אסד נאחז באוויר, והעולם מפחד
בזמן שהמורדים מתעצמים מהכסף הסעודי, המטוס הטורקי נשלח לבדוק את הנ"מ הסורי ומצא אותו בכושר שיא. רוסיה היא רק תירוץ: החשש של אובמה משקיעה בבוץ - במיוחד לפני הבחירות - מונע פעולה. ופוטין? מתכונן כמו כולם ליום שאחרי אסד. קצת סדר בסבך האינטרסים סביב סוריה שתמשיך לדמם
במקביל למאבק בין ארגוני המורדים - "צבא סוריה החופשית" ואחרים - מתנהל בסוריה עימות עקוב מדם בין הסונים (כ-65 אחוז מהאוכלוסייה) לבין בני העדה העלאווית (13 אחוזים), שממנה יצאה שושלת אסד. ליתר דיוק, מדובר בסדרת עימותים בין קבוצות חמושים מקומיות הפועלות בכפרים ובערים שבהם מתגוררים סונים ועלאווים אלה לצד אלה. מטרת החמושים משתי העדות היא לגרום, באמצעות הרג אזרחים לא מעורבים ומבצעי נקמת דם, לבריחת בני העדה האחרת מהשטח. או במילים פשוטות: טיהור אתני.
כוחות הביטחון של המשטר מתערבים לרוב לטובת המיעוט העלאווי, כך שגם במלחמת העדות הזאת, שמתנהלת במקביל למאבק הגרילה להפלת המשטר, לא תהיה הכרעה בקרוב. העימותים בסוריה כבר מזמן אינם עימותים בין קלגסי המשטר הטובחים בתהלוכות של אזרחים לא חמושים המפגינים נגד אסד. עכשיו זו מלחמת הכול בכול. ככל שהיא נמשכת היא מייצרת עוד ועוד חשבונות פתוחים של נקמת דם שמזינים אותה ומאריכים את ימיה.
מן הסתם, אלה לא הבעיות האחרונות של המורדים בסוריה. בסיסי הכוח העיקריים של אסד ומשטרו עדיין נאמנים לו ועדיין מתפקדים בנחישות ובאכזריות המונעות מהאופוזיציה הישגים בני קיימא בשטח. גם הכלכלה הסורית, הודות לסיוע כספי איראני, מחזיקה מעמד חרף הסנקציות שהאו"ם הטיל על המדינה (שכוללות מהשבוע איסור על סחר עם הבנק המרכזי הסורי).
הכסף מהמפרץ קונה את המורדים
די ברור שנחוצה כעת באופן דחוף התערבות מבחוץ כדי לשים קץ לתיקו המדמם הזה, שמאיים להימשך שנים, אבל הקהילה הבינלאומית פוסחת על שתי הסעיפים ולא מצליחה להסכים על תוכנית פעולה אפקטיבית.
אחת הסיבות היא שסוריה הפכה מזמן לזירת ההתמודדות העיקרית בין גורמים ואינטרסים עולמיים ואזוריים. סורים מכל המחנות משמשים שליחים של גורמי כוח חיצוניים אזוריים או גלובליים.
ההתמודדות החריפה ביותר, שבאה לידי ביטוי גם בסוריה, היא בין הרוב הסוני במזרח התיכון לבין הציר השיעי שבהנהגת איראן. את הרוב הסוני מנהיגות סעודיה, קטאר וטורקיה, והן נתמכות על ידי ארצות הברית ומדינות מערב אירופה (ישראל אינה שותפה בגוש זה אך מתפללת להצלחתו). עם הקבוצה השיעית, שנתמכת על ידי רוסיה וסין, נמנים מלבד האיראנים גם המיעוט העלאווי, חיזבאללה בלבנון ובמידה מסוימת גם עיראק.
