ביקור ראשון בקראווילה: "הלוואי שנהיה האחרונים"

במשפחת צדוק בשכונת האולפנה בבית-אל, שאותה מלווה ynet בשעותיה האחרונות לפני שתיאלץ לעזוב את ביתה, נמשכות ההכנות לקראת הפינוי הצפוי הבוקר (יום ג') בהתאם להחלטת בג"ץ והממשלה. שעת הגעתם של המובילים, שתפתח פרק חדש בחייהם, נקבעה סופית - שבע וחצי בבוקר, ובני הזוג יאיר בן ה-24 ורחלי בת ה-22 מתחילים להבין שזה נגמר.

חדשות ב-ynet:

• פוטין מסתייג מתקיפה באיראן: "שלא נצטער"
• צעיר ישראלי התאבד בקפיצה ממגדל אייפל
  

בשכונת האולפנה הפכו בשעות הערב המבטים המחויכים לקודרים יותר, והתושבים החלו מתכנסים בתוך עצמם. כמה משכניהם של יאיר ורחלי העדיפו להסתגר בבתים, ומיעטו לדבר עם הסביבה. מספר תושבים, שמסרבים להשלים עם הפינוי בהסכמה, בחרו בשלב זה שלא להתחיל לארוז.

יאיר ורחלי צדוק. סעודה אחרונה בבית באולפנה(צילום: איתמר פליישמן)

"אני יודעת שאני נראית רגיל לגמרי ושאני צוחקת והכול, אבל מבפנים הבטן מתהפכת. קשה לי מאוד", אומרת רחלי. יאיר מתמודד עם השינוי טוב יותר, אבל את שניהם מטרידה המחשבה על בתם הקטנה שני, בת שנה, וההשפעה שתהיה למעבר עליה. "כל מה שעובר לי בראש כשאני חושב על האופן שבו היא תקבל את המעבר, זה הספר 'הבית של יעל' ואיך יעל נורא מאוכזבת כשלוקחים לה את הבית", אומר יאיר. "כן, כמה זה מתאים לקטנה הזאת", עונה רחלי.

בין האריזות מוצאים מדי פעם בני הזוג חפצים נוסטלגיים. ההזמנה לחתונתם שבה הם נתקלים מזכירה להם שביום שישי הקרוב הם יחגגו את יום הנישואים, והם מתחילים לחשוב על אפשרויות לחגיגה. "אולי נגיד למשרד הביטחון שבעקבות הטראומה יסדרו לנו מלון? לדעתי הרודס ויטאליס זה המקום האידיאלי להתגבר", מתבדח יאיר. "רעיון טוב, אולי שגם יסדרו לנו בייביסיטר", משיבה רחלי.

היי, מישהו היה בקראווילה שלי

בצהריים עשו יאיר ורחלי הפוגה מהעבודה, והתפנו לארוחת הצהריים, הסעודה האחרונה שלהם בדירה. יאיר הציע להצטלם לתמונה המזכירה את הציור המפורסם "הסעודה האחרונה", אבל בסוף הם מוותרים ומסתפקים בפריסת שאריות משבת על השולחן הקטן שבסלון. במהלך האוכל מגיע המייל שבו מתבשרים בני הזוג על מספר הקראווילה שאליה שובצו, והם מתחילים למנות את היתרונות במגורים לצד שכנים חדשים והחסרונות שבמגורים קרוב ליציאה מהשכונה.

כמו בספר "הבית של יעל". יאיר צדוק(צילום: איתמר פליישמן)

בתום הארוחה הם נוסעים לראות לראשונה את ביתם החדש, שמתברר כמשרד המאולתר של קבלני משרד הביטחון המקימים את האתר.

במרכז הקראווילה הקטנה ניצב שולחן עם שאריות אוכל וקפה שחור. הלכלוך בה מעיד שבני הזוג אינם הראשונים ליהנות ממנה. "אני לא מאמינה", אומרת רחלי כשהיא מבינה שביתה לעתיד הפך לנקודת הכינוס של פועלי האזור, "אני לא מרשה

יותר לפועלים להשתמש בשירותים". הקראווילה קטנה יותר מהבית הקודם, אבל יש בה יותר חדרים. "אני ממש מקווה שאנחנו האחרונים שייאלצו לעבור את הדבר הזה".

יאיר בינתיים מעדיף לבחון באופן פרקטי את המקום. "זה קטן יותר, אבל עשו פה עבודה יפה יחסית לזמן שבו עבדו על האתר. אני רק מקווה שיסיימו לעבוד על התשתיות בזמן". פתאום הוא מוצא מסור גדול באחד הדרים, ומנסה אותו. "מצאתי את המסור של ביבי", הוא משתעשע. "אולי אני אנסר את הבתים בעצמי".