דרום-סודנים נפרדו בדרך למטוס: "יש ארץ חדשה"

טיסה שנייה של אזרחי דרום סודן תצא הלילה (יום ב') מישראל לארצם, ועליה 150 איש שהביעו נכונות לעזוב את ישראל. גם הפעם יהיו על הטיסה הזו לא מעט ילדים ובני נוער שאינם זוכרים את המדינה שאליה הם חוזרים כעת. בצהריים, בתחנה המרכזית בתל-אביב, הם עלו על אוטובוסים שייקחו אותם לנמל התעופה בן-גוריון, ומכרים וחברים באו להיפרד מהם.

עוד חדשות ב-ynet:

• פוטין: משא ומתן יעיל עם נתניהו על איראן
• ארדואן הציג תמונות מגפיים של הטייסים שהופלו
  

"הייתי בטוחה שהם יסיימו פה לפחות את הלימודים ויחזרו לשם משכילים יותר. עברנו איתם כל כך הרבה וזה פשוט קשה ועצוב", אומרת טניה, המחנכת של ויקטוריה ג'יימס, בת 15. "יש לי אמנם שתי בנות משלי, אבל התלמידים והתלמידות האלה הם כמו עוד כמה ילדים בשבילי. אמרתי לוויקטוריה שיש לה עוד שתי אחיות פה בארץ".

טניה המורה עם התלמידה ויקטוריה בחיקה(צילום: ירון ברנר)

אשול ג'ון, בת 15, היא חברתה הטובה ביותר של ויקטוריה, וגם היא אמורה לעזוב בשבוע הבא לדרום סודן, מה שמקל על הפרידה שלהן. "היו לי חלומות להמשיך ללמוד פה עד כיתה י"ב ואחר כך להמשיך לתואר כדי שאוכל לחזור למדינה שלי ולבנות אותה מחדש", אומרת ג'ון, שבאה להיפרד מחברתה. "היום אני כבר לא מרגישה כלום ולא חולמת על כלום. אני רק כועסת, עצובה ובעיקר מיואשת מישראל".

ויקטוריה עוזבת יחד עם אחותה אנטוניטה ואמה סוזי, בת 37, שמספרת כי היא אינה חוששת לשוב לדרום סודן: "זו הארץ שלי, ועכשיו היא ארץ חדשה".

מבט אחרון מהחלון(צילום: ירון ברנר)

סודני נוסף שעוזב היום, לבוש חליפה מגוהצת ועליה דגל דרום סודן, ביקש להעביר מסר לממשלת ישראל: "תשחררו את כל הסודנים ממאסר, בעיקר את הילדים. כלא הוא לא מקום לילדים, בוודאי אם הם לא פשעו. תנו להם לעזוב מרצונם ולהחליט על כך מבלי שייעצרו, תנו להם לחזור בכבוד".

היה שם לפני 5 שנים, בא להיפרד

בין המורים, החברים ובני המשפחה שבאו להיפרד הגיע גם אבישי פנחס (53) מקדש ברנע הדרומית. פנחס הוא הפנים הידידותיות הראשונות שקיבלו חלק גדול מהמגורשים. "לפני חמש שנים, כשהסודנים הגיעו לבאר-שבע ולערים הדרומיות, זו הייתה תופעה יחסית חדשה", נזכר פנחס. "גם אנחנו כעם היינו פליטים, והיום יש לנו הזדמנות לעשות משהו שהגויים לא עשו איתנו ברוב המקרים".

פנחס, בעל חדרי אירוח במועצה האזורית קדש ברנע, לקח בשעתו תחת חסותו כ-50 דרום סודנים. "ראיתי ילדים קטנים ישנים ברחובות בחום הקשה של ישראל, מישהו היה חייב לקחת אותם. אף אחד לא בחר בסיטואציה הזו, הם נקלעו אליה ואם התחלתי בתהליך הזה באתי היום כדי לסיים אותו ולהיפרד". פנחס נפגש עם אנטוניטה ועם ויקטוריה, שאותן לא ראה כמעט חמש שנים. אנטוניטה התקשתה תחילה לזהות אותו, אך לאחר כמה שניות היא צעקה "אבישי" והם התחבקו ארוכות.

המזוודות שלוקחים איתם המגורשים לסודן(צילום: ירון ברנר)

הילדים המגורשים לדרום סודן אינם עוזבים היום בידיים ריקות. "הם צוידו במתנות

פרידה וציוד נחוץ כמו אוהלים, שקי שינה, נעליים מתאימות, אוכל לתינוקות, תרופות, כדורים לטיהור מים ואפילו מתנה אישית לכל תלמיד לפי בקשתו", סיפרה אחת המורות שבאו להיפרד. "חייבים להכניס לסיטואציה הקשה הזו לפחות קצת הומניות".

בשקט ובאופן מסודר, כשרק בכי נשמע מדי פעם, עולים המגורשים לפי רשימה שמית לאוטובוס. אז מגיע תורה של ויקטוריה, וכמה ילדות שנשארות בינתיים בישראל רצות אליה בבכי גדול ומחבקות אותה. בפעם הבאה, כך נראה, הן כבר יתראו בדרום סודן.