סעודיה וקטאר שולחות נשק למורדים הסונים בסוריה דרך טורקיה ולבנון ובסיוע פעיל של הממשלה באנקרה. הנשק הזה, שכולל בין השאר גם טילים נגד טנקים ו-RPG, מסייע למורדים להפיל קורבנות לא מעטים ביחידות השריון של המשטר. המדינות הסוניות מסייעות גם בשליחת בתי חולים שדה שהמורדים מקימים באזורים שבשליטתם בתוך סוריה.
לא פחות חשוב הוא הארגון הלוגיסטי המשופר שהסעודים, הקטארים והטורקים מקימים באזור הגבול עם סוריה. סעודיה וקטאר אף משלמות משכורות למורדים ולעריקים מהצבא, וזו סיבה ישירה להאצת גל העריקות מהצבא ומחיל האוויר הסורי. ארה"ב מעודדת ומעורבת בסיוע באמצעות אנשי סוכנות הביון המרכזית (ה-CIA), בתקווה לגרום לנפילת אסד. הפרס יהיה גדול: איראן תאבד נכס אסטרטגי חשוב וחיזבאללה יצטרך לגלות הרבה יותר ריסון, איפוק והתחשבות בעדות האחרות בלבנון.
עם זאת, אובמה לא ממהר לחמש את המורדים. בוושינגטון חוששים שהנשק הזה יאריך את מלחמת הכול בכול בסוריה וישמש גם גורמים עוינים למערב - למשל אנשי אל-קאעידה וסלפים - בתוהו ובוהו שיתפתח.
התמודדות נוספת היא בין רוסיה לבין ארה"ב על ההגמוניה והמאחזים במזרח התיכון. נמל טרטוס שבסוריה הוא היחיד באגן המזרחי של הים התיכון שבו לצי הרוסי יש בסיס. סוריה (במימון איראני) היא גם קניין גדול של נשק רוסי ומשטר אסד הוא בעל ברית פוליטי של מוסקבה. הוא מעניק לוולדימיר פוטין אפשרות להשפיע על המגמות במזרח התיכון, וחשוב יותר -
ויש עוד עימות שתורם לליבוי הקרבות בסוריה: ההתמודדות של ממשלת טורקיה עם המיעוט הכורדי בארצה. טורקיה תומכת במורדים ונותנת להם מחסה וסיוע מתוך כוונה להיות גורם משפיע עיקרי בסוריה ביום שאחרי אסד. המטרה היא למנוע עצמאות או אוטונומיה כורדית בסוריה שתצטרף ל"כמעט מדינה" הקיימת כבר בצפון עיראק ואשר תעודד דרישות לעצמאות ולהתחברות לאחיהם בקרב הכורדים הטורקים.
איראן תחילה
עם כל זאת, המכשול האמיתי בפני התערבות מערבית צבאית בסוריה אינו התנגדות רוסיה וסין במועצת הביטחון, למרות שזה מה שמשתמע מהכותרות בעולם. הסיבה היא שיקולים עצמאיים - חששות - של מעצמות המערב ובראשן ארה"ב. אלמלא אותם חששות, המערב יכול היה להחליט מזמן - בלי אישור רשמי ממועצת הביטחון - להפעיל את כוחות נאט"ו בסוריה "כדי למנוע ערעור היציבות וסכנת מלחמה אזורית".
ארבע סיבות כבדות משקל מונעות פעולה מערבית להפסקת הקטל ההדדי בסוריה:
הראשונה היא החשש שמבצע צבאי נגד סוריה יהיה כרוך באבידות בנפש ובעלות כספית כבדה אף שאין ביטחון שיביא לתוצאה המקווה. גורמי מודיעין במערב מזהירים שניסיון לאכוף אזור אסור בטיסה במרחב האווירי הסורי עלול לעלות ביוקר לכוחות האוויר שייקחו חלק במבצע (להערכה זו שותפים גם בחיל האוויר הישראלי). מה גם שלנאט"ו אין את הניסיון והתכנון המבצעי לדיכוי אש הנ"מ הסורית שעליו עמלים בחיל האוויר הישראלי כבר שנים רבות.
