עם רבנים לא הולכים למכולת
סלובקיה השיקה מטבע לרגל 250 שנה להולדת החת"ם סופר. מזל, כי בישראל אף אחד לא סופר אותו. על השטרות פה לא תמצאו רבנים, אלא רק גברים-ציונים-לבנים מהמאה הקודמת
השבוע פתחתי את המייל כדי לגלות שסבא מאוד-רבא (כמה דורות אחורה) של ילדי הקטנים הופך לכסף. הבנק המרכזי של מדינת סלובקיה הודיע כי יכבד את זכרו של גדול רבני אוסטרו- הונגריה, החת"ם סופר, במטבע שיושק לרגל 250 שנה להולדתו. על המטבע שעליו תהיה חרותה דמות דיוקנו - יחד עם מנורה (יהודי או לא?) - יהיה אף כיתוב באנגלית ואותיות עבריות של שם האיש.
עוד בערוץ היהדות - קראו:
- אפללו על המעריצות: מרבה נשים - מרבה כשפים
- נטורי קרתא על המעצר: צדיקים נתפסו בדברי תורה
חילונים, רדו מזה - לא נתגייס/ טור אישי
האמת? איזה מזל שקיימת סלובקיה. אלמלא המדינה המנומנמת הזו, היו עוברים אולי עוד 250 שנה לפני שזכרו של אחד מענקי הרוח היהודים היה מונצח במטבע. ב"מדינת היהודים", הבית הלכאורה טבעי למטבעות מהסוג הנ"ל, זה עדיין לא קרה. ולצערי אין צפי שזה ישתנה בקרוב.
אחרי קריאת הידיעה מיהרתי להציץ בארנק, לראות במה אני משלמת במכולת. חיפוש מהיר העלה שני "משה שרת", אחד "יצחק בן-צבי" ומטבע עם ציור נבל, שנותר לפליטה מהקניות של שישי. עד כאן לייצוג המוניטרי של מדינת ישראל בכיס של אזרחיה.
הארנק שלי, כך מתברר, הוא מועדון אקסקלוסיבי שבו אין כניסה למי שאינו מסמל את המדינה בדרך מאוד ייחודית וצרה. אם פיצחתי נכון את השיטה, כל מי שהוא לא ציוני-לבן-זכר ובן ה-100 שנה האחרונות - הסיכוי שיהיה "מטבע עובר לישראלי" הוא קלוש עד בלתי אפשרי. אם תרצו - אין! זו אגדה.
מטבעות ושטרות הם עניין קשה. רבנים, חוץ מאיזה רמב"ם עתיק אחד שהיה ונפלט, הם לא מועמדים פוטנציאלים בכלל. אפילו הרב קוק, על-אף פועלו הציוני הרב, לא זכה לקבל ולו אגורה שחוקה. זלמן שז"ר - ברוך הבא. שניאור זלמן מלאדי? זה כבר סיפור אחר לגמרי.
מיהו חלק מהחברה?
למה זה בכלל מפריע לי? ישאלו השואלים. מה אכפת לי במה הילד שלי קונה את הטילון בקיוסק? מדוע עיני צרה בחבורת אנשים מסוג מאוד מסוים, שמקבלת הרבה מאוד כסף מסוג מאוד מסוים, לבחור את גיבוריהם לפוסטר עם ערך מוסף? כי בתכלס זה אומר משהו. אפילו אומר הרבה מאוד. מה שקורה אצלנו בכיס מסביר מי נחשב לחלק מהחברה ומי לא.
זה לחלוטין לא עניין של לשלם בכסף של סבא, או הסבא של השכנים. זה עניין של לגיטימיות. של מי נחשב לחלק מכולם ומי לא, או יותר נכון מי נחשב לחלק מכולם רק כשנוח,
שאפשר לבוא אליו בטענות שישתתף ויישא בנטל - אבל באותה נשימה כמעט לשדר לו את המסר "אתה לא חלק מאתנו".
הדואליות הזו מחלחלת לכל רובדי החיים שלנו במדינה הזאת. גם דרך האמצעי הכי בסיסי שבו אנחנו מתקיימים, קונים ומשלמים. מאוד לא-מפתיע לגלות שגם במקום שבו לא מחפשים בו מסר ערכי או אג'נדה, היא שם במלוא תפארתה. והיא, מתוך הארנק שלי, משדרת לי מסר של הדרה. שדר חזק וברור שמכריז, בין היתר, שכל מה שקרה עם העם שלנו עד לבואה של הציונות הוא לא-רלוונטי במקרה הטוב, או לא-לגיטימי במקרה הרע.
רבנים, עכשוויים יותר ועכשוויים פחות, הם לא רלוונטיים. אומרים שהיסטוריה נכתבת בידי מנצחים. מעניין מי כותב את הכסף שלנו? רוב הסיכויים שנגלה שהוא לא סופר את החת"ם סופר.