה שלו היא לחדור לחברה של יצורים דומים לו, שמהווה בעיה עבור חברת מכרות גלקטיים, ואז להעביר לשולחיו את המידע הנחוץ להם כדי לסלק את המקומיים שעומדים בדרכם. מתחת לצורתו החדשה והמרשימה הוא עדיין אדם צעיר.

אבל מרגע שהפך לפנדורי בהופעתו החיצונית, הוא הופך לפנדורי גם במובנים נוספים. הוא נעשה אחד מילידי המקום, אפשר לומר, ומפגין נאמנות לקהילה שקיבלה אותו כאחד מבניה. היצורים המשונים האלה נאבקים כדי להישאר כפי שהם ולהמשיך לחיות את החיים שתמיד חיו. הגיבור שלנו הופך את הזכות שלהם להיות שונים גם לזכותו שלו.

אבל ללא כל ספק הסרט מכוון לכך שכבוד להבדלים הוא ביטוי של ערך אנושי. אז האם הגיבור שלנו הוא אחד מהם, או מאיתנו? האם חברת המכרות היא מייצגת האנושיות – או שדווקא היצורים המשונים הם ההתגלמות האמיתית של נפשנו ומאוויינו?

הסרט לא ממש עונה על השאלה בסיום. זו שאלה שגם תרגום מציב, וגם הוא חייב להשאיר אותה פתוחה. איך מבע שלנו שעבר שינוי צורה אדיר – שלפעמים הוא המקבילה המילולית לגובה של שלושה מטרים – עדיין נשאר, באופן יסודי כלשהו, מה שהיה קודם?

כמו סרט הפנטזיה של קמרון, מלאכת התרגום נשענת על שתי הנחות מקדימות. הראשונה היא שכולנו שונים – אנחנו דוברים שפות שונות ורואים את העולם בדרכים שונות, שמושפעות עמוקות ממאפיינים ייחודיים של השפות שלנו. השנייה היא שכולנו דומים – שכולנו יכולים לחלוק את אותם גוונים דקים ונרחבים כאחד של רגשות, ידע, מחשבות וכך הלאה. ללא שתי ההנחות האלה, לא יכול להתקיים תרגום.

וגם לא שום שדבר שאנחנו מכנים חיים חברתיים.

תרגום הוא שם אחר למצב האנושי.

מאנגלית: יונתן פיין