האתגר הסורי לא פשוט. לסוריה אחת ממערכות ההגנה האווירית הגדולות והצפופות בעולם. לאחרונה קיבלה דמשק כמה מערכות טילי קרקע-אוויר מדגמיSA-17 ו-SA-22 ניידים וחמקניים ו"פאנציר" 1S (תותחים וטילים). החשש הוא שנאט"ו תאבד כמה מטוסים לפני שתצליח להתגבר עליה, והפלת הפאנטום הטורקי לפני כמה ימים חיזקה את החשש.
המטוס הטורקי היה כנראה במשימה לבדוק את מוכנות ויכולות ההגנה האווירית הסורית. לכן הוא טס בגובה נמוך מאוד, במרחק לא רב מהחוף הסורי, וכשהתגלה לרגעים ספורים ספג אש נ"מ מתותחים (על פי הגרסה הסורית) או טיל נ"מ (הגרסה הטורקית). העובדות לגבי התקרית עוד במחלוקת, אבל דבר אחד ברור: מערך הנ"מ הסורי נמצא בכוננות ובכשירות שיא.
גם אם יבקשו מדינות המערב וטורקיה להקים אזור חיץ הומניטרי בגבול טורקיה-סוריה (או בגבול ירדן-סוריה, או מסדרון הומניטרי לאזורי הלחימה), זה יצריך כנראה מבצע קרקעי לכיבוש שטח. אחרי ההתנסות בעיראק,
לחברות נאט"ו אין שום תיאבון או חשק לצאת למבצע כזה. מה גם שהתוצאות עלולות להיות דומות לאלה שהשיגו המלחמות באפגניסטן
ובעיראק: מרחץ דמים פנימי, טרור ומלחמת אזרחים שהביאו להשתלטות גורמים איסלאמיים קיצוניים או כאלו העוינים למערב ולישראל.
הסיבה השלישית היא הבחירות הקרבות לנשיאות ארה"ב.
הערכה המפורשת היא שאין שום סיכוי שהנשיא אובמה יאשר השתתפות של חייל או טייס אמריקני אחד במבצע צבאי בסוריה לפני הבחירות. הוא יודע שאפילו מראית עין של כישלון או מבצע לא גמור עלולים לעלות לו בתפקידו. אפילו אם מדובר רק בהצבת כוח לשמירת השלום שקצת תסתבך. זה לא אומר שאחרי הבחירות וושינגטון תיזום ותשתתף במבצע בסוריה, אבל לפני כן אין על מה לדבר, להוציא מקרה אחד - אם תהיה סכנה שהנשק הכימי והביולוגי הסורי
עובר לידיים לא אחראיות. למצב כזה יש בפנטגון כבר תוכניות מוכנות וגם כנראה כוונה לבצען. כך לפחות טוענים פקידי ממשל אמריקנים שדיברו בעילום שם עם כתבי ה"וושינגטון פוסט".
סיבה רביעית היא איראן. ארה"ב ומעצמות המערב האחרות סבורות שעכשיו יש להתמקד בהכנות ובפעילות לסיכול איום הגרעין
ולכן אסור להיגרר למחלוקת מיותרת עם רוסיה וסין. המערב זקוק לכל הרצון הטוב של שתיהן בהקשר האיראני, מה גם שבסוריה אין עדיין שום גורם שיוכל כמו בלוב או בקוסובו לקחת את השלטון לידיו ולהבטיח שלא תחריף מלחמת אזרחים ושסוריה לא תהפוך למדינה כושלת המהווה חממה לג'יהאד העולמי.
חסינות לעלאווים תמורת הפלת אסד?
בהיעדר רצון או כוונה להתערב צבאית בסוריה מחפשים כל הגורמים הסדר דיפלומטי. תוכניתו של שליח האו"ם והליגה הערבית קופי אנאן למעשה כבר שבקה חיים ולכן אין טעם להתייחס אליה ולכוח המשקיפים ששוגר לסוריה במסגרתה. גם הכוח הזה כבר אינו פעיל, אף שבעוד כמה ימים אמורה מועצת הביטחון לקבל החלטה פורמלית על המשך פעילותו ליישום תוכנית אנאן. ארה"ב ניסתה להציע לאסד חסינות מהעמדה לדין בינלאומי כדי שיסכים לפרוש כמו שליט תימן. אובמה ניסה לגייס לשם כך את פוטין. אבל רוסיה לא התנדבה לעזור מפני שאסד סירב לשקול הסדר כזה. די בצדק מנקודת ראותו.
