באלוטלי הרס את המכונה / על חצי גמר היורו
איטליה וגרמניה, שתי נבחרות המסמלות את משחק הבונקר, סיפקו לנו את אחד מהקרבות הגדולים של היורו. האזורי, בהובלת קסאנו ובאלוטלי הנהדרים, תיסכלו את הנבחרת המשומנת של לב, שלא ייצרה כדורגל מגוון מספיק. לדל בוסקה יש הרבה מקום לדאגה. יאיר קטן מסכם ערב נפלא של כדורגל בוורשה
מישהו היה מאמין לפני עשר שנים שהמשחק בין גרמניה לאיטליה יהיה אחד הגדולים של יורו 2012? הזמנים השתנו. שתי הנבחרות שהיו סמל להגנה ומשחק מבוקר ומבונקר הפכו את עורן, ואתמול (ה') יצאו לתקוף זו את זו, לא חשוב המעמד. הלוואי שיותר נבחרות ילמדו מהן, וישנו את הקונספציה של משחקי נוקאאוט מחרידים ונטולי שערים.
- לונדון 2012
- העמוד האולימפי המיוחד של ynet ספורט
- יורו 2012
- הנבחרות, הכוכבים, האיצטדיונים, התמונות
איטליה דינמית, משתנה כל הזמן. היא יודעת להתגונן כשצריך לפרקים ארוכים, וכך תיסכלה את גרמניה כשניצחה 1:2, אבל זה לא נעשה בצורה מכוערת. יש נבחרות רבות בטורניר שהראו שמבחינתן זהירות היא להשאיר שחקן אחד על קו החצי, ולהעיף אליו כדורים שינסה לרדוף אחריהם נגד כל ההגנה.
איטליה משחקת עם שני חלוצים, לא סומכת על המזל במשחק מכוער, וכשהיא מתמודדת עם לחץ היריבה היא משתדלת להחזיק כמה שיותר בכדור עם
הקישור המצוין וליצור מתפרצות איכותיות.
מריו באלוטלי היה פשוט מרשים. הוא מסוג השחקנים הבעייתיים הקשה ביותר - אלה שהמקרים מחוץ למגרש הצליחו להאפיל על יכולתם על הדשא. גם בעונת האליפות של מנצ'סטר סיטי הוא היה סוג של דמות שלילית ולא הפגין מספיק את הכדורגל לו הוא מסוגל. אנשים שכחו מיהו באמת.
אבל מריו באלוטלי האמיתי זה השחקן שכבש צמד הלילה. יש לו עוצמה שקשה להתמודד איתה, גם פיזית וגם בבעיטה שהוא משחרר. זה משולב עם טכניקה מושלמת, מיקום נהדר, מהירות. הבלמים המצוינים של גרמניה לא היו מסוגלים לעצור אותו.
עוד ב-ynet ספורט:
- ווימבלדון: רוסול הדהים את נאדאל בסיבוב השני
- קטש נפגש עם טפירו בעניין צירופו להפועל אילת
- שחר: "רצינו את עטר כמאמן כבר בשנה שעברה"
ולמרות שהוא בלט במשחק הזה, ואנדראה פירלו היה כהרגלו מענג, אני מרגיש שאנטוניו קסאנו לא מקבל מספיק קרדיט על הטורניר שהוא נותן. אי אפשר לשכוח שהוא החמיץ את רוב העונה בגלל ניתוח לב, ושהוא עדיין לא בכושר מלא בעקבות ההחלמה. רק לקראת סוף העונה הוא חזר למגרשים. זו הסיבה שהוא בקושי משלים שעה של משחק בכל פעם, אבל איזו שעה זו!
אובדן האוויר במחצית השנייה הוא הרמז היחיד למה שעבר השנה. קסאנו משחק בתור פרטנר מושלם כבר חמישה משחקים. כל חלוץ שעומד לצדו נהנה
מהפרגון, מהשטחים שהוא פותח. קסאנו מבריק בכל פעם מחדש, וגם הערב הוא בישל בצורה מופלאה את השער הראשון.
גרמניה הייתה עולה לגמר מול כל יריבה אחרת. היא לא שיחקה רע, אלא נכנעה לשתי שבלונות של עצמה. הראשונה בדרך כלל עובדת טוב: העובדה שיש חלוץ מרכזי בודד בסגנון של קלוזה וגומז. קשה לראות את שניהם משחקים יחד, ואי אפשר להאשים את יוגי לב על החילוף - הבעיה הייתה שלא היה לו בסגל חלוץ חוד שמסוגל לשחק לצד אחד מהם, וליצור אפשרות של שני חלוצי רחבה.
חלוצי האגפים לא תיפקדו הפעם, ונראה שגרמניה הייתה יכולה להרוויח משינוי כזה במחצית השנייה. זה יצר את השבלונה השנייה: גרמניה לא הצליחה
לייצר כדורגל מגוון מספיק, ובדקות ההכרעה רק הגביה והגביה והגביה, מה ששירת את האיטלקים.
נחזור לאיטליה - היא הנבחרת שהקשתה ביותר בטורניר הזה על ספרד, במשחק הפתיחה של שתיהן בבית 3. ויסנטה דל בוסקה צריך להיות מודאג. לא מחשש שאיטליה תחזור על כך, אלא מחשש שהיא שוב תתאים את עצמה ותפתיע את הספרדים. המשחק ביניהן היה אחד מהטובים בטורניר בזכות העובדה שאיטליה הכריחה את ספרד לשחק כדורגל, איתגרה אותה, תקפה אותה ולא נקטה בסגנון הגנתי כמו יריבות אחרות.
דל בוסקה לא ישנה את השיטה שלו בגמר. סביר להניח שהוא שוב יפתח עם חלוץ מדומה בדמות ססק פברגאס. וספרד תשלוט בכדור רוב הזמן. אנשים התהפכו בצורה מדהימה נגד ספרד במהלך הטורניר הזה, ומהנבחרת המוחמאת
בעולם היא הפכה למושמצת. אין לכך סיבה. היא בשליטה מוחלטת רוב המשחקים, ההגנה שלה פשוט נפלאה, ורק אלמנט אחד חסר לה - תכליתיות.
איך שלא תהפכו את זה, הסיבה לכך היא שיטת המשחק ללא החלוצים. אם דל בוסקה לא רוצה להיגרר שוב לפנדלים, הוא יצטרך להפתיע את המפתיעים, ולהגיע בגישה התקפית יותר. ספרד צודקת בכך שהיא הודפת את הביקורת על כך שהיא משעממת. התוצאות הביאו אותה שוב לגמר. הבעיה היחידה היא שהשיטה הזו לא תספיק בהכרח מול נבחרת מעולה שכבר מכירה אותה היטב, ולכן דל בוסקה יהיה צריך להיות פתוח.
לפנייה לכתב/ת 