בוושינגטון שכחו שבניגוד לתימן בסוריה מה שעומד על כף המאזניים הוא לא רק גורלו של השליט ורווחתו אלא גורלה של העדה העלאווית כולה. אם אסד ומשטרו ייעלמו - צפוי למעשה טבח בעלאווים. מזכ"ל האו"ם באן קי-מון ואנאן מנסים למצוא מוצא שיוסכם בוועידה בשבת בז'נבה. למעשה הם אימצו יוזמה רוסית שלפיה יתכנסו כל הגורמים לגבש תוכנית חדשה לשביתת נשק בחסות האו"ם. ארה"ב השיגה ניצחון קטן כשמנעה שיתוף איראן בוועידה.
מה שמסתתר מאחורי הוויכוח הזה הוא למעשה שלב חדש בהתמודדות בין הציר הסוני-מערבי לציר השיעי-רוסי, שהתחיל מרגע שהתברר לכל המעורבים, כולל הרוסים והאיראנים, שמשטר אסד עתיד ליפול במוקדם או במאוחר. זה יקרה כתוצאה מבגידת הצבא; או פניית המעמד הבינוני העירוני נגדו בגלל המצב הכלכלי; או החלטת העדה העלאווית להקריב את משפחת אסד בתמורה להסדר שיקנה לה הגנה מפני שלטון סוני עוין.
ההסדר המבוקש יגבש קואליציה חדשה ודמוקרטית של עדות ומפלגות וכוח בינלאומי שיפקח על שביתת הנשק המקווה במלחמת האזרחים.
ההכרה שמשטר אסד ייפול מביאה כעת את כל הגורמים לחפש דרך להבטיח את האינטרסים שלהם בסוריה. זה יהיה בעצם הנושא העיקרי למיקוח שאמור להתחיל בוועידה בז'נבה. רוסיה רוצה להבטיח את המאחז הימי בטרטוס והשפעה על השלטון החדש בסוריה, לשם כך היא בונה על הזמנה ממועצת הביטחון להציב כוח ניכר מצבאה במסגרת כוח שלום של האו"ם לפיקוח על הפסקת האש. בקרמלין כבר מכינים את הכוח, שימנה לפחות חטיבת צנחנים ומספר גדודים של כוחות מיוחדים ("ספצנאץ"). לפי התוכנית גם המומחים הרוסים המסייעים לצבא סוריה יישארו וימשיכו לתחזק את מערכות הנשק הקיימות - וגם חדשות שיירכשו - כדי לשקם את הצבא.
אם יינתן לרוסיה מבוקשה היא עשויה להתגייס למאמצים לשכנע את אסד לפרוש במסגרת הסדר שיבטיח את ביטחון העדה העלאווית. זה בדיוק גם מה שרוצה איראן. האייתוללות רוצים שאנשיהם ימשיכו להיות נוכחים פיזית בסוריה כדי להגן על העלאווים וכדי להמשיך להשפיע על המשטר החדש. ארה"ב הצליחה כנראה למנוע זאת עם סיכול השתתפות איראן בוועידת ז'נבה, גם בלחץ סעודיה וקטאר שאינן מוכנות להסדר פשרה בין עדתי. מדינות המפרץ רוצות שהסונים יחזיקו ברסן השלטון בסוריה בדיוק כפי שהשיעים השתלטו על עיראק בעזרת האמריקנים. קשה לנבא איך יסתיים המאבק הזה בין האינטרסים המנוגדים של הבוחשים בקלחת, מה שבטוח הוא שהמשבר בסוריה אינו עומד בפני סיום מהיר.
לפנייה לכתב/ת